לקראת ימי הזיכרון המתקרבים, וספציפית יום השואה, עולות בקרב לא מעט הורים שאלות והתלבטויות - האם כדי לדבר על כך? הרי הנושא של יום השואה הוא כבד שמכיל מושגים קשים ביותר. אולי עדיף פשוט להתעלם ולדחות את העיסוק בו שלשב מאוחר יותר, כשהילד יגדל?

העיקרון הבסיסי שאותו חשוב להעלות, והוא תקף גם לגבי מצבים מורכבים אחרים, הוא שההתעלמות יוצרת לא פעם תוצאה קשה יותר משיחה הנכונה על הדברים. הניסיון לא לדבר על זה עלולה ליצור חרדות מיותרות, הילד נחשף בכל מיני אופנים לדברים והשתיקה מצד ההורה עלולה לעורר זאת. כמו כן עקב החשיפה שגם ככה קיימת דרך הצפירה, מערכת החינוך, כלי התקשורת וכדומה, עדיף מאוד שהדמות המבוגרת המשמעותית ביותר לילד תהיה גם זו שמתווכת את הדברים. לכן על ההורים לדעת לעשות את זה באופן שמותאם לגיל הילד ולשלב התפתחותו.

אז איך כדאי לעשות את זה?

בראש ובראשונה יש להתייחס לצפירה: אנו חיים במדינה שבה יש גם אזעקות, ונדרשת ההבחנה בין האזעקה לצפירה - הן מבחינה טכנית, שמדובר כאן בקול ווקאלי אחיד ולא משתנה, והן מבחינת משמעות הדברים, שמשמעה עמידת דום ואות זיכרון למה שהיה ולא ריצה למרחב מוגן.

התיווך לילד צריך להיות מותאם לגילו: בכל גיל היכולות הקוגניטיביות והרגשיות משתנות בהבנה של כל נושא, ובוודאי בנושאים מורכבים מבחינה רגשית. הילד צריך להבין שמדובר ביום מיוחד שבו זוכרים את היהודים הגיבורים שחיו בתקופת השואה.

סוג הסיפורים: המוטיב המרכזי בגיל הצעיר הוא סיפורים שמעידים על גבורה, עזרה הדדית ועל רוח האדם החיובית. רצוי לעשות זאת דרך סיפורים שבמרכזם עומד ילד שאפשר להזדהות איתו: הילד שהציל את כלבו, השכנה שהסתירה את הילדה היהודיה, הילד שהצליח להבריח אוכל למשפחתו וכו'. בגיל מבוגר יותר של בית הספר היסודי, אפשר להתייחס להיבטים קהילתיים: לעזרה, לתנועות וארגוני הנוער ופועלם וכו'. יש סיפורי ילדים שכתובים בצורה מותאמת לכך.

שגרה: המבוגרים שסובבים את הילד אינם צריכים לשדר לו מבע שונה מהרגיל. שמירת השגרה ביום זה תחזק את בטחונו של הילד, ותעביר את המסר כי התכנים שיום זה עוסק בהם הם חלק ממעגל חיינו ולכן אינם משנים אותו.  

מה לא לעשות: אין לחשוף ילדים צעירים לסרטי או תמונות זוועה. יש לזכור שאם נכביד על הילדים באמצעות מידע לא מותאם לגילם ולהתפתחותם הרגשית והשכלית לא רק שלא נוסיף דבר, אלא שנגרום להם לסלוד מהנושא ולהתרחק ממנו גם בעתיד.

מסרים: צריך לזכור שילדים הם מומחים למסרים בלתי מילוליים ואם המבוגר עצמו נרתע מהנושא או מפחד ממנו, המסר והשדר הלא מילולי יעברו בלי שבהכרח נרצה בכך. לכן רצוי שכל מבוגר העוסק ביום-יום עם ילדים, בין אם הוא הורה או איש או אשת חינוך, יבדוק עם עצמו מהו יחסו או יחסה לשואה.

ועם הפנים קדימה לשבוע הבא ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות: אחד מהמסרים המעודדים ילדים כרוך בכך שיש מי שיגן וישמור עליהם מפני הרע שהם חוששים ממנו. החיבור של תכני היום לכך ששבוע הבא אנו מציינים את יום הזיכרון לחיילים שנפלו ואת יום ההולדת למדינה שלנו יחזק ויחדד את המסר שכיום יש לנו צבא משלנו עם חיילים שיגנו עלינו ועם מדינה משלנו שבה אנו הרבה יותר מוגנים.

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית ומרצה בכירה במכללה האקדמית אחוה