מה קורה כשהילדים הם אלה שקובעים את כללי הבית?

שלושה הורים בחרו להעניק לילדיהם את המושכות בבית למשך שבוע שלם. במקום שההורים יקבעו את השגרה, הארוחות ושעת השינה, הילדים קיבלו את החופש להחליט בעצמם מה מותר ומה אסור. המטרה: לבדוק כיצד הבית משתנה כשהחוקים מגיעים מהילדים עצמם, ומה ההשפעה של חופש מוחלט על חיי המשפחה.

בשלוש אחר הצהריים, אחת האימהות שהשתתפה בניסוי כתבה כי היא מרגישה קלילה, כמעט מאושרת. "אני שוכבת על הספה עם הבנים שלי, אוכלת שוקולד וצופה בטלוויזיה, ולראשונה מאז שמונה וחצי שנים אני לא זו שמנהלת. התחושה הזו של רוגע היא לגמרי לא מוכרת – ועדיין מזכירה לי את מי שהייתי פעם," היא סיפרה.

הניסוי "הילדים מנהלים את הבית" התחיל בצהריים, והאם מודה שהיא לא האמינה עד כמה הוא יעבוד טוב. "בהתחלה פחדתי, אך עד כה זה רק כיף. דקה אחרי הבנים רצו למאפייה והוציאו עשרה לירות שטרלינג על עוגות, ואז המשיכו למקדונלדס לארוחת צהריים. אני נהנית מזה שאני לא צריכה לשטוף כלים וסקרנית לראות מה יאכלו בהמשך".

ג'ייק, אחד הילדים, הציע ללכת לחנות לקנות מצרכים. האם צעדה לצידו וציינה כי הוא היה שמח ומצחיק. פתאום הוא נעצר והבהיר: "את מבינה? זה אני האמיתי. הכללים שלך גרמו לי להיעצר. הכללים שלנו שחררו את האמיתי שבי", ואז קפץ לחנות.

הילדים מצאו דרכים ליצור מהבית את הממלכה שלהם. ג'ו דרש שוקולד לארוחת בוקר והוסיף קרבות כריות בכל שעה, והכללים החדשים קיבלו חותמת "חובה לבצע". האימהות נאלצו להתבונן, לנשום עמוק ולצחוק מול החופש הילדים המוחלט.

כללי הבית החדשים שנקבעו על ידי הילדים: אסור לומר לא, אין אמבטיות, קרבות אוכל בכל שעה, מסכים ללא הגבלה, אין שעת שינה, חייבים לשחק בלייזר טאג, סוכריות, חטיפים ושוקולד ללא הגבלה, חייבים לרקוד כשמתחשק, לשלוח מייל לדונלד טראמפ כל 10 שעות, משחקים בטלפון, אפשר לקלל, קרבות מים ללא הגבלה, אין ירקות, אפשר לקפוץ על המיטה, לשחק במחשב ולהשתין על ספסל האסלה.

האימהות סיפרו כי הן הופתעו לגלות שאולי הילדים צודקים. כל השנים הן חשבו שהן מנהלות נכון את הבית – עם שינה מסודרת, ברוקולי וכללי היגיינה – אך החופש הקטן הראה להן עד כמה חיי המשפחה היו משעממים עם הכללים הקבועים. בחנות, נראה היה כי מוחו של ג'ייק מנסה להתרגל לרעיון של חופש מוחלט. הוא רקד בין המדפים, מבולבל מהאפשרויות, ולמד ליהנות.

כך עבר השבוע כולו. יום אחר יום נחשפו ההורים לרעיון ולאופן שבו כל דבר קטן בבית יכול להיות הרפתקה. המשפחה צחקה, נופלה, קפצה, חיפשה פתרונות יצירתיים – ולמדה מחדש מה באמת חשוב. בסוף השבוע, הבית עדיין היה מבולגן, עם סוכריות בכל מקום וקרבות כריות על הספה, וכללי הבית נראו כמו רשימה של חלום ילדות. אך הלב של ההורים היה מלא שמחה: הילדים חוו חופש, וההורים חוו חופש יחד איתם.

"הייתי צריכה לעשות את זה קודם," אמרה אחת האימהות. "כל הזמן חשבתי שאני מנהלת את הכל, אבל לפעמים כדאי לתת להם להוביל". החוויה הזו, של כמה ימים שבהם הילדים ניהלו את הבית, הראתה דבר פשוט: ילדים צריכים חופש, הרפתקאות וצחוק. וההורים? הם יכולים להקשיב, להשתתף, ולפעמים – פשוט לנוח ולצפות בקסם קורה.