חריש: תלמיד איים בסכין בין כותלי בית הספר
כבר מתחילת השנה חווה נדב התנכלויות והצקות מצד ילדי הכיתה, אולם דבר לא הכין אותו לכך שאחד התלמידים יחליט לאיים עליו ברצח עם סכין. "את הצלקת הנפשית שתישאר אצלו, אף אחד לא יצליח לרפא", אומרת אימו, שמאז השאירה את בנה בבית. עיריית חריש: "מדובר במקרה חריג שלא מאפיין את בית הספר"
ילד בן תשע איים על חברו לכיתה בסכין בבית ספר יסודי בחריש. זה היה שיאו של מסע התנכלויות של הילד תוקף, לטענת משפחתו של המותקף. תלונה הוגשה במשטרה, אולם היא נסגרה בגלל גילו הצעיר של הילד.
נטלי (כל השמות בידיעה בדויים), אמו של נדב, מספרת שבנה יצא לחצר בית הספר ושם פגש את אחד הילדים שמתנכלים לו מזה תקופה ארוכה. "אותו ילד צעק אליו 'מה אתה מסתכל עליי?'. באותה שניה, הילד הסתובב לשיחים מאחוריו, שלף סכין, רץ לכיוון נדב עם הסכין כלפי בית החזה שלו וצעק 'אני ארצח אותך'. מדובר בילד בן תשע בתוך שטח בית הספר".
שומר בית הספר, שהיה עד להתרחשות קפץ על הילד וחטף לו את הסכין. "הילד ממש ניסה להיאבק גם בשומר, עד שזרק את הסכין והתרחק. אני חושבת שאין צורך להסביר כמה המקרה חמור בעינינו, וכמה אנחנו מזועזעים. נדב חזר הביתה מבוהל והיסטרי, ולא הסכים לשמוע על חזרה לבית הספר. לא ברור לי איך ילד כזה, עם ההיסטוריה של אלימות כזו, נשאר בין כותלי בית הספר".
לטענת נטלי, המשטרה לא עודכנה במקרה למרות הנהלים. "בית הספר פשוט עבר לסדר היום ולא דווח, וזה לא בסדר בעיניי. בנוסף, קיבלתי מהמנהל הבטחה שנקבל ממנו עדכון באופן אישי, כשאותו ילד חוזר לבית הספר. בפועל שמענו על כך רק מההורים. אם לא היינו בודקים, ייתכן שלא היינו מודעים לזה בכלל. אני לא רוצה שנדב יחזור לבית הספר כאשר הוא חושש לחייו. והבן שלי כבר כמעט שבועיים בבית".
מציקים בלי הפסקה
הם הגיעו לעיר לפני כשנה. לדבריהם "עם המון תקוות לגור בעיר חדשה, צעירה, עם מערכת חינוך חזקה ומפתיעה", וכבר בהתחלה נתקלו בקשיים ובמקרי אלימות שילדיהם חוו. "הבת שלי סבלה מהצקות חוזרות ונשנות ממספר ילדים בכיתה", משחזרת נטלי, "והתשובות הלקוניות והמתסכלות שקיבלנו, הן שילדים אלה מטופלים. במקרים ההם, שוחחנו עם ההורים של אותם ילדים ופתרנו את המקרים בינינו, כך שלא נאלצנו להעלות את הנושא לדרג הגבוה יותר. לאור הבעיות שעלו, ולאור מקרי האלימות בבית הספר, החלטנו להעביר את הילדים לבית ספר אחר, בתקווה ששם יהיה להם טוב יותר. התבדיתי. בגלל הקורונה, החלטנו להכניס את הילדים לבית הספר רק אחרי החגים. הם חזרו ללימודים באוקטובר. הימים הראשונים עברו יחסית בסדר, וחשבנו שעכשיו יהיה יותר טוב".
אז מה השתנה?
"הבן שלי התחיל לחזור הביתה עם תלונות על קבוצת ילדים בכיתה שמציקים לו בלי הפסקה, יורדים עליו, מקללים אותו, ואפילו מנסים להרים עליו ידיים. לא לכל שטות התייחסנו, כי הבנו שבכל זאת מדובר בילדים, וילדים רבים והכל בסדר. השארנו לצוות בית הספר לטפל בדברים וסמכנו עליהם שהילד בהשגחה. עם הזמן, ההצקות הפכו להיות מטרידות יותר וגלשו אף לשעות אחר הצוהריים. כשהבן שלנו היה יוצא לשחק בפארקים או לרכב על האופניים, הוא היה פוגש את הילדים ברחוב במקריות והם היו ממשיכים לקלל, לזרוק עליו חפצים, לבעוט בו ולרדת עליו. כשפנינו למורה נענינו בכך שהילדים האלה מוכרים ומטופלים, ושהוא כמובן ישים לב בבית הספר שפחות יתקרבו אליו".
אז את כועסת על בית הספר?
"הבן שלי היה קורבן לאלימות קשה פה. את הצלקת הנפשית שתישאר אצלו, אף אחד לא יצליח לרפא. אני לא אנוח ולא אשתוק עד שאותו ילד יורחק לצמיתות מבית הספר. לא אאפשר שאותו ילד יכנס שוב בשער בית הספר ולמרות זאת אני מרגישה שיש אוזלת יד של מנהל בית הספר".