כמה כסף מוציאים עשירי העולם על הילדים שלהם?

אם מישהו היה מבקש מכריסטין לנדיס לגזור את ציפורני הרגליים של הילדים שלה, התשובה שלה הייתה כנראה לא. לא מפני שאין לה זמן, אלא כי המשימה הזאת מלחיצה אותה – ולכן הבייביסיטרית עושה אותה במקומה. גם זמן האמבטיה עובר לטיפולו של עוזר משק הבית, ויש עוד משימה שלנדיס מעדיפה להעביר לאחרים: מה שהיא מכנה "משחקים שחוזרים על עצמם" – לקרוא את אותו ספר חמש פעמים ברציפות או לצפות בפעוט שלה פותח וסוגר דלת במשך 45 דקות.

כדי להימנע מהמשימות האלה, לנדיס, שמתגוררת בסן דייגו, מחזיקה צוות שלם שמסייע בניהול הבית. העלות: כ-250 אלף דולר בשנה. הצוות כולל עוזר משפחה שמתגורר בבית, מטפלת בסופי שבוע, שף פרטי ועובדת משק בית.

ואכן, יותר ויותר הורים עובדים ועשירים במיוחד מתייחסים לגידול הילדים כמו לניהול עסק קטן: מחלקים את המשימות, מגדירים תפקידים ומעבירים הלאה את המטלות שפחות מעניינות אותם. יש מי שמעסיקים מומחים לגמילה מחיתולים, אחרים מזמינים מדריך פרטי שילמד את הילד לרכוב על אופניים, ויש מי ששוכרים אנשים שיטפלו ברישום לבתי ספר, יארזו את המזוודות למחנה הקיץ או ינהלו עבורם את לוח הזמנים המשפחתי.

"כל שעה שבה אני לא שקועה בעשייה היא שעה שבה אני יכולה להיות נוכחת לגמרי עם הילדים שלי", אומרת לנדיס, בת 44, לשעבר מנכ"לית חברת פינטק ומייסדת Peacock Parent, חברה שמשתמשת בבינה מלאכותית כדי לעזור למשפחות לנהל את הבית.

סביבה שלמה של שירותים יוקרתיים כבר התפתחה כדי לענות על הצרכים האלה. חברת Quintessentially, למשל, שהחברות בה בארצות הברית מתחילה ב־25 אלף דולר בשנה, מספקת למשפחות שירותים כמו טיפול בהרשמה לגני ילדים, איתור חיות מחמד ואפילו תכנון חופשות משפחתיות, כולל מורים פרטיים שמטיילים עם המשפחה.

אוליביה פאונטיין, מנהלת התפעול של חברת Household Staffing מספרת כי בשנים האחרונות חל זינוק בביקוש לתפקיד שהחברה מכנה "מטפלת ועוזרת משפחתית". בזמן שהילדים בבית הספר, היא מנהלת לוחות זמנים, מתאמת תורים ופעילויות, מבצעת סידורים ומטפלת בניהול השוטף של הבית. כשהילדים חוזרים, היא עוברת לטפל בהם. למעשה, מדובר בשילוב של מנהלת משק בית, עוזרת אישית ובייבסיטר.

הבקשות שמגיעות לחברה מגוונות לא פחות: מטפלות שמלוות ילדים לתחרויות רכיבה על סוסים, שפים לתינוקות שמכינים אוכל בהתאם למטבח התרבותי של המשפחה ומעצבים אישיים לילדים. אחת הבקשות האחרונות שקיבלה פאונטיין הגיעה מהורה שהיה נואש למצוא לילד שלו בובת לבובו במהדורה מוגבלת. הוא ביקש מהמטפלת לפרסם בכל הרשתות החברתיות ולהציע לשלם כל סכום שיידרש – עד שמישהו ימצא את הבובה המבוקשת. "אלה מיליון הדברים הקטנים", אומרת פאונטיין. "אפילו לעטוף מתנת יום הולדת, ולפתוח קופסאות מאמזון".

בחברה אחרת שמתמחה באיוש צוותים למשקי בית, מספרים על דרישות שהולכות רחוק אפילו יותר. סגן נשיא החברה, סת' נורמן גרינברג, מספר שפעם מצא מטפלת למשפחה שדגלה בהורות ללא חיתולים. העובדים נדרשו לזהות את הסימנים של התינוק ולמהר איתו לשירותים בזמן. החברה, שפועלת מניו יורק ומלוס אנג'לס, משרתת משפחות שמחזיקות לעתים בין חמישה לעשרה בתים ומעסיקות צוות מלא בכל אחד מהם. בשנים האחרונות, מספר גרינברג, החברה כבר נדרשה למצוא מטפלות עם ניסיון בעבודה על יאכטות או כאלה שמסוגלות לטוס במסוק. "אנחנו עסוקים יותר מאי-פעם", הוא אומר. "הסביבה, הכלכלה, הכל פשוט מייצר את המיליונרים והמיליארדרים האלה".

