איך תשרדו את החופש הגדול?

זהו. נגמרה הקייטנה ועכשיו מתחיל בית הספר האמיתי של החיים: כל השנה אנחנו המורים והמחנכים שמענו אתכם ההורים מבקרים ונותנים עצות והנה עכשיו הכדור עובר אליכם ואתם יותר ממוזמנים לנהל את בית הספר של הילדים שלכם בדיוק כמו שאתם רוצים: אתם תקבעו את ההפסקות, אתם תחליטו כמה ואם יהיו בכלל שיעורי בית, ואתם (כך אני מקווה) תדעו לנטר ולפקח על המידע שיזרום ישירות למוח של הילדים שלכם דרך האינטרנט, הסמארטפונים והרשתות החברתיות.

אם נשים את כל הדברים על השולחן נוכל להודות בפה מלא שהימים הללו של החופש הגדול הם מאתגרים, שלא לומר מורכבים משהו: פתאום אנחנו מגלים שבכל מיני אזורי נוחות שהתרגלנו כבר להיות ללא הילדים ולעשות מה שבראש שלנו, הם עכשיו נמצאים שם ומסתכלים עלינו. בוחנים כל תנועה דיבור והתנהגות. ותכלס? זה מלחיץ. ומכביד. ומעיק. ואם נלך על מכבסת מילים אז נסכם הכול במילה הסטרילית: מאתגר. אבל בדיוק כמו הימים האחרונים שלפני החופש הגדול שמשום מה נתקבעו כמסטיק אחד ארוך שאף אחד לא באמת מבין בשביל מה צריכים אותו, שהרי כבר אין מבחנים ואין ציונים ואין ספרים ואין מחברות - ומה כבר אפשר ללמד בצורה הזו, כך נוכל גם להפוך את ימי החופש המורכבים הללו לחתיכת הזדמנות אם רק נדע להגיע אליהם מהמקום הנכון.

הנה ארבע נקודות שייתנו לכם כלים מעשיים ויעזרו לכם ולילדים שלכם ליצור מהחופש מקפצה של צמיחה אישיותית:

תיאום ציפיות: לא אחדש לכם כלום אם אומר שהחופש הגדול יכול להיות קשה לכם ולילדים, ודווקא בגלל זה כל כך חשוב לערוך תיאום ציפיות מאוד ברור. תיאום ציפיות כזה יכלול את הנקודות:

• מה הילדים מצפים בכלל מהחופש? כמובן שיש הבדל בין מתבגרים לילדים קטנים יותר.
• כמה זמן מבחינתם הם רוצים ללכת לישון?
• עד מתי הם אמורים לבלות בחוץ עם החברים?
• מה לגבי שעות מסך? כמה זמן מבחינתם הם מצפים לראות?
• מה לגבי התכנים? האם לדעתם התכנים שהחברים שלהם רואים והמליצו עליהם נחשבים להולמים את גילם ואת הערכים שהם רוצים להתחנך לאורם בבית או שאולי הם לא מתאימים?
• מה לגבי חלוקת המטלות בבית? מה הם צריכים לעשות? מה לא? מה לגבי זכויות וחובות?

אל תפסלו את התוכן שהילדים רואים לפני שתייצרו להם אלטרנטיבה ערכית ראויה: אמר לי אחד מאנשי החינוך המובילים שפעם אחת הוא ראה שאחיין שלו צפה בתוכנית מטופשת במיוחד והעיר לו על כך שזה לא מתאים לרמה שלו. האחיין ענה לו בלי להתבלבל: "רוצה שאפסיק לראות? אחלה. יש לך משהו אחר להציע לי?". ילדים ומתבגרים לא אוהבים שמזלזלים בתוכן שלהם מאחר שזלזול בתוכן שהם צופים יכול להתפרש כזלזול בהם. רוצים לפסול תוכנית? תנו להם את הכבוד הראוי, שבו איתם כמה דקות ותראו להם שאתם איתם. ואז תסבירו להם. מעבר לכך, למרות שחלק גדול מההורים עסוקים ביומיום במיליון דברים, כדאי בכל זאת לחשוב אלו אלטרנטיבות אמיתיות הם יכולים להציע לילדים, כמו למשל טיול קצר, הליכה משותפת, או כל דבר אחר יוכל להיות התחלה טובה.

זה הזמן להפוך את החופש לכיף: חבר טוב דיבר איתי השבוע ואמר לי שהבן המתבגר שלו כבר הרבה זמן משגע אותו לקנות מנוי להפועל ירושלים בכדורסל. "אתה יודע", הוא אמר לי: "שלמרות שזה לא בדיוק כוס התה שלי, אבל החלטתי שאם הילד שלי הולך למשחק, אנצל את ההזדמנות ואלך איתו ביחד". איזו יצירתיות. רוצים דרך קיצור להגיע ללב של הילדים שלכם? שבו איתם ביחד ותראו את ליגת מועדוני הכדורגל הבין לאומיים. אף שאין לכם מושג מי זה מסי, האלנד או דמבלה, תנו להם להסביר לכם. להראות לכם עד כמה שהם שולטים. לא תאמינו כמה שהצפייה הזו בכדורגל תחבר ביניכם ותהווה גשר מופלא שלא חלמתם שהוא בכלל קיים. נדמה לכם שהם מדברים אליכם בנהמות של 'כן' ו'לא'...על כל שאלה? תצפו להפתעה ותגלו עד כמה אוצר המילים שלהם גדול ומרשים בכל מה שנוגע לטקטיקות של הקבוצות והשחקנים האהובים עליכם.

ועוד נקודה לסיום: ומה לעשות בשאר הזמן? ובכן, פשוט תזכרו שבכל פעם שהילדים שלכם יהיו אתכם ביחד: במכוניות, בכבישים, בקניות ובחופשה המשפחתית, כל פעולה קטנה, לחיצת יד, הליכה, אמירת שלום או הבעת דעה: הכול נקלט אצלם והם לומדים מכם. כמו כן, אם יש לכם תחביבים מיוחדים, זה הזמן לחשוף אותם ולשתף אותם בחלומות ובתקוות שלכם ובדברים שהכי מעניינים אתכם. אז אולי הם לא ייבחנו על הדברים הללו בסוף החופש, אבל מבחינתכם תדעו שהם יסיימו את החופש לא רק עם מאות שעות צפייה ובהייה בטלוויזיה אלא גם עם אישיות גבוהה יותר וארגז כלים שהם קיבלו לחיים והשם שלכם עליו.