רובלוקס: המשחק שההורים חייבים לדעת מה מסתתר מאחוריו

אם יש לכם ילד בגיל 7 עד 13 כמעט בטוח ששמעתם את המילה רובלוקס. אולי ראיתם את הדמות המרובעת הזאת רצה על המסך, אולי שמעתם על “רובאקס” או על חברים שמשחקים על “שרת פרטי”. אבל בשנים האחרונות, ובעיקר בחודשים האחרונים, רובלוקס הפכה מפלטפורמת משחקים תמימה לילדים לנושא שמעסיק גם חוקרים, רגולטורים, הורים וארגוני הגנה על ילדים בכל העולם.

האם צריך להילחץ? לא. אבל כן צריך לדעת, להבין, ולנהל את זה נכון. אז מה זה בעצם רובלוקס? רובלוקס היא פלטפורמת משחקים חברתית שבה ילדים (וגם מבוגרים) לא רק משחקים אלא גם מפתחים בעצמם משחקים, עולמות ודמויות. היא זמינה בסמארטפונים, טאבלטים ומחשבים, ויש בה עשרות מיליוני שחקנים מדי יום וכ-60 מיליון משחקים.

הרעיון המקורי היה לעודד יצירתיות, תכנות, חשיבה לוגית ושיתוף פעולה. אבל כמו שקורה כמעט בכל פלטפורמות חברתיות כשאין חוקים והגבלות יש גם סכנות:

חשיפה לתוכן לא מתאים: מחקרים עדכניים מצאו שילדים, גם בגילים בין 8ל-10, נחשפים לתכנים מיניים, אלימים או מטרידים. מנגנוני הסינון של Roblox אינם חוסמים הכל, וילדים סקרנים יודעים לעקוף מגבלות בלחיצת כפתור.

ניצול ופגיעות מיניות: הורים בארץ ובעולם דיווחו על מקרים שבהם מבוגרים התחזו לילדים, פתחו שיחות תמימות לכאורה ובהדרגה גלשו לשאלות אישיות או בקשות חריגות. תביעות נגד רובלוקס כבר הוגשו בארצות הברית בטענה שהחברה לא הגנה מספיק על ילדים ממשתמשים פוגעניים.

כסף אמיתי במשחק ותחושת לחץ חברתי: רובלוקס בנויה על מטבע וירטואלי, Robux, שבעזרתו קונים פיצ'רים במשחקים או כניסה למשחקים מסוימים. לא מעט ילדים מרגישים לחץ “להיראות טוב” גם בעולם הווירטואלי, ומוציאים סכומים ניכרים לעיתים בלי להבין שזה כסף אמיתי.

תכנים אלימים או מעוותים: בעוד חלק גדול מהמשחקים תמימים, יש משחקים עם נושאים קיצוניים כמו ירי, התאבדות, “משחקי ריגול”, משחקים פורנוגרפיים, שבחלקם משתמשים יצרו סצנות המזכירות אלימות מצולמת. רק בשבוע שעבר דווח בארצות הברית על חקירה סביב משחקים המדמים התנקשויות פוליטיות.

התמכרות וזמן מסך מוגזם: רובלוקס בנויה כך שתשאיר את הילד מחובר - נקודות, הישגים, משימות יומיות, בונוסים. ילדים מתקשים להפסיק, ולעיתים מבלים שעות ארוכות מבלי לשים לב. זה עלול לפגוע בשינה, בריכוז, ובחיים החברתיים האמיתיים.

ומה עם “שרתים פרטיים”? זה אחד הנושאים הכי בעייתיים כיום. ברובלוקס אפשר לפתוח שרת פרטי, שבו רק מי שמוזמן יכול לשחק. על הנייר זה נשמע בטוח: רק חברים, בלי זרים. בפועל, זו בדיוק הבעיה. ההורה לא רואה מה קורה שם. וכך קישור פרטי יכול להגיע גם לאדם זר שמציג עצמו כחבר. בשרתים פרטיים מתקיימות שיחות קוליות או טקסטואליות סגורות, לפעמים בנושאים שאינם מתאימים לילדים. ובגלל שהכול “סגור”, אין כמעט פיקוח. בנוסף, חלק מהשרתים הפרטיים דורשים תשלום ב-Robux, מה שיוצר לחץ נוסף על הילד לשלם או להזמין אחרים כדי “להישאר בעניינים”.

אז מה נכון לעשות כהורים?

שלב 1: להבין, לא לפחד: הצעד הראשון הוא התעניינות, לא איסור. היכנסו עם הילד, בקשו לראות איזה משחקים הוא משחק, מי החברים שלו שם. זה לא שונה מלהכיר את החברים מהכיתה.

שלב 2: קבעו כללים ברורים: משחקים רק כשיש מבוגר בבית, לא משחקים בחדר עם דלת סגורה, אין שיחות עם אנשים שלא פגשנו פנים אל פנים, לא משתפים מידע אישי או תמונות, מותר לשחק רק במשחקים שההורה ראה ואישר.

שלב 3: הפעילו בקרת הורים: רובלוקס מציעה מערכת “Parental Controls” שם אפשר להגדיר את גיל המשתמש, לחסום שיחות עם זרים, לאפשר רק לחברים מאושרים להצטרף ולחסום רכישות ברובלוקס ללא סיסמה.

שלב 4: לנהל שיחה פתוחה אל אחריות: “יש אנשים טובים במשחק, אבל גם כאלה שמתנהגים לא יפה. אם משהו גורם לך לאי-נוחות, אתה בא אליי מיד", “אם מישהו מבקש ממך לעבור לאפליקציה אחרת תפסיק מיד ותספר לי". המסר לילד: אתה לא בבעיה אם תספר. להפך אתה עושה את הדבר הנכון.

אז האם צריך לאסור רובלוקס לגמרי? לא בהכרח. אבל צריך לנהל אותו להיות נוכחים ולעשות בקרה קבועה. כמו שלימדנו את ילדינו לחצות כביש, כך צריך ללמד אותם לחצות את האינטרנט. אפשר ליהנות, ליצור ולשחק בתנאי שיש הכוונה, הגנה ושיח פתוח. אם הילד צעיר מאוד (מתחת לגיל 9-10), עדיף להמתין עם רובלוקס. אם הוא בוגר יותר אפשר לשחק יחד, בהדרגה, ובהשגחה.

הכותב הוא מנהל מכון מתבגרים