גם סלבריטאיות כבר מאמצות את הגישה הזאת. אמה גריד, ממייסדות המותגים Skims ו-Good American תיארה את עצמה כ"אמא של מקסימום שלוש שעות". היא מבלה את בוקר סוף השבוע עם ארבעת ילדיה, ואז עוברת לפעילויות אחרות ש"נותנות לי אנרגיה": "לחתוך סנדוויצ'ים בצורת כוכבים? זה אף פעם לא היה בשבילי", אמרה. גם גריד נעזרת בצוות ביתי הכולל מטפלות, עובדי ניקיון, שף ומנהל ראשי, כדי לפנות לעצמה זמן למה שהיא מגדירה "חוויות משמעותיות" – כמו חופשות עם הילדים. "אם קבלת עזרה בלוגיסטיקה מאפשרת לי להתמקד ברגעים שחשובים לי עם הילדים שלי, אני לא רואה בזה העברת ההורות למישהו אחר", אמרה. "אני רואה בזה בחירה מכוונת של האופן שבו אני משקיעה את הזמן שלי".

וכמה עולה להעביר את המטלות האלה למישהו אחר? לא מעט. יועצים לגמילה מחיתולים, למשל, עובדים באופן אינטנסיבי עם פעוטות במשך כמה ימים וגובים בין 600 ל-4,500 דולר. שיעור פרטי ללימוד רכיבה על אופניים יכול לעלות בין 80 ל-450 דולר למפגש. לא רוצים לארוז למחנה הקיץ? אפשר לשכור מישהו שיעשה את זה עבורכם תמורת 125 דולר לשעה. מי שמעוניין בעזרה צמודה לאורך כל השנה יכול לשכור מטפלת שנוסעת עם המשפחה תמורת 120–170 אלף דולר בשנה, ואומנת פרטית, שתפקידה משלב לימודים עם התפתחות חברתית, יכולה להגיע ל-200 אלף דולר.

אלכסנדרה פיין, אם לשלושה ילדים צעירים, מוציאה כ-85 אלף דולר בשנה על צוות של שישה אנשים, בהם מטפלות, מארגנת בית, איש תחזוקה ועוזרת וירטואלית. "כל שעה שאני מקפלת כביסה או קובעת תור לאיש מקצוע היא שעה שבה אני לא נוכחת עם הילדים שלי", אומרת פיין.

אבל מה אם דווקא הדברים הקטנים הם ההורות?

למרות כל זאת, חלק גדול מה הורים רואים בקיפול הכביסה, באמבטיה, בהכנת האוכל או בקריאת אותו ספר בפעם החמישית בדיוק את הרגעים שבהם נוצרת הקרבה לילדים. איוונה גרקו, אם שנשארת בבית, עורכת דין לשעבר ואם לארבעה שמנהלת בלוג על חיי משפחה ומחנכת את ילדיה בבית, אומרת שהמטלות היום-יומיות הן הזדמנויות להיות עם הילדים. "הרגעים המשמעותיים ביותר שיש לי עם הילדים שלי הם לגמרי בלתי צפויים", היא אומרת. "הם כשאנחנו מבלים יחד". גרקו חוששת גם ממה שילדים עלולים להרגיש כשהאנשים שמטפלים בהם נמצאים בסביבה במקום ההורים. "אם את לא זו שמגיעה", היא אומרת, "הילד שלך שם לב".

לנדיס, מצדה, לא מתכחשת לכך שהקשר עם המטפלת יכול להיות משמעותי. כשהילד שלה אמר בפעם הראשונה "אני אוהב אותך" למטפלת, היא חשה לרגע אי נוחות, אך התחושה הזאת חלפה. "אין שום עולם שבו הילד שלי לא יודע שאני אמא שלו", היא אומרת. "הקשר שלנו, האהבה שלנו, הם בלתי ניתנים להחלפה". ויש דברים שהיא עדיין לא מוכנה להעביר לאף אחד אחר: "הזמן לדבר על היום שלנו, להתכרבל במיטה, לקרוא ספרים – זה באמת מיוחד בשבילי."