אלימות מינית ברשת: הנתונים הקשים נחשפים

המרחב הדיגיטלי נעשה לחלק בלתי נפרד מחיי בני הנוער, אך סקר חדש שיזם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית ונערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה, חושף עד כמה הוא גם מסוכן. על פי התוצאות יותר משליש מבני ובנות הנוער חוו פגיעה מינית מקוונת, כאשר כמעט כולם לא פנו להורים או לגורם רשמי אחר.

26% מבני ובנות נוער בגילי 14-17 חוו התנהגות מינית פוגענית; 62% דיווחו על פגיעה שחוו הם או מישהו שקרוב אליהם; ו-55% מהצעירות והצעירים בגילי 18-25 חוו פגיעה מינית ברשת. בקרב נערות 52% נחשפו להודעות מטרידות, ואחת מתוך ארבע דיווחה על הפצת תמונות מיניות שלה או של מישהי מסביבתן. עוד עולה מהסקר כי 66% מהפגיעות מתבצעות בידי בני אותו גיל. צעירים בגילי 18-25 נפגעים יותר מצילום בעירום והפצת תכנים מיניים, בעוד נערים ונערות צעירים יותר מדווחים על תגובות שיפוטיות ומזלזלות כלפיהם. סוגי הפגיעות המיניות כוללות קבלת הודעות מיניות מטרידות, צילום בעירום ללא הסכמה והפצת תכנים מיניים.

"זה כבר ממש נהיה חלק מהנוף הדיגיטלי של בני הנוער"

"פגיעה מינית ברשת היא מגיפה חברתית ומגיעה מדי שנה לעשרות אלפי בנות ובני נוער", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית, "ההשלכות של פגיעה מינית ברשת הן קשות ביותר, לא פעם הן כמו פגיעה מינית של ממש. חובתה של מערכת החינוך לפעול כדי להעלות מודעות בפני תלמידים והוריהם לסכנות של הפגיעה ברשת ולהשקיע בהסברה ובחינוך של ילדים וילדות לגבי הסכנות האדירות שיש ברשת".

לדברי יעל טל-פואה, מנהלת מטה החינוך וההכשרות באיגוד מרכזי הסיוע, התנהגויות מסוג זה נעשו לשגרה יומיומית. "זה כבר ממש נהיה חלק מהנוף הדיגיטלי של בני הנוער", היא אומרת, "נערה בת 15 מקבלת דיק-פיק, נער בן 14 מקבל מדבקה פורנוגרפית, וזה אפילו לא מפתיע אותם. בסקר שערכנו באוגוסט 2025 גילינו ש-68% מבני ובנות הנוער בגילאי 14-25 חוו הטרדה מינית ברשת בעצמם או בסביבתם. מה שעולה בסדנאות של מחלקות החינוך שלנו ומזעזע אותנו זה שהם רואים בזה 'חלק מהדיל' של להיות ברשת: אם יש לי טלפון - אז ברור שאקבל גם תוכן מיני שלא ביקשתי".

"בעוד שהפצת סרטונים, תמונות אמיתיות או דיפ-פייק, על אף שהיא מתרחשת, נתפסת כהתנהגות פסולה, כשמדובר בקבלת תמונות - הכל כבר מנורמל", היא מוסיפה, "אינסטגרם ווטסאפ הן זירת הפשיעה המרכזית, אך הנתון שצריך להדליק לכולנו נורה אדומה הוא שמי שפוגע בדרך כלל הם דווקא בני הנוער עצמם. הטלפון הפך לכלי נשק חדש: הצד השני לא נראה, המסך מסתיר את העיניים, האמפתיה יורדת והאלימות עולה".

הקורונה ואחריה המלחמה הוסיפו למצב, היא אומרת: "השנים האחרונות יצרו ריחוק חברתי, טראומות של ה-7.10, מלחמה ממושכת, ועכשיו גם בינה מלאכותית – הכל ביחד מגביר חוסר שקט, חרדה ותזזיתיות. בסדנאות שאנחנו מעבירים ברחבי הארץ - במאות כיתות בכל חודש ומאות אלפי בני ובנות נוער בשנה - אנחנו פוגשים את זה מקרוב, בלבול סביב מיניות, קבוצות וואטסאפ תוססות שבהן הכול קורה מהר מדי, ומעט מאוד מבוגרים שיכולים להכיל את זה".

"ככל שהגיל עולה – השיתוף עם ההורים יורד", מוסיפה טל-פואה. "80% מהנפגעות ומהנפגעים כלל לא מדווחים לאף גורם רשמי. במיוחד נערות אומרות לעצמן 'אין טעם, זה לא ישנה כלום'. בני הנוער לא צריכים להתמודד עם זה לבד. אנחנו פוגשים אותם בשטח, מבינים מה עובר עליהם, ויש לנו כלים שעובדים: סדנאות מוגנות ומיניות בריאה של מרכזי הסיוע הן לא 'עוד שיעור' – הן יכולות להיות חבל הצלה. הגיע הזמן להכניס את זה לכיתות. עכשיו".