"המורה דרשה מילדי הכיתה להחרים את הילד שלי"

איתי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), תלמיד כיתה ד' מבית ספר יסודי באזור ירושלים, סובל, לדברי הוריו, כבר תקופה ארוכה מחרם קשה וארוך – שאותו יזמה מחנכת הכיתה. "זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. בית ספר שאמור להיות מקום בטוח הפך לזירת השפלות, נידוי, ובידוד מוחלט - והכל בהובלת המחנכת!", כך כתב אביו בפייסבוק, רק כמה שבועות לאחר שאדווה מרים ז"ל בת ה-13 מעכו שמה קץ לחייה עקב חרם ממושך. לדברי האב מחנכת הכיתה השפילה ללא בושה את איתי וקראה לכל ילדי הכיתה להחרים אותו.

הסיפור, אומרת אימו בשיחה עם mako, החל בשבועיים הראשונים של תחילת הלימודים, אז הגיעה מחנכת חדשה לבית הספר. איתי, שלו הפרעת קשב וריכוז, מטופל בתרופות ומלווה בסייעת, ולכן אמו פנתה למורה החדשה כדי לעדכן אותה למה זקוק בנה: "יש לו סייעת שמתווכת לו את הכל, והסברתי למורה שמכיוון שהילד לא אוכל בבוקר לפני שהוא יוצא לבית הספר חשוב שבסביבות תשע וחצי יאכל כדי שיוכל לקחת את התרופות", מסבירה רינת (שם בדוי). "הכנתי לו קופסאות של אוכל, ואז ראיתי שהוא חוזר מבית הספר חיוור מיובש ועם דימומים מהאף.

רינת התקשרה למורה וביקשה להבין מה קורה: "היא אמרה שהיא עצמה נתנה לו את הכדור בשמונה בבוקר. לא הבנתי למה בשמונה בבוקר ושאלתי 'מה עם האוכל', והיא אמרה: 'אני מכירה הרבה ילדים שלוקחים בלי אוכל. ביס מביסקוויט זה מספיק'. אמרתי לה שאלו לא ההוראות - לא של הרופא ולא שלי. בתגובה היא דחקה בי להחליף טיפול. ביקשתי שלא תתערב בעניין הרפואי של הילד, ואז הבנתי ממנו שהיא מביכה אותו ודוחקת בו לקחת את הכדור לפני כל הילדים, מה שאומר שהיא גם לא שמרה על חיסיון רפואי".

במפגש בין ההורים למנהלת והמחנכת החליטה לקחת על עצמה רינת לתת את התרופה בבית, כאשר המשמעות היא שאיתי יאחר באופן קבוע לבית הספר, ואיתו תאחר גם אחותו הקטנה, וכך גם רינת למקום עבודתה. "הילד המשיך להגיע לבית ספר כשכולם מודעים שהוא מתעכב כי הוא מקבל את הטיפול התרופתי בבית", היא מספרת, "ואז המחנכת כל בוקר התעלמה לחלוטין מההסכם שהיה בינינו ושאלה אותו אם יש לו פתק איחור. כשאמר שלא, היא הענישה אותו לפני כולם, השפילה אותו, לא נתנה לו לצאת לשירותים, לא נתנה לו לפתוח את קופסת האוכל - ממש מנעה ממנו את זה עם כוח פיזי. לקח לו זמן לספר לי, אני בכלל לא הייתי מודעת למה שמתרחש. לא ידעתי שהיא העיפה אותו מהכיתה, שבשיעור חינוך גופני היא העמידה אותו עם הפנים לקיר כל השיעור, שהיה יום שהיא השאירה אותו בכיתה וצעקה עליו".

ההורים פנו כמובן ליועצת שהבטיחה לעזור: "בפועל זה לא קרה, ובסופו של דבר היועצת ומנהלת בית הספר נתנו לנו שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שייכנס לכיתה ויקבל את כללי הכיתה והמורה, או שיצא לתוכנית אישית, שפירושה הוא נידוי אפילו גדול יותר", אומרת רינת, "בהתחלה חשבנו שמדובר ביומיים-שלושה בספרייה עם הסייעת, אבל הסתבר שהוא ישב שלושה שבועות בחוץ עם הסייעת. הכוונה ממש בחוץ. בקור בגשם. בחוץ. המנהלת לא מצאה חלון זמן לפגוש אותנו. ביקשתי שיכניסו אותו לכיתה מקבילה כי הוא כבר מבודד והרוס נפשית".

רינת החליטה להשאיר את איתי בבית עד לפגישה פורמלית שבה נכחו 20 אנשי צוות, בהם המפקחת המחוזית, מפקחת בית הספר, מפקחת חינוך מיוחד, קצינת ביקור סדיר, מפקחת מטעם עיריית ירושלים, מנהלת בית ספר ושתי יועצות – וללא המחנכת. בפגישה פרסו ההורים את טענותיהם, מפקחת מטעם משרד החינוך הבטיחה שתשב בכיתה ותפקח על המורה. עוד הגיעו להחלטה שהמורה תתנצל בפני הילד על ההתנהגות שלה מול כל הילדים - שלהם אמרה לא להתקרב אליו.

"יום למחרת איתי הגיע לכיתה, המורה חיבקה אותו בפתח אבל לא עשתה את מה שסיכמנו. כביכול התחלנו דרך חדשה", מספרת רינת, וקולה נשבר בבכי, "כל זה ארך כשבועיים שלושה, ואז אחרי חופשת חנוכה הכל שוב הסתבך. המחנכת החליטה להעביר שיעור על חשבון הפסקת אוכל, איתי וילד נוסף התחילו לבכות היא העיפה אותם החוצה ללא אוכל. הילד חזר הביתה חיוור כמו סיד. התקשרתי ליועצת לשאול אותה מה העניין של המחנכת עם האוכל של הילדים ועם זה שהיא מתעללת בהם. מאותו רגע המחנכת חזרה לסורה שוב ואמרה לילדים לא להיות בקשר עם איתי. באחד הימים היא נתנה לכל הילדים משחקי קופסא חוץ מלאיתי, היא התעלמה ממנו לגמרי, ובשלב הזה הוא פשוט היה כל כך מתוסכל שהתפרץ וקילל אותה. היא צילמה אותו מקלל אותה, והעלתה את זה בוואצאפ של המורים. מאז כל שני וחמישי התחילו להשעות אותו".

לדבריה, באחד הימים איתי הראה לאביו את הידיעה אדווה מרים ז"ל. זה היה הדבר ששבר אותם לגמרי. כמה ימים לאחר מכן אביו של איתי הגיע לאסוף את בנו מבית הספר, ואז הואשם בהתנהגות אלימה נגד המחנכת וקיבל צו הרחקה מבית הספר. "אני הייתי בכלל מחוץ לשטח בית ספר, לא פגשתי בכלל את המורה, רק ביקשתי דרך הגדר מהילדים לחפש את הבן שלי. 40 דקות חיכיתי שימצאו את הילד, כשאני בכלל בהנחה שהוא בתוך הכיתה כפי שסוכם עם מנהלת בית הספר והיועצת. כשלא מצאו את הילד אמרתי להם שיפסיקו להתעלל בילד שלי", הוא אומר.

לאחר תקופה שבה ראו שהדברים לא מסתדרים וכי לדבריהם הם לא מקבלים מענה העבירו ההורים את שני ילדיהם לבית ספר אחר. עם זאת, המחנכת עדיין מלמדת בבית הספר הקודם.