"גם אני וגם הבת שלי נכות – ושום דבר לא יעצור אותנו"

שמי מורן קלרמן הלוי, אני אמא לעופרי המדהימה, האושר שלי, בת ה-10. אנחנו אמא ובת, שתינו מתמודדות עם מחלה גנטית שמתבטאת בחולשה בשרירים, וכתוצאה אנחנו נאלצות להתנייד בעזרת עזרים כמו כיסא גלגלים והליכון. זה לא משהו שחשבתי שיקרה מעולם, אבל אנחנו אמיצות וחזקות, יחד שום דבר לא עוצר מבעדנו להגשים חלומות.

40 שנים הייתי בטוחה שיש לי שיתוק מוחין - CP. זה מה שהרופאים אמרו להורים שלי כיוון שהנכות שלי הינה מלידה, מאז שאני זוכרת את עצמי. בילדותי הלכתי ללא עזרים, זה התבטא בגרירת רגליים. בגיל 18 לערך התחלתי לאבד שיווי משקל, אז הגיעו הקביים. לאחר כמה שנים, אחרי ניתוח גב תחתון, הגיע ההליכון וכיסא הגלגלים.

לימים, החלטתי לאזור אומץ למרות הידיעה שזה יהיה קשה, ועם הרבה עזרה מהוריי, נחישות ועקשנות, החלטתי להגשים חלום ולהפוך לאם, והייתי בטוחה שדבר לא יעצור אותי, גם לא שיתוק המוחין. אך גילתי ממש במקרה שזה לא הסיפור. במקרה שלי, לא מדובר בשיתוק מוחין.

עופרי נולדה בשבוע 38 בניתוח קיסרי כשאני הייתי מורדמת. לאחר הלידה של עופרי המליצו לי לגשת לבדיקה נוירולוגית כי שמתי לב שמשהו לא היה תקין בהתפתחות שלה. עברנו מסכת של בדיקות, לא מעט רופאים ולא מעט זמן עד שקיבלנו תשובות. יום אחד הפרופ' שטיפל בנו צלצל אליי ובישר לי: "אין לך שיתוק מוחין, יש לך מוטציה גנטית והיא גם עברה בתורשה לעופרי". המוטציה מתבטאת בחולשה בשרירים בגפיים העליונות והתחתונות. כמוני, גם עופרי מתקשה בהתניידות ובהליכה, היא נעזרת בהליכון אחורי ובסדים ברגליים.

עופרי היא הגשמת כל החלומות שלי. היא לומדת בבית ספר רגיל בבאר שבע. היא מאד אוהבת ספורט ובעיקר לשחות. במסגרת הפעילות שלה בעמותת איל"ן היא גילתה את האהבה הגדולה שלה לספורט ואף התאמנה בחמישה ענפי ספורט שונים! כיום היא מתאמנת בחץ וקשת במסגרת פרויקט ספורט דרום של מרכז הספורט לנכים ספיבק של איל"ן. חץ וקשת זהו ענף שאושר ממש בשנה האחרונה כספורט פראלימפי. היא אפילו מתחרה בתחרויות ארציות ואפשר לומר ממש שהילדה מאוהבת. קודם לכן התאמנה בבוצ'יה ובכדורסל על כסאות גלגלים. יש לה ימים קבועים שהיא מתאמנת, היא כל הזמן בפעילות. בחודש נובמבר האחרון עופרי זכתה באליפות הארץ לילדים בחץ וקשת. היא שואפת גבוה, רוצה להתקדם בתחרויות גם בעולם, ואני מאחוריה, צופה מהצד, מעודדת ובעיקר גאה.

יש לנו מטפלת שמסייעת לנו ואנחנו גם נעזרות בהורים שלי שגרים קרוב וזו מתנה ענקית. אנחנו אוהבות לדבר, לצחוק. בילדות הייתי גם שוחה אבל לא באליפויות ובתחרויות. עופרי מגשימה לי את כל החלומות, אני מעודדת אותה להמשיך ולכבוש את העולם. לעשות רק מה שהיא אוהבת. אין שום דבר העומד בפני הרצון. אם אני רוצה לעשות משהו, אני אעשה, זה גם המסר שאני מעבירה לעופרי. עופרי יודעת שהיא טובה במשהו והיא הולכת איתו עד הסוף וזה מרגש אותי מאוד. זה מסר שגם חשוב לי להעביר הלאה למי שקורא או קוראת - הכל אפשרי, עם קצת נחישות ואומץ.

השבוע מתקיים שבוע ההתרמה לעמותת איל"ן. העמותה פועלת למען ילדים ובוגרים עם מוגבלויות פיזיות במטרה לקדם אותם, לאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית כשווים, לשפר את עצמאותם ואת איכות חייהם. דווקא בתקופות קשות, חשוב שנעמוד, כחברה, זה לצד זה. יחד, נוכל לתמוך באנשים שנמצאים במצבים המאתגרים ביותר, ולעזור להם לצמוח ולחיות בכבוד. אני קוראת לכם לתמוך ולפתוח את הלב, כדי שיהיה אפשר להרחיב את המענים, להגיע לעוד ילדים ובוגרים ולהושיט יד.