מומחי חינוך למשרד: "תייצבו קודם את המורים, רק אחר כך את הילדים"

משרד החינוך הודיע אמש (א') כי החל מהיום (ב') תתקיים למידה מרחוק בכל מוסדות החינוך בארץ. ההחלטה התקבלה בעקבות הערכת מצב ביטחונית שהובילו שר החינוך יואב קיש ומנכ"ל המשרד, ובהתאם להנחיות פיקוד העורף, לפיהן לא תתקיים פעילות חינוכית פיזית בעקבות המתקפה שאירעה בשבת.

אלא שההודעה הגיעה רק לאחר יום שלם של כשל. התלמידים, שהיו אמורים לחזור אתמול מחופשה לבתי הספר, נותרו בבתים ללא שיעורים, ללא מפגשי זום וללא משימות. חלק מבתי הספר פעלו מיוזמתם וקיימו שיעורים מקוונים, אך רוב התלמידים נותרו ללא מענה. הורים לתלמידי תיכון, כולל בשנת בגרויות, דיווחו כי לא נוצר עם ילדיהם שום קשר מטעם בית הספר במהלך היום.

לפי המתווה שפורסם, יום הלימודים היום יתמקד ביצירת קשר אישי עם התלמידים, שיח חינוכי ועיבוד רגשי, ולא בלמידה אקדמית. לגבי ימי חופשת הפורים, ימים שלישי ורביעי, המשרד הודיע כי ההנחיות ייקבעו בהתאם להערכת המצב הביטחוני.

מומחי חינוך מובילים שעמם שוחחנו מתווים סדר עדיפויות ברור למתווה שצריך להיבנות. התשובות חוזרות על מבנה אחד: קודם כל לייצב את המבוגרים, ורק אחר כך לפנות לילדים.

קודם כל, שגרה

דוידי אורי, פסיכולוג חינוכי ומייסד "מרכז מרחב" הפועל בעשרות בתי ספר בארץ, אומר שלמרות הביקורת על הלמידה מרחוק, היא הכלי הנכון ביותר כרגע כדי לייצר תחושת שגרה ונורמליות עבור הילדים.

"אחרי ה-7 באוקטובר הייתי עם הצוותים שלנו במלונות המפונים, והדבר שהכי עניין את הילדים היה שיעורי הבית במתמטיקה", הוא מספר. "אין להם בית, הם מפונים, ראו זוועות, אבל ברגע שהם היו עסוקים וחלק ממשהו גדול יותר, היה להם כיוון. זו סיטואציה לא נורמלית ואנחנו רוצים לתת להם יציבות. הם מקבלים את זה דרך הלמידה, דרך העשייה, גם בימים משוגעים".

המסר שלו להורים ישיר: "כן, תעירו אותם לזום בבוקר למרות שלא ישנו טוב בלילה. תקפידו שיהיו חלק, לא בשביל הציונים אלא כדי שתהיה להם מציאות ברורה עם תפקיד, ולא ירגישו כמו ניצבים בסרט שרק שורפים את הזמן".

ד"ר אורלי אללוף, ראש תכנית התואר הראשון בחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו, מבקשת להזכיר שצוותי החינוך לא מתחילים מאפס. "אחרי שנתיים של התמודדות עם מלחמה, המערכת כבר צברה ניסיון אדיר בבניית מודלים של תמיכה רגשית ולימודים תחת אש", היא אומרת. "זה הזמן להשתמש בידע הזה ולהציב את החוסן הנפשי והקשר האישי בין המורה לתלמיד כעדיפות עליונה, עוד לפני ההספק הלימודי. במקום לחכות להנחיות חדשות, זה הרגע ליישם את מה שכבר הוכח כעובד".

ממצאים דומים עלו גם בדוח מבקר המדינה שפורסם בינואר. הדוח מתח ביקורת חריפה על תפקוד משרד החינוך בתקופת מלחמת חרבות ברזל, וקבע כי המשרד לא הצליח ליישם את הלקחים שנצברו בתקופת הקורונה. בין הממצאים: הכשרת המורים להוראה דיגיטלית הייתה בלתי מספקת, תרגולי למידה מרחוק לא בוצעו כנדרש, ותלמידים רבים סבלו מחוסר בתוכן דיגיטלי ובאמצעי קצה מתאימים.

תנו למנהלים לנהל

ד"ר רחל הלל אברהם, ראש תכנית התואר השני בחינוך וסגנית דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה בקריה האקדמית אונו, סבורה שהמפתח נמצא דווקא בשחרור סמכויות. "כדי שהמענה יהיה יעיל באמת, משרד החינוך חייב להעניק אוטונומיה ניהולית רחבה למנהלים ולרשויות", היא אומרת. "הם אלו שמכירים את הקהילה שלהם ויודעים מה נדרש לה בזמן אמת".

הלל אברהם מדגישה שלצד המוכנות הטכנולוגית, יש לתת דגש מוגבר על נוער בסיכון ועל פתרונות פיזיים מוגנים לתלמידים עם צרכים מיוחדים, כדי למנוע נסיגה תפקודית. "המסר צריך להיות ברור: השטח יודע מה לעשות, הוא רק צריך את הגיבוי שלכם".

איילת אברמוביץ, מנכ"לית "תובנות בחינוך", מחזקת את הכיוון הזה ומפנה את הזרקור למנהלי בתי הספר. "בתקופה זו נדרשים כלים ניהוליים מהעולם הארגוני והעסקי כדי להתמודד עם אי הוודאות שמאפיינת את השנתיים וחצי האחרונות", היא אומרת. "המנהלים צמאים לידע מקצועי כדי לייצר שגרות מהעולם העסקי: איסוף דאטה, קבלת החלטות מבוססת נתונים, טיפול בקונפליקטים, ניהול תקציב ותוכניות מגירה לניהול משבר. אלו מתודולוגיות שעוברות התאמה לסקטור החינוכי ונכנסות לאט לאט לבתי הספר".

מסכת חמצן למורה

ד"ר מיכל סולומונוביץ, מומחית בינלאומית למנטורינג ניהולי וחינוכי, מציעה לחשוב על זה כמו בסרטון הבטיחות במטוס: קודם שמים מסכת חמצן על עצמך, ורק אחר כך על הילד שלצידך.

"לפני שמצפים ממורים לייצב תלמידים, על משרד החינוך לייצב את המנהלים והמורים עצמם, רגשית ומקצועית", היא אומרת. "מורה מוצף לא יכול ללמד מסוגלות. מנהל שחסר לו עוגן לא יוכל להוות עוגן לאחרים".

מה שנדרש, לדבריה, הוא מהלך פשוט: הכשרה מהירה למנהלים בכלים מנטוריים פרקטיים לוויסות, למיקוד ולניהול שיח מייצב. "המנהלים יעבירו זאת לצוותים, והצוותים יפעילו זאת מול התלמידים באופן עקבי. זה לא דורש תקציבי עתק, אלא בחירה בתפיסה ניהולית נכונה".

סולומונוביץ מציעה שלושה כלים שאפשר להפעיל כבר היום: צ'ק־אין יומי שמכוון את השיח למה שבשליטתנו ולא למה שמעורר דאגה; "חגיגת ההצלחות הקטנות", שבה בסיום כל יום כל תלמיד ומורה מציינים פעולה אחת שהצליחו לבצע; ו"פסגה ונוצה", הגדרת יעד אישי לתקופה הקרובה לצד פעולה קטנה אחת לביצוע כבר היום.

"שלושת הכלים האלה מייצרים יציבות, תחושת שליטה ומסוגלות גם בתוך אי הוודאות", היא אומרת. "וכשהמצב יתייצב, אסור לחזור לעסקים כרגיל. יש להשקיע בפיתוח מקצועי שיכשיר מורים להיות לא רק מעבירי תוכן, אלא מודלים של מסוגלות והשפעה. כך, בפעם הבאה, ואנחנו כבר יודעים שתהיה פעם הבאה, המערכת תפעל עם ארגז כלים מלא".

קרן שאול, מנכ"לית אופק שירות לאומי, מצביעה על משאב שכבר נמצא בידי משרד החינוך: אלפי צעירים וצעירות המשרתים בשירות הלאומי. לדבריה, בתקופות חירום ניתן לשלב כוח זה באופן מובנה כחלק מהמענה הלאומי, ולהציב משרתים בשטח לקיום פעילויות הפגה, ליווי ותמיכה רגשית עבור עשרות אלפי ילדים השוהים במקלטים ובמרחבים מוגנים.

"מפגש פיזי, אנושי ומחזק בימים של אי ודאות מהווה השלמה חשובה ללמידה המקוונת", היא מדגישה, "ומסייע בשמירה על רצף חינוכי וחוסן קהילתי".