"הורה לא ייתן לילדה להיות במועדון לילה אבל בטיקטוק כן"

פעוטות עם טלפון בעגלה, ילדים קטנים במסך של הנייד בזמן הארוחה או הנסיעה – זהו מראה נפוץ שאפשר לראות כמעט בכל מקום. בעידן שבו המסך הקטן נוכח כמעט בכל רגע בחיי הילדים, שאלת מקומו בהורות הופכת לסוגיה שכל ההורים מדברים עליה: האם מדובר בכלי הכרחי במציאות מודרנית, או במשהו שמעכב את ההתפתחות?

"הייתי רוצה שהחברה שלנו תסתכל על הורה שנותן לתינוק שלו טלפון בדיוק כמו שהיא מסתכלת על הורה שנותן לילד שלו סיגריה", אומר רן בראון, מנהל מכון מתבגרים, שפועל בשנים האחרונות לקידום איזון ושימוש נכון במסכים בחיי ילדים ונוער. ואכן, השימוש במסכים בגיל הרך ואצל ילדים ונוער נעשה לאחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת. יש מי שרואים בו משהו שמחייב הגבלות חדות ואפילו חקיקה, ואחרים סבורים שמדובר במציאות קיימת, ושבמקום להילחם בה יש ללמוד להתנהל בתוכה. בין שתי הגישות הללו נעה ההורות המודרנית – לעיתים מבולבלת, ולעיתים חסרת כלים.

הנתונים ממחישים עד כמה התופעה רחבה: על פי נתוני ה-OECD, ישראל מדורגת גבוה בחשיפת ילדים למסכים בגיל צעיר. כ-70 אחוזים מהילדים בישראל בגיל עשר כבר מחזיקים בסמארטפון, ולמעלה מ-70 אחוזים מהילדים בגילי 8-12 פעילים בטיקטוק.

המסך הקטן נעשה מזמן למרחב שבו ילדים לומדים על העולם, נחשפים למידע, ולעיתים גם לתכנים מזיקים, מגבשים עמדות, סופגים נורמות ומעצבים זהות. זהו מרחב שבו החיים עצמם מתרחשים. עבור ההורים, זו מציאות חדשה: לחלקם הגדול לא היו סמארטפונים ורשתות חברתיות בילדותם, והיו להם גבולות ברורים יותר בין ילדות לעולם המבוגרים. כיום הם נדרשים להגדיר מחדש את תפקידם כהורים בתוך מרחב שבו הכוח וההשפעה כבר אינם נמצאים רק בבית.

"הורים היום עסוקים יותר בלדאוג שהילד שלהם יהיה שמח, מאשר לאפשר לו להתמודד עם תסכולים", אומר בראון. "כבר מגיל צעיר מאוד הורים קיבלו לידיים שלהם בייביסיטר זמין וזול, ולא תמיד מבינים את ההשפעות שלו על ההתפתחות". לדבריו, "ילד צריך זמן חופשי בחצר, שבו הוא קובע חוקים ומתמודד. הוא צריך תקשורת מסונכרנת פנים אל פנים כדי ללמוד מימיקות. הוא צריך רול-מודל לחיקוי. את כל הדברים האלה הטלפון חסם". בראון מדגיש כי בעיניו רשתות חברתיות אינן שונות ממרחבים אחרים שלא היינו מעלים על הדעת להשאיר פתוחים לילדים ללא פיקוח. "הורה לא ייתן לילדה שלו בת ה-13 להיכנס למועדון לילה, אבל לטיקטוק הוא כן מרשה", הוא אומר. מכאן נובעת גם עמדתו הברורה בעד רגולציה ואחריות משותפת. "זה כוח גדול מההורה הבודד. אי אפשר לגלגל את הכל לפתחם של ההורים".

ואכן, בעולם כבר מתחילים לפעול. אוסטרליה קיבלה לאחרונה החלטה תקדימית להגביל שימוש ברשתות חברתיות לגיל 16 ומעלה. בבריטניה ובמדינות נוספות באירופה נחקקו חוקים שמגבילים גישה לתכנים מסוימים ומטילים אחריות רחבה יותר על הפלטפורמות. בהדרגה מתגבשת ההבנה שלא מדובר רק בשאלה חינוכית, אלא בסוגיה ציבורית.

לצד הקריאות להגבלות וחקיקה, יש גם קולות אחרים, שמסרבים לראות במסכים אויב מוחלט. ד"ר דליה אלוני, סגנית דיקן הפקולטה לפסיכולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, סבורה שהטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהמציאות. "הטכנולוגיה קיימת ולא הולכת להיעלם. השאלה איננה איך לדחוק אותה החוצה, אלא איך להתנהל בתוכה", היא אומרת. לדבריה, הכלים הדיגיטליים "גם פותחים עולמות, מאפשרים חשיפה לתרבויות אחרות, ידע וסקרנות. בסופו של דבר ילדים מתקשרים גם דרך המסך - ווטסאפ כיתתי, ווטסאפ משפחתי. זו לא תקשורת שמחליפה קשר אנושי, אבל זו כן תקשורת. זו פלטפורמה שיש לה תפקיד".

בעיניה, דווקא בעידן הדיגיטלי תפקיד ההורה מתחזק. "האחריות המרכזית היא חינוכית: לדעת מה הילד עושה במדיה, לדבר איתו על מה שהוא רואה ועל מה שהוא לומד, ולחבר את זה לחיים האמיתיים. כן חשוב להגביל שעות שימוש ולייצר אלטרנטיבות כמו ספורט, חוגים ותנועות נוער, אבל הוויסות האמיתי הוא דרך שיח ועידוד חשיבה ביקורתית".

מי שחוותה את הרשת מבפנים היא מיכל מצוב, יוצרת תוכן ומשפיענית רשת עם מאות אלפי עוקבים בטיקטוק, באינסטגרם וביוטיוב. את דרכה החלה בגיל 18, בעולם דיגיטלי שונה מזה שבו גדלים היום ילדים. "בתיכון חוויתי הרבה קשיים חברתיים ובריונות", היא מספרת. "ביוטיוב מצאתי מקום שבו יכולתי להיות אני. אהבתי לצלם ולערוך, וברשת קיבלתי פידבק ואהבה שלא קיבלתי בכיתה. הביטחון העצמי שלי מאוד התחזק בזכות זה".

כבר 14 שנים שהיא יוצרת תוכן לקהל צעיר, ומכירה היטב את המורכבות של המרחב הזה. "יש השפעות חיוביות – זה יכול לפתח ביטחון עצמי, להכיר חברים, ויש המון תכנים מלמדים. אבל יש גם תכנים קשים, ובטיקטוק כמעט אין בקרה", היא אומרת. "אני חושבת על היום שבו יהיו לי ילדים, ויודעת שאצטרך להיות מאוד נוכחת".

מצוב מעלה גם שאלה: "אני שואלת את עצמי לגבי הורים שלא מכירים את הרשת. הם בדור אחר. איך הם אמורים לדעת למה הילדים שלהם נחשפים?". