הורות במלחמה: איך נוריד מעצמנו את העומס

מאז פרוץ המלחמה, לא מעט הורים בישראל מוצאים את עצמם בעומס מתמשך: דאגה יומיומית לביטחון, חרדה כלכלית, עומס רגשי, ועכשיו גם חופשת הקיץ. כשכל כך הרבה אחריות מונחת על הכתפיים, לא פלא שיותר ויותר הורים מרגישים מרוקנים, עצבניים, ולפעמים גם אשמים. אז מה עושים כשאין חשק לשחק, לטייל או "ליהנות מהרגע"? איך מדברים עם הילדים בלי להכביד, ואיך שומרים על עצמנו בתוך כל זה?

כשאין חשק לבלות

חלק גדול מההורים מדברים על אשמה כעל מצב נתון: אנחנו מרגישים אשמים, אבל מקבלים את זה בהשלמה. לדעתי, אשמה היא כמו פחד: פחד מתריע בפני סכנה כדי שנדאג להגן על עצמנו. כמו שלפחד יש תפקיד, כך גם לאשמה: היא מתריעה בפנינו על כך שאנחנו לא עומדים בציפיות של עצמנו. אנחנו רוצים להיות הורים טובים וסבלניים, אבל אנחנו מגלים שאנחנו צועקים ורגזנים. נוצר פער בין מה שאנחנו רוצים מעצמנו לבין מה שקורה במציאות, וזה המקום לשאול – האם אני מסוגלת כרגע להיות האמא שאני רוצה להיות? האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעמוד בסטנדרטים של עצמי, או שזה המצב כרגע ואין מה לעשות? אני חושבת שכהורים, יש לנו מחויבות כלפי הילדים שלנו – לנסות ולהיות טובים יותר. לנסות להיות סבלניים ולא להוציא עליהם את הקושי שלנו, כי גם הם עושים את הכי טוב שהם יכולים כרגע וגם הם עוברים תקופה מאתגרת. אם קשה לנו מדי ואנחנו לא מצליחים להשתפר, כדאי לנסות לגייס חמלה עצמית. להגיד לעצמנו: זה המצב שלנו עכשיו, בעוד זמן מה המצב יהיה טוב יותר.

לעבור את התקופה בזוג

בתקופה של סטרס וחוסר ודאות, לחוסן של הזוגיות יש חשיבות גדולה. זוגיות שבה אפשר לבקש עזרה אחד מהשני, תסייע להתמודד עם קשיי התקופה. אם קשה לך מדי, כדאי להגיד – קשה לי עכשיו, תיקח על עצמך את המשימה הזאת, להבין שיש תקופות שבהן אחד עושה יותר מהשני, ובעיקר לא להתחשבן. כדאי לעשות שיח על איך אנחנו עוברים את התקופה הזאת כך שלא נתפרק, כי יש זוגות שנפרדים ומשפחות שמתפרקות, וחבל. חשוב להסתכל על סימני האזהרה ולהבין מתי צריך לבקש עזרה – מהמשפחה, מהחברים או מאנשי מקצוע.

כך תדעו אם "הגעתם לקצה"

אם אתם עצבניים, צועקים, מתקשים לתקשר עם הילדים – כדאי לשים לב לזה ולעצור לרגע. במצב כזה חשוב לפנות קודם כל לבן או בת הזוג ולבקש שייקחו על עצמם יותר אחריות. אפשר גם לבקש עזרה מסבא וסבתא ומחברים. אם זה לא עוזר או לא מספיק, כדאי לפנות לטיפול נפשי ולדבר על הדברים.

עצות מעשיות להתמודדות:

לבקש עזרה מהילדים: להסביר לילדים שיש הרבה משימות כרגע ואבא במילואים, או אמא בעבודה, והעזרה שלהם חשובה. לקבוע כללים בבית, לחלק תפקידים לילדים ולהחליט מי אחראי על מה. ילדים אוהבים להרגיש משמעותיים בתוך הבית, וכדאי להחמיא להם כשהם משתפים פעולה – "וואו, עזרת לי מאוד!".

לשתף את הילדים: אפשר לספר לילדים מה עובר עלינו, אבל בלי לעורר אצלם חרדות. ילדים רוצים לראות את ההורים שלהם חזקים, בריאים ושמחים. אם זה לא המצב, צריך לתווך להם את זה בעדינות ולהסביר שזה מצב זמני. כשההורים לא משדרים חרדה, הילדים מתמודדים יותר בקלות.

רגע לעצמי: חשוב לשלב רגעים של שקט במהלך היום. להגיד לילדים: עכשיו חמש, זה הזמן של אמא עם הקפה שלה. עכשיו אני רבע שעה עם עצמי. זה יכול להיות בחדר, במרפסת – העיקר שיהיה רגע של שקט, לנשום ולהיות במודעות לכך שלקחתי פסק זמן.

שינה טובה: כשאנחנו לא ישנים טוב בלילות, אחרי כמה ימים אנחנו נעשים עצבניים וחסרי סבלנות. חשוב לדאוג לשינה מספקת, ולנסות לשמור על טקס קבוע לפני השינה – לעמעם את האורות, להכין כוס תה, להיכנס למיטה ולקרוא משהו – כל אחד והעדפותיו.

להקל על עצמנו: אם בתקופות "רגילות" חשוב לנו שהילדים יאכלו ארוחות מסודרות וילכו לישון בזמן, בתקופה כזאת אפשר לשחרר ולהכין משהו זריז. הילדים פורחים כשההורים רגועים, ולא משנה להם כמה השקעתם בארוחה או אם הבית מסודר טיפ-טופ. השגרה תחזור, ובינתיים אפשר לעשות התאמות.

להתגמש: אם העבודה שלכם מאפשרת, נסו להתגמש בימים ובשעות כך שבשעות היום אחד מבני הזוג יהיה עם הילדים בבית, ובשעות אחר הצהריים והערב – השני.

ומה לא לעשות:

אל תלקו את עצמכם, אל תאשימו את הסביבה, ואל תוציאו את העצבים על הילדים. נסו להקל על עצמכם בדרכים שנכתבו לעיל, וזכרו שהילדים הם המטרה הכי "קלה". מקובל לקטר על זה שהילדים בחופש, אבל הילדים שומעים הכול ומבינים הכול. כשאנחנו מקטרים בטלפון שקשה לי ואני לא יכולה יותר, הם שומעים. אנחנו לא רוצים שהם יסתובבו בעולם בתחושה שהם נטל. כן, המצב לא פשוט, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, ובואו נהפוך את זה ביחד למשהו נעים ולחוויה שנלמד ממנה משהו, שנתגבש ממנה.

בסופו של דבר, גם התקופה הזאת תעבור, ואנחנו נקום מזה ונתחזק. המלחמה תמיד תישאר בזיכרון כחלק מהחיים שלנו, אבל היא לא תימשך לעד. גם אם אתם מרגישים מותשים, עצם זה שאתם קוראים שורות אלו, שואלים שאלות ומחפשים דרכים להתמודד, כבר מעיד שאתם בדרך הנכונה. הורות לא נמדדת רק ברגעים הטובים, אלא גם ביכולת לעבור את התקופות המאתגרות ביחד.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים במרכז אלה