מחקר: חצי מבני הנוער שונאים ערבים

החברה הישראלית מצויה בטלטלה עמוקה מאז ה-7.10 והמשך הלחימה בעזה. חרדה, אובדן, מתח ושחיקה רגשית הפכו לחלק מהשגרה והן משפיעות גם על עולמם הפנימי של בני הנוער. אך למרות זאת, נעשו עד כה מעט מאוד מחקרים שבחנו את עמדותיהם וחוויותיהם של בני ובנות נוער במציאות הזו.

דו"ח מדד השותפות של מרכז אקורד לשנת 2024 מנסה לשרטט מפת רגשות, תפיסות ועמדות של נוער יהודי וערבי בישראל. המחקר, המבוסס על תיאוריות וכלים מהפסיכולוגיה החברתית, מספק נתונים חשובים להבנת היחסים בין קבוצות בחברה, כפי שהם נחווים ומתפרשים על ידי הדור הצעיר.

במסגרת המחקר, השתתפו יותר מ-1,500 בני נוער בגילאי 15-18, מחציתם יהודים ומחציתם מהחברה הערבית. הנתונים נאספו בחודשים מרץ-אפריל 2024 ונחלקו ל-4 תמות ב-4 דו"חות שונים. הראשון עוסק בתפקיד בתי הספר בשיח עם התלמידים בעקבות אירועי המלחמה; השני התמקד בשחיקה בערכים דמוקרטיים ובנורמות חברתיות בקרב בני הנוער בישראל, ומדגיש את החשיבות ואת הצורך בפעולה חינוכית וחברתית לשימור חברה דמוקרטית בעתיד. הדו"ח השלישי בוחן את שאלת התקווה בזמנים סוערים, ומה חושבים בני ובנות הנוער על עתיד היחסים בין יהודים לערבים. הדו"ח הרביעי בוחן כיצד החיים בערים מעורבות משפיעים על תחושת הביטחון, התקווה, התמיכה בערכים דמוקרטיים והרצון לשוויון בקרב בני ובנות נוער יהודים וערבים.

"בני הנוער עברו אירועים מהותיים: מגיפה, שומר חומות, חרבות ברזל, כל אירוע כזה מציף רגשות וצריך לעבוד איתו ברמה החינוכית", אומרת ענת יונה עמדי, מנהלת מחלקת חינוך והכשרת מורים במרכז אקורד באוניברסיטה העברית בשיחה עם mako, "ברמה הרגשית רואים עלייה בממדי שנאה, זה לא מפתיע כי עברנו אירוע עצים וקשה, העלייה ברמות השנאה מספרת בציר ההתנהגותי שמשהו בנורמות התערער".

הסקר מראה כי יותר משליש מבני ובנות הנוער היהודים ומרבע מבני ובנות הנוער הערבים תומכים בשלילת זכות ההצבעה מחברים בקבוצה השנייה. לאחר אירועי ה-7.10 ובעקבות המלחמה בעזה, כרבע מבני ובנות הנוער היהודים תומכים בפעולות של החרמה והדרה של ערבים מהמרחב הציבורי. בני הנוער הערבים והיהודים כאחד סבורים שמעל ממחצית מהחברים בקבוצה השנייה תומכים באלימות כלפיהם.

עוד עולה בדו"ח כי 51% מבני ובנות הנוער היהודים ציינו כי הם חשים שנאה ברמה גבוהה כלפי ערבים, לעומת 33% מבני הנוער הערבים שציינו כי הם חשים שנאה ברמה כזו כלפי היהודים. נכתב בדו"ח כי: "שנאה מעידה על תפיסה מהותית של הקבוצה השנייה כרעה מטבעה ועל חוסר אמון שביכולתה להשתנות, ולכן היא הרסנית ליחסים ועלולה להוות זרז לאלימות בין קבוצתית. הלגיטימיות והנורמטיביות לשנאה ולכעס צריכות להוות נורת אזהרה, החייבת להיענות בטיפול אינטנסיבי ורחב היקף מצד מערכת החינוך בשנים הקרובות".

האם מדובר בתגובה זמנית למלחמה, או בשינוי עמוק שעלול להתקבע?
"זה תמיד החשש, בני נוער נמצאים בתקופה של עיצוב עמדות, אין להם זיכרון ארוך טווח, כשהחיים הבוגרים התעצבו ב-5-6 שנים האחרונות ויש אירועים דרמטיים שמשפיעים על עמדות שני הצדדים כמו שומר חומות וחרבות ברזל, אנו רואים לאן זה לוקח אותם: עולה הלגיטימציה לשנאה, לאי סובלנות ולמדיניות מפלה. באירועי שומר חומות גם ראינו השפעה על הרגשות והמדדים, אין ספק שהאיום וחוסר ביטחון ניזון מרוח התקופה אבל מחייב להיות על המשמר, לבלום ולטפל בזה, ולמנן את הרגשות באמצעות עבודה חינוכית שמשמעותית דווקא עכשיו", אומרת יונה עמדי.

הדו"ח מדגיש תפיסות שגויות של בני נוער כלפי קבוצות אחרות כמו למשל האמונה שמחצית מהקבוצה השנייה תומכת באלימות נגדם. "רגשות של פחד וחשדנות נוצרים באופן טבעי עם רמת עצימות גבוהה של אלימות. מצאנו במחקרים אחרים שמגע חיובי - למידה או עבודה משותפת בארגונים - מנבא חוויה חיובית, כאשר אין מגע חיובי אנו נחשפים לתפיסה ההומוגנית השולטת, שהרגש הדומיננטי בה הוא הפחד".

לדברי יונה עמדי, בדו"ח הראשון שיצא בשנת 2021 נבחן תפקידו של בית הספר בגיבוש עמדות של בני נוער, ועלה כי כרבע מבתי הספר כלל לא העלו שיח על אירועים כמו שומר חומות. "זה הפתיע גם אותנו, כל החברה רוחשת וגועשת וברבע מבתי ספר כלל לא שוחחו על הנושא. לאחר שבדקנו זאת שוב השנה, ראינו שהשיח נסוב סביב רגשות, עיבוד האירוע וכיצד ניתן להתמודד עם המצב ופחות הועברו מסרים של סובלנות. הייתה כאן החמצה של עיבוד האירוע ממקום של סובלנות ושמירת מרקם של חברה משותפת עם כל המורכבות שיש".

בנוסף, בדו"ח עלה, כי כאשר המערכת לא סיפקה תיווך חינוכי, בני נוער פנו לרשתות החברתיות כמקור מידע. למרות העובדה שמדובר במרחב פגיע במיוחד להקצנה, עיוותים והפצת מידע שגוי, כשליש מבני הנוער היהודים ו־58% מהערבים דיווחו שהם תופסים את המידע ברשתות כאמין.

איך ניתן יהיה לייצר שינוי תודעתי בקרב בני הנוער?
"בדו"ח הראשון ראינו שהתערבות חינוכית משפיעה, בדקנו למשל אם בני נוער נחשפו לסיפורי סולידריות בין יהודים לערבים אחרי ה-7.10. בדו"ח השלישי ראינו שיש שלוש קבוצות עיקריות בקרב בני נוער: חדורי תקווה - שחושבים שהיחסים יכולים להשתפר, הקבוצה השנייה - רוצים יחסים טובים אבל מרגישים שזה לא יכול לקרות והשלישית לא רוצה יחסים טובים איתם. ראינו שאצל בני נוער שנחשפו לסיפורי סולידריות של עזרה הדדית בין יהודים לערבים, תחושות הייאוש קטנות. חשוב לזכור שבני הנוער גדלים ברשתות שלא תמיד נותנות תמונה מאוזנת ומיטיבה, והחשיפה למידע משמעותית. המקום של עשייה חינוכית משמעותית קריטית כעת להורדת רמות חשדנות ועיצוב הנורמות".