בתאבון - ובהצלחה: מסתבר שארוחת החג משפיעה על הציונים של הילדים

ארוחות חג הן לא רק מסורת, אלא גם חיבור רגשי, חברתי ותרבותי. מחקרים מראים כי ארוחות משפחתיות תורמות לבריאות הנפשית, להישגים לימודיים ולאורח חיים בריא יותר אצל ילדים ובני נוער. כך שולחן החג יכול להפוך למרחב של הקשבה, קרבה ובניית חוסן משפחתי וקהילתי

חגי תשרי מחזירים אותנו לשולחן המשפחתי – מקום שנראה מובן מאליו, אך בפועל הוא מרחב רגשי, חברתי ותרבותי עשיר. סביב השולחן נפגשים דורות שונים, מתעוררים זיכרונות, מתחים וגם רגעי קרבה מיוחדים. אבל חשוב לזכור: לא רק שולחן החג מעניק את החוויה הזו. דווקא הרגעים הקטנים של אכילה משותפת במהלך השנה – ארוחות ערב פשוטות, סופי שבוע או אפילו ארוחת בוקר מהירה – הם שמבססים הרגלים קבועים של קרבה, שיחה ומשמעות.

מחקרים מראים כי לארוחות משפחתיות יש תרומה ממשית לבריאות הנפשית, להישגים הלימודיים ולאורח החיים הבריא של ילדים ובני נוער. במילים אחרות, שולחן החג יכול להיות נקודת פתיחה ליצירת מסורת של אכילה משפחתית משותפת, שהשפעתה נמשכת הרבה מעבר לימי החג עצמם.

מעבר למשמעות התרבותית והרגשית, מחקרים מראים שלארוחות משפחתיות יש השפעה ממשית על בריאות הנפש ואורח החיים של הילדים. כך למשל, מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה מצא כי בני נוער שאכלו ארוחות ערב משפחתיות חמש עד שבע פעמים בשבוע היו בסיכון נמוך בהרבה לעישון, שימוש בסמים או שתיית אלכוהול – בהשוואה לבני נוער שאכלו ארוחות משפחתיות רק פעמיים או פחות. אותם בני נוער דיווחו גם על הישגים גבוהים יותר בלימודים ועל קשר קרוב ופתוח יותר עם הוריהם.

מחקרים נוספים מצביעים על תרומה ברורה של הארוחות המשותפות גם לאיכות התזונה. ילדים שמשתתפים בארוחות משפחתיות סדירות אוכלים יותר פירות וירקות, צורכים ויטמינים ומינרלים חיוניים כמו סידן וברזל, ומפחיתים צריכת משקאות ממותקים וחטיפים מעובדים. הרגלים אלה לא רק משפרים את הבריאות הפיזית בטווח המיידי, אלא גם מונעים בעיות תזונתיות בעתיד ותורמים ליחס בריא יותר לאוכל ולגוף.

אומנם סביב השולחן לא נפגשים רק זיכרונות נעימים, לעיתים עולים חילוקי דעות, במיוחד בתקופה של קיטוב פוליטי שמפלג משפחות וחברים. אל השיח הזה מצטרפת גם תחושת המלחמה – לא רק דאגה לחטופים, אלא מציאות יומיומית שבה כולנו זוכרים את המתרחש, מרגישים את אי הוודאות וחיים עם ענן מתמשך שמלווה אותנו. דווקא ברגעים כאלה, שולחן החג יכול להיות מקום של הקשבה הדדית, גם אם לא של הסכמה, ושל תחושה שאנחנו לא לבד בתוך המורכבות הזו.

כאן משתלב הרעיון של פסיכותרפיה אקולוגית. לפי הגישה זו חיי האדם נבנים מתוך החיבורים שלו – בבית, במשפחה, בקהילה ובתרבות. שולחן החג הוא דוגמה לכך: הוא מפגיש את כל המעגלים הללו יחד – הזיכרונות האישיים, הדינמיקה המשפחתית וגם הערכים והמציאות החברתית-לאומית שמקיפים אותנו.

איך אפשר להפוך את שולחן החג לחוויה מחזקת?

• קשב אמיתי – לשאול, להקשיב ולתת מקום לכל קול, גם של ילדים.
• גמישות – להבין שלא הכול חייב להתנהל “לפי הספר” כדי שהמפגש יהיה משמעותי.
• חיבור – לזכור שהמפגש עצמו, גם עם האתגרים שבו, הוא מקור לכוח ולקרבה.

שולחן החג יכול להיות לא רק מקום של טקסים, אלא גם נקודת פתיחה ליחסים קרובים ומתמשכים – אותם יחסים יומיומיים שמבססים רשת של תמיכה ומשמעות לאורך כל השנה.

הכותבת היא פסיכולוגית התפתחותית, מרצה בחוג לחינוך במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מטפלת זוגית ומשפחתית ומנהלת מכון ברנט לטיפול פסיכולוגי ומשפחתי ברעננה