מה לעשות כשהילדים כבר לא רוצים לבלות אתכם בקיץ?

כשהילדים היו קטנים, הקיץ היה כמעט פרויקט. אחר הצהריים הייתם יוצאים לפארק, משחקים בחוץ, הולכים לסרט או מוצאים עוד פעילות שתמלא את השעות הארוכות של החופש. אך אז הילדים התבגרו, ופתאום הקיץ נראה אחרת לגמרי.

אמא אמריקאית שהעלתה בעבר תכנים בטיקטוק תחת השם @cyndygdub שיתפה סרטון, שנמחק מאז, ובו סיפרה על הקיץ עם הילדים הגדולים שלה. היא תיארה תחושה שחלר גדול מהורים למתבגרים מכירים היטב: הילדים כבר לא רוצים שההורים יארגנו להם את היום, ובטח שלא רוצים לבלות איתם בכל רגע פנוי. "עכשיו הם רק רוצים להיות בחדרים שלהם", היא סיפרה. לדבריה, גם כשהציעה פעילויות משותפות, כמו באולינג או סרט, הילדים לא מיהרו להצטרף. במקום ימים מלאים באטרקציות ויציאות, הם העדיפו להישאר בבית ולעשות את הדברים שלהם.

לדבריה, היא הרגישה שאולי היא צריכה לקחת אותם ליותר מקומות, שאולי היא מבזבזת להם את הקיץ. וכשהיא רואה ברשתות החברתיות משפחות אחרות שנוסעות לחופשות, מטיילות ומבלות יחד, התחושה הזאת רק מתחזקת. אך אולי הסיפור הוא בכלל לא על קיץ שלא נוצל. אולי הוא על ילדים שכבר לא קטנים.

כשהם כבר לא צריכים אתכם

הסרטון עורר הזדהות גדולה אצל לא מעט הורים, שחלקם סיפרו שהם עוברים בדיוק את אותו דבר. וזה כנראה החלק הקשה ביותר במעבר מהורות לילדים קטנים להורות למתבגרים: לא רק הילד משתנה. גם התפקיד של ההורה משתנה איתו.

לדברי כריסטי טסה, מטפלת בבריאות הנפש, בני נוער ומתבגרים צעירים דווקא מרוויחים מהחופש לתכנן את הקיץ שלהם בעצמם. העצמאות הזאת מאפשרת להם לפתח קבלת החלטות ולבנות ביטחון עצמי. גם ד"ר דיוויד גוגנהיים, פסיכולוג ומנהל ארצי בתחום הפסיכותרפיה, אומר שאין דרך אחת נכונה לנהל את הקיץ של המתבגר. עבור חלק מהילדים, אחרי שנת לימודים עמוסה ומובנית, דווקא החופש בלי לוח זמנים הוא הדבר שהם צריכים. לכן, במקום לבנות עבורם תוכנית לכל יום, אפשר להציע כמה אפשרויות ולתת להם לבחור. משחקי מחשב, טניס, קניות או פעילות אחרת שהם באמת אוהבים יכולים להפוך לזמן משותף, גם אם זו לא הפעילות שההורה היה בוחר בעצמו. הפסיכולוגית רבקה וואלאס מסבירה שככל שהמתבגרים גדלים, חשוב יותר לתת להם תחושת בחירה. כאשר הם שותפים להחלטה, גדל הסיכוי שהם באמת ייהנו מהפעילות ויהיו מעורבים בה. במילים אחרות, הורה יכול להציע. הוא לא חייב לשכנע. עבור מתבגרים גדולים יותר, שיש להם אפשרות להתנייד בעצמם, אפשר לעודד אותם לצאת מהחדר, להיפגש עם חברים או לעשות פעילות כלשהי, אבל לא בהכרח לכפות עליהם תוכנית.

גם ד"ר לרוי ארניבר, פסיכיאטר המתמחה בילדים, מתבגרים ומבוגרים, מדגיש שהעצמאות היא גם משהו שנבנה בהדרגה. כאשר ילד מוכיח שהוא יודע להשתמש בזמן שלו בצורה אחראית, הוא יכול לקבל יותר חופש. ואם ההורים בכל זאת רוצים לעזור להם למלא את הזמן, תמיד אפשר לעודד אותם למצוא עבודה בקיץ, אך אין צורך להפוך את החופש למרוץ.

ד"ר ג'ואל גטור וורש, רופא ילדים ומחבר הספר Parenting at Your Child's Pace אומר שזה בסדק אם לילדים הגדולים יש קיץ לא מובנה או פחות עניין בפעילויות. לדבריו, תקופות של חוסר מוטיבציה ורצון פשוט לנוח הן דבר נפוץ אצל מתבגרים. טסה מוסיפה שזמן פנוי יכול להיות חשוב מאוד. הוא מאפשר למתבגרים לנוח, לחשוב ולהיות עם עצמם, במקום להרגיש שכל רגע ביום שלהם חייב להיות בעשייה.

ומה עם ההורים?

אולי כאן נמצא החלק שאף אחד לא מדבר עליו מספיק. הקיץ של המתבגרים יכול להיות מבחן לא רק עבורם, אלא גם עבור ההורים. במשך שנים התרגלנו להיות אלה שמחליטים לאן הולכים, מה עושים ומתי. ואז מגיע הרגע שבו הילד כבר מעדיף להישאר בחדר, וההורה צריך ללמוד לשחרר. לדברי גוגנהיים, ככל שמתבגרים, טבעי שילדים יהיו פחות תלויים בהורים. התפקיד ההורי לא נעלם, אך הוא משתנה. הילד עדיין צריך לדעת שההורה נמצא שם, אוהב אותו, תומך בו ושומר עליו. הוא פשוט לא חייב לבלות איתו כל אחר צהריים. וזה אולי השיעור החשוב ביותר: לפעמים הורות טובה היא לא לתכנן עוד פעילות, אלא לדעת מתי לאפשר לילד להיות עצמאי.

מתי צריך לעצור ולבדוק?

עם זאת, מומחים מבקשים מההורים להבדיל בין מתבגר שפשוט נהנה מזמן שקט לבין ילד שמתחיל להסתגר בגלל מצוקה. לדברי ד"ר וייטס, יש כמה סימנים שכדאי לשים לב אליהם: שהייה במיטה במשך זמן ממושך, עצבות או בכי, עצבנות חריגה, התרחקות מחברים ומשפחה, גלילה ממושכת ברשתות החברתיות בלי תגובה רגשית, שינוי משמעותי בתיאבון או אמירות של חוסר תקווה לגבי העתיד. גם אמירות שליליות מאוד על היכולות, המשקל או המראה, פגיעה עצמית או דיבור על מוות הם סימנים שמצריכים התייחסות רצינית. במקרים כאלה, לא מדובר עוד רק בקיץ רגוע או ברצון להיות לבד. אם עולה חשש שהמתבגר מתמודד עם דיכאון, מומלץ לפנות לגורם רפואי או מקצועי ולקבל עזרה.

אבל אם הילד פשוט מעדיף את החדר שלו, רוצה לישון עד מאוחר, לשחק, לראות סדרה או לפגוש חברים בלי ההורים שלו – ייתכן מאוד שאין כאן שום דבר שצריך לתקן. אולי פשוט הגיע הרגע שבו הקיץ כבר לא צריך להיות שלנו כדי להיות שלהם.