אלה בתי הספר הטובים בישראל בכל מקצוע: הממצאים המפתיעים של הבגרויות

שנת הלימודים תשפ"ד, שבמהלכה נבחנו התלמידים שציוניהם מנותחים כאן, הייתה שנה שהחלה במלחמה. עכשיו, כשהתלמידים לומדים מהבית מאז ה-28 בפברואר וגורלה של שנת הלימודים הנוכחית עדיין לא ברור, הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף: הם מצלמים את מערכת החינוך רגע לפני שהיא ספגה מכה נוספת.

משרד החינוך העביר לידינו את ממוצעי הבגרות הרשמיים לשנת תשפ"ד, 446,365 תלמידים בכיתות י' עד י"ב, מכ-1,200 בתי ספר ברחבי הארץ, ב-110 מקצועות. שיעור הזכאות הכללי לבגרות מלאה עמד על 76.6% מהתלמידים. במגזר הערבי שיעור הזכאות עמד על 78.3%, לעומת 77.8% במגזר היהודי.

המטרה שלנו הייתה לא רק לדרג בתי ספר לפי ממוצע ציונים, אלא לבדוק את היכולת של כל בית ספר להביא כמה שיותר תלמידים להישגים משמעותיים. חישבנו את ממוצע הציונים תוך התחשבות בשיעור הנבחנים מכלל תלמידי השכבה, כלומר אחוז התלמידים מתוך השכבה שניגש לבחינות הבגרות במקצועות השונים. בתי ספר שבהם נבחנו פחות מ-11 תלמידים בבחינה מסוימת לא נכללו בנתונים. בחרנו להתמקד בעשרה מקצועות מרכזיים: אנגלית, מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, כימיה ומדעי המחשב (כולם 5 יח"ל), ובמקצועות החובה עברית, לשון והבעה, תנ"ך, אזרחות וספרות (2 יח"ל).

התוצאות חושפות תמונה מורכבת ומפתיעה.

פערי תקציב, פערי הישגים

"המשמעות הדרמטית ביותר של הנתונים היא שני סוגי פערים: פערי תקציב ופערים בין המרכז לפריפריה", אומר פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, אחד הדברים הבולטים במקצועות החובה הוא השליטה כמעט המוחלטת של האולפנות ובתי הספר החרדים בעשרת המקומות הראשונים. "זה מעלה תהיות לגבי תקצוב. אם הם בראש, ומתוקצבים בשפע, אז התקצוב אכן משפיע על ההישגים. תקצוב בשפע מביא לכיתות קטנות יותר, יחס הוראה פרטני, מורות טובות יותר ואפשרות השקעה גבוהה יותר בתלמידים".

מגמה מדאיגה נוספת שאופלטקה מזהה קשורה למקצועות ההומניים, עברית וספרות. מקצועות אלה זוכים לדגש בחינוך החרדי והדתי, אך בחינוך הממלכתי ניכרת נסיגה. "זה חלק מהמגמה בציבור החילוני של העדפת מקצועות פרגמטיים, כאלה שיש בהם שכר ותנאים אבל אין בהם רוח", הוא מסביר. "עם בלי רוח ובלי ספרות מאבד את הרוחני שבו, וזאת הסכנה. מקצועות של שפה, ספרות ואזרחות הם אלה שיוצרים את הלכידות החברתית, ודווקא בהם הייצוג של החינוך הממלכתי חסר".

"במתמטיקה, גם עם שלוש יחידות אפשר להיכנס להשכלה גבוהה בצורה סבירה. אבל אנגלית, זה חסם קשיח. בלי ארבע או חמש יחידות אנגלית אין שום דרך להתקבל להשכלה גבוהה"

ד"ר אייל בר חיים

נתון מפתיע דווקא בתנ"ך: בניגוד למקצועות החובה האחרים, כאן רואים הצלחה של החינוך הממלכתי. אופלטקה מעריך שמדובר בנתון שנמדד רק בממלכתי, כי אי אפשר להשוות בין התנ"ך הנלמד בממלכתי-דתי ובחרדי. "אבל אנחנו כן רואים את היתרון הגדול של בתי הספר במרכז הארץ על פני הפריפריה".

הפער הגיאוגרפי: המרכז מול הפריפריה

נושא נוסף שעולה מהנתונים הוא תפקידן של רשתות החינוך הפרטיות במימון המדינה. רשתות כמו עתיד, דרכא ועמל מביאות תלמידים להישגים גבוהים יותר בפריפריה, לעומת בתי ספר ממלכתיים המתוקצבים על ידי הרשויות המקומיות. אופלטקה מציין את בית ספר עתיד למדעים בלוד כדוגמה: מקום שלישי ב-5 יחידות אנגלית, שביעי בכימיה ועשירי במתמטיקה.

אף על פי הצלחות נקודתיות, הפערים הגיאוגרפיים נותרו חדים. מחוז ירושלים מוביל בממוצע הציונים, אחריו מחוז המרכז, תל אביב, חיפה, מחוז הצפון, ובתחתית מחוז הדרום, עם פער של למעלה מחמש נקודות ממחוז ירושלים. ברמת הרשויות המקומיות הפערים מגיעים לעשרות נקודות. נתון מטריד במיוחד: יש בתי ספר בפריפריה שבהם אף תלמיד לא ניגש ל-5 יחידות מתמטיקה.

"חלק מהסיפור זה התיכונים העל-אזוריים, בעיקר הממלכתיים-דתיים והישיבות, שלוקחים את התלמידים הטובים ממחוז מסוים", אומר ד"ר אייל בר חיים, חוקר חינוך בפורום ארלוזורוב. "יש להם ייצוג גבוה מאוד בעשירייה הראשונה במתמטיקה ובאנגלית. מה שמשותף להם: הם בוחרים את התלמידים שלהם, יותר מאשר מקבלים אותם לפי מקום מגורים". לדבריו, הבעיה רחבה הרבה יותר ממערכת החינוך: "כלל השירותים לא ניתנים באופן שוויוני. החינוך זה רק מופע אחד בבעיה כוללת".

המגזר הערבי: ממשיכים לצמצם פערים

הנתון הבולט ביותר בדירוג לפי מקצועות הוא של בתי הספר הערביים, שמובילים באופן נחרץ במקצועות מדעיים. בכימיה מוביל בית ספר אלאהליה אלשאמלה קלנס מקלנסווה. בביולוגיה נמצא במקום הראשון עתיד אלנהדה כפר קרע. שלושה בתי ספר ערביים מובילים את טבלת הביולוגיה ושישה את טבלת הכימיה.

"זה מראה את הנטייה של החברה הערבית להתקדם למקצועות רפואיים: רפואה, רוקחות ומקצועות פרא-רפואיים", מסביר אופלטקה. "היום אמא ערבייה רוצה שהבן שלה ילמד מדעים ויהיה רופא".

הפתעה גדולה יותר נמצאת באזרחות, מקצוע חובה. שישה בתי ספר מהמגזר הערבי מובילים את הטבלה. "אם הנתון הזה אותנטי, בא לציון גואל", אומר אופלטקה. "כל מי שיוצא נגד מידת הנאמנות של ערביי ישראל למדינה צריך לחזור בו. מיעוטים בכל חברה מאוד רוצים להשתייך, ומקצוע האזרחות הוא ידע שמצביע על שייכות. אם יש להם מוטיבציה כזו ללימודי אזרחות, זה אומר הרבה".

במקום השביעי באזרחות נמצא בית ספר חרדי ברעננה. "חרדים ברעננה הם יותר מודרניים ויותר ציונים", מסביר אופלטקה. "אפשר לראות את זה גם בכך שבמקום השני במדעי המחשב ממוקמת ישיבת הרב עמיאל בתל אביב. זו ישיבה חרדית מודרנית".

"מיעוטים בכל חברה מאוד רוצים להשתייך, ומקצוע האזרחות הוא ידע שמצביע על שייכות. אם יש להם מוטיבציה כזו ללימודי אזרחות, זה אומר הרבה"

פרופ' יזהר אופלטקה

עם זאת, בממוצע הכללי המגזר הערבי עדיין מפגר בכשתי נקודות אחרי המגזר היהודי, פער שהולך ומצטמצם. המגזר הבדואי נותר מאחור עם פער של כשבע נקודות. במערכת החינוך הדרוזית ניכר ייצוג לבית ספר ירכא, לאחר עבודה מאומצת על מערכת החינוך במגזר.

"תהליך רכישת ההשכלה בחברה הערבית רק הולך ומתרחב", אומר ד"ר בר חיים. "זה תהליך של עשור לפחות, של שינוי ערכי בתפיסה לגבי חשיבות ההשכלה, וזה משתקף בתוצאות הבגרות ובהשכלה הגבוהה כאחד". לדבריו, אחד הזרזים המרכזיים הוא שינוי מגדרי, שינוי בתפיסת ההשכלה אצל נשים, תהליך שתחילתו בשנות ה-80 ופירותיו ניכרים עכשיו. "היום, לפחות בתחומי הבריאות, לערבים ישראלים קל יותר למצוא עבודה עם השכלה אקדמית. אם אתה רואה אופק תעסוקתי, אתה הולך בנתיב הזה".

המגזר החרדי: ציונים גבוהים בקרב מיעוט

החינוך החרדי מציג ממוצע ציונים כללי בינוני-גבוה, אך ניתוח מעמיק מגלה תמונה אחרת. רק 5.5% מהתלמידים החרדים נבחנים ב-5 יחידות מתמטיקה, 418 תלמידים בלבד לעומת 15,527 בחינוך הממלכתי. באנגלית, התלמידים החרדים הנבחנים ב-5 יחידות מהווים רק 19.6% מכלל התלמידים החרדיים, לעומת 60.9% בחינוך הממלכתי.

התלמידים החרדים שכן לומדים מקצועות אלה מצליחים בהם יחסית, אך הרוב המכריע אינו נחשף לרמות לימוד גבוהות במקצועות הליבה. "במתמטיקה, גם עם שלוש יחידות אפשר להיכנס להשכלה גבוהה בצורה סבירה", מבהיר ד"ר בר חיים. "אבל אנגלית, זה חסם קשיח. בלי ארבע או חמש יחידות אנגלית אין שום דרך להתקבל להשכלה גבוהה".

האם אפשר לקוות לשינוי? "בשאלה של השכלה, השינוי חייב להגיע מתוך הקהילה", אומר בר חיים. "אצל הערבים זה הגיע מבפנים".

המהפכה השקטה: החינוך המקצועי-טכנולוגי

הנתונים חושפים ממצא שזוכה פחות לכותרות. מקצועות כמו תכנון ותכנות מערכות, יישומים בביוטכנולוגיה, מערכות רפואיות ומערכות אלקטרוניות מציגים ממוצעים גבוהים באופן עקבי מהמקצועות המסורתיים. מדובר בכמויות קטנות של תלמידים, אבל הם מעידים על רמת מוטיבציה ומצוינות של תלמידים שבחרו במסלולים מקצועיים וטכנולוגיים.

"בסוף שנות ה-90 ישראל עשתה מהלך חשוב בחינוך המקצועי", מסביר ד"ר בר חיים. "זו הייתה רפורמה בחינוך המקצועי הקלאסי, נגרות ומכונאות רכב, לטובת חינוך מדעי-טכנולוגי. מה שפעם היה תיכון מקצועי ללא בגרות מלאה, היום מאפשר לתלמידים לצאת עם תעודת בגרות מלאה במקצוע שיכול להשפיע על שוק העבודה, ובעיקר תעודה שפותחת דלת ללימודים אקדמיים. זה שינה לחלוטין את ההשכלה בישראל".

"המערכת פועלת עד הקצה", אומר בר חיים. "ממוצע התלמידים בכיתה עדיין שערורייתי ביחס לסטנדרט האירופי. בספרד מתווכחים אם 20 ילדים זה יותר מדי". לדבריו, את הדיונים האלה צריכים לעשות כבר בבית הספר היסודי, שם אין מספיק מורים ואין כסף לשלם להם. "אם יש דבר אחד שאפשר להזיז כדי לראות שינוי בעוד עשרות שנים, זה תשלום ראוי למורים והכרה בהם. יש לנו מערכת שבנויה טוב, השלד טוב, ואנחנו צריכים לשמן את הכל, להכניס הרבה כסף, וזה אולי יאפשר לה להפוך למערכת מפוארת".

ברקע, תלמידי תשפ"ו ממשיכים ללמוד מהמסך. חלקם עוד יתיישבו מול שאלוני הבגרות בחודשים הקרובים. אם הנתונים של תשפ"ד מציגים תמונה מורכבת, ציוני הבגרות של השנה, אם וכאשר ייבחנו, צפויים לספר סיפור קשה עוד יותר.