"המערכת קבעה שבית הספר לא מתאים לבני, ואז איימה עליי בדיווח לרווחה"
ילד בן שבע על הרצף האוטיסטי יושב בבית כבר חודש וחצי, בלי מסגרת חינוכית. אמו, שאימצה שלושה ילדים מאומנה, נאבקת על זכותו ללמוד ומוצאת את עצמה מול איומים. משרד החינוך: "מקדמים שיח מקצועי רציף במטרה לאפשר חזרה מיידית למסגרת"
כבר חודש וחצי שבנה של תושבת המועצה האזורית מרחבים, ילד בן שבע וחצי על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, יושב בבית ללא מסגרת חינוכית. האם, אם לחמישה ילדים (שניים ביולוגיים ושלושה מאומצים מאומנה), טוענת כי במקום לסייע לה למצוא פתרון, המועצה איימה עליה בדיווח לרווחה.
"יש לי מסמך רשמי שבו בית הספר והמועצה מודים בפירוש: המסגרת הנוכחית אינה הולמת את צרכי התלמיד", מספרת האם. "המערכת קבעה שבית הספר לא מתאים לו. מאותו רגע פשוט הפקירו אותו, ללא פתרון".
ב' הגיע למשפחה בגיל שנתיים וחודשיים. הוא נולד עם תסמונת VACTERL, מצב מולד נדיר המאופיין בשילוב של מומים במספר מערכות בגוף. "אמרו לנו שהוא לא ידבר, לא ילך ולא יאכל מוצקים", מספרת האם. "היום הוא הולך, מדבר ואוכל בלי סוף. הבאנו אותו ממצב של ארבעה אשפוזים בטיפול נמרץ בשנה למצב של פחות מאחד".
לצד ההתמודדות הרפואית, ב' מאובחן גם על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. ילד שעבר, לדברי אמו, "מספיק נטישות בחייו".
השנה שובץ ב' לבית הספר לחינוך מיוחד "אגם חמד", מסגרת המתמחה בתקשורת. הוא הושאר בכיתה א' למרות שהיה אמור לעבור לכיתה ב'. "הסכמתי כי זה בית ספר שמתמקד בתקשורת", אומרת האם.
ב־27 באוקטובר קיבלה האם מכתב רשמי מבית הספר: המסגרת אינה מתאימה לילד. "הרמה הכיתתית והבית־ספרית לא מתאימה לו, הוא ברמה גבוהה יותר ואין לבית הספר כלים לתת לו מענה", היא מסבירה. "בית הספר עצמו מצוין, פשוט לא מתאים לו ברמה. הם ראו את ההתפתחות שלו והבינו שהוא צריך משהו אחר".
הילד המשיך להגיע לבית הספר בזמן שאמו המתינה למענה מאחראית החינוך במועצה. "שבוע וחצי לא ענו לי להודעות ולטלפונים", היא אומרת. "רצו לפתוח עבורו כיתה נפרדת, אבל הוא ברח להם. זה היה מסוכן, לא הייתי מוכנה לזה".
מאז יושב ב' בבית. "אפילו לא אמרו לי שזה בטיפול", אומרת האם, שעובדת כמנהלת חשבונות ביקב. "המזל שלי שרוב הזמן אני עובדת מהבית, וכשאני במשרד יש לי בוס נהדר ואני לוקחת אותו איתי".
פתרון רחוק מדי
לאחר שבועות של המתנה, הציעה המועצה פתרון: בית ספר בשער הנגב, שעה נסיעה מהבית. "ההסעה היא לא הבעיה, הבעיה היא משך הנסיעה", מסבירה האם. "הילד אסתמטי וחייבים להיות זמינים להגיע כל רגע. ביקשתי שישבצו אותו קרוב לשדות נגב, שם עובד בעלי".
בסופו של דבר הסכימה האם להתפשר ולקבל את השיבוץ בשער הנגב. אך אז, בשיחת זום שהתקיימה לפני כשבוע, נאמר לה שהילד צריך לעבור ועדת קבלה הכוללת תצפית בבית הספר הקודם.
"אבל הוא כבר לא שם", היא אומרת בתסכול. "אמרתם שהוא לא מתאים לבית הספר, איך אתם מחזירים אותו?"
לטענת האם, באותה שיחת זום איימה עליה מנהלת מחלקת החינוך במועצה בתביעות ובדיווח לרווחה. "אמרו לי שיכתבו עליי תזכיר רווחה, שאני לא מטפלת טוב בילדים ומונעת ממנו לימודים", היא מספרת. "לאיים בתזכיר רווחה על אמא שפתחה את הלב ויש לה בבית שלושה ילדי אומנה – זהו שפל מוסרי".
יום לאחר שיחת הזום התקשרה אליה קצינת ביקור סדיר. "אמרה לי שאני עוברת על החוק כי לא החזרתי את הילד לבית הספר", מספרת האם. "איימו עליי שנתראה בבית משפט. אבל הם אמרו שהוא לא מתאים".
האם דורשת אחד משני פתרונות: שיבוץ בכיתה רגילה עם סייעת, גם אם באמצע השנה, או כיתת תקשורת בבית ספר רגיל. "הם טוענים שאין מקום בשום מקום", היא אומרת. "אני דורשת גם שיישלח איש צוות חינוכי לביתנו כדי למנוע נסיגה תפקודית ולימודית, כפי שזכאי כל תלמיד שאינו משובץ במסגרת".
"לא אשתוק עד שבני יקבל את השיבוץ המגיע לו", היא מסכמת, "ועד שהמערכת תפסיק לרדוף הורים שנלחמים על הילדים שלהם. הילד צמא לחברה ואף אחד לא רואה אותו".
תגובת משרד החינוך: "המקרה מלווה על ידי הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, בשיתוף המועצה האזורית מרחבים, ובהתאם להחלטת ועדת הזכאות והאפיון שקבעה זכאות למסגרת חינוך כוללני. מאז שעלה הקושי בשיבוצו, מקדם המשרד שיח מקצועי רציף עם הוריו והרשות המקומית, במטרה לגבש מענה חינוכי מותאם לצורכי הילד ולאפשר את חזרתו המיידית למסגרת חינוכית מתאימה".
תגובת המועצה האזורית מרחבים: "אנחנו עושים מאמצים משותפים עם משרד החינוך כדי למצוא את הפתרון המותאם ביותר. מקווים שבימים הקרובים הנושא ייפתר. המועצה תמשיך לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה עד למציאת מענה חינוכי מותאם".