כשקבוצת התלמידים מתיכון דאר אל חכמה בלוד הגיעה למשק אחיטוב בפעם הראשונה כדי לקטוף מלפפונים, הם החליטו על דעת עצמם, מבלי שאף אחד ביקש, לתקן את אחת החממות במקום, שהייתה רעועה. הרגע הזה, שבו תלמידים מוסלמים מתנדבים לראשונה אצל חקלאי יהודי, מבקשים לעזור מעבר למה שהתבקשו וקובעים להגיע שוב בשבוע הבא, עשוי להיות רגע מכונן בהשתלבות והיטמעות של נוער החברה הערבית בישראל.
החיבור הייחודי הזה הצליח לקרות לאור הניסיון של גיא הולצמן, מנהל אשכול בתי ספר ברשת החינוך עתיד, ומי שמוביל את מיזם "עתיד למשק", מערך ההתנדבות של בתי הספר, לשלב את תלמידי בית הספר הערבים כמה שיותר. נושא ההתנדבות בבתי הספר הוא תחת הקצאה של משרד החינוך, אומר הולצמן, לא משהו שהרשת התערבה בו באופן פעיל. אבל מעורבות הנוער הערבי היא אחת המטרות שהייתה לנגד עיני מנהלי הרשת, ולכן החליטו לקדם אותה שם באמצעות התנדבות. רשת בתי הספר התיכוניים עתיד מונה 65 בתי ספר, ובסך הכול מתחנכים בה 25 אלף תלמידים מדרום הארץ ועד צפונה. "יש לנו הכל מהכל – דרוזים ובדואים, ערבים ויהודים, חרדים", אומר הולצמן. "המטרה שלנו הייתה לנסות לשלב את הנוער בבתי הספר הערבים שלנו בשירות לאומי-חברתי".
"הם קבעו עם החקלאי שיבואו גם שבוע הבא"
למרות מורכבות הנושא מנהלת בית ספר אחד הסכימה ללכת עם הלב שלה. אנואר קשקוש, מנהלת תיכון עתיד דאר אל חכמה, הרימה את הכפפה והודיעה שהיא תתחיל לשלב את התלמידים ותשלח נערות ונערים מבית הספר למשימות התנדבות. "היא הודיעה שהיא לא מפחדת מאף אחד, והצליחה לגייס כמה נערים ונערות. קראנו לזה התנדבות בקהילה, בהתחלה זה היה במסגרת בית הספר, בגנים ובכיתות הנמוכות, ואחר כך במעגל השני הם כבר יצאו החוצה גם למד"א ולמקומות נוספים. זה בית ספר ערבי נטו, בלוד שכבר עברה אירועים בין יהודים לערבים. אז זה באמת משהו מיוחד. היא מנהלת מיוחדת".
לאחרונה, בעקבות המלחמה והמצב הקשה בעורף, בעיקר בחקלאות, והצורך הנואש בידיים עובדות מחד ובהמשך שילוב הנוער הערבי מאידך, החליט הולצמן לרתום את בני הנוער המתנדבים לסיוע בחקלאות. "אמרתי למנהלת 'אנואר, בגלל שאת חלוצה, את תהיי חלוצה גם בחקלאות'". וכך יצאו להם בשבוע שעבר כ-30 ילדים מכיתות י"א-י"ב בית ספר ערבי בלוד, להתנדב במשק אחיטוב בעמק חפר. "הם עשו שם עבודה מדהימה", אומר הולצמן בהתלהבות, "הרבה ילדים עושים לפעמים נזק בעבודה חקלאית, אבל הם שתלו זרעי מלפפונים, התלכלכו בבוץ, וקבעו עם החקלאי שהם באים לעזור בשבוע הבא".
הולצמן הבין שיש לו הזדמנות ביד, והחליט לפנות לכל מנהלי בתי הספר הערבים ולהציע להם להצטרף ליוזמה. "אמרנו לחבר'ה של אום אל פאחם שאלה של לוד מתנדבים, עכשיו יש בית ספר באום אל פאחם שמתנדב במושב מי עמי לידם. יש בית ספר בירכא שמתחבר לכפר יחזקאל למסיק של זיתים. פתאום באים חבר'ה מוסלמים שבאים לעזור ליהודים. לנו אולי זה מרגיש טבעי, להם ממש לא. אני מאמין שברגע שזה יתפרסם, עוד מנהלים ערבים יאזרו אומץ".
הכי חשוב – איך הנערים והנערות הגיבו?
"הייתי איתם בארבע שעות האלה ואני ריחפתי באוויר. הילדים היו באווירה טוב, זה נראה להם טבעי לחלוטין, הם הרגישו שהם עושים משהו משמעותי וחיפשו מה עוד לעשות, ביקשו להישאר עוד ועזרו גם בקטיף. היה דיבור מאוד חיובי, דיבור של משמעות. השבוע הם מתנדבים אצל ערבי בקלנסואה עם חממות של תותים, ובשבוע הבא יעזרו ליהודי עם מלפפונים. הם החליטו שהם עושים את זה יום בשבוע, אני בכלל לא התערבתי, הם סגרו דברים מיוזמתם".
התנדבות בחקלאות, הוא אומר, לא מתאימה לכל אחד, בלי קשר למוצא. "זה מלכלך, זה בוץ, זה מגרד. חם וקשוח. זה הכי אמיתי לא תמיד מתאים", אומר הולצמן, "אבל אצל ערבים לעבוד בחקלאות זה ממש לא נחשב. הם לא רוצים להיות פלאחים, הם רוצים להיות מהנדסים. החברה מירכא וג'וליס אמרו לי 'אנחנו בורחים מלעזור להורים שלנו, עכשיו אתה רוצה שנחזור לזה?'".
בשביל לתווך לילדי לוד את הנושא, העבירו להם מצגת. "הסברנו להם את המהות, וביקשנו מהם לבחור אם הם מעוניינים. וכשיש 40 ילדים מבחירה, אז העבודה היא ברמה אחרת".
איך מגיבים הילדים האחרים בבית הספר?
"אני רואה את זה קורה – ילדים מספרים על מה שהם עשו ואחרים נסחפים אחריהם. בבית ספר בלוד כבר ביקשו שתי קבוצות לצאת. אני אומר שאם בפעם הראשונה תוציאו את הקרם דה לה קרם, קודם כל שתהיה הצלחה, השאר יבוא. הם חזרו עם שקיות מלפפונים וסיפורים. אין טוב ממראה עיניים".
"הם קיבלו תחושה שהם יכולים לתרום ולהיות מי שהם"
ההצלחה עשתה לה כנפיים. במשרד החינוך התלהבו מהיוזמה העצמאית של רשת החינוך. "המפקח על המגזר הערבי אמר שהוא נותן תקציב ל-80 אוטובוסים לנוער שיגיע להתנדב בחקלאות", אומר הולצמן.
"החלוציות פה היא שהחברה הערבית החליטה להפשיל שרוולים ואמרה שהם חלק. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא הרבה פעמים לחשוף אותם, להציע ארוחת טעימות 'בוא תטעם, אולי תאהב'. וכשהם רואים את החקלאי מאושר, ואומר תודה מכל הלב, זה ממלא אותם. הם באו עם החיג'אב, והייתה קבלה ותחושה שהם יכולים להיות מי שהם ויכולים לתרום, ושיהודי צריך את העזרה שלהם. זו תחושה נפלאה, חלוציות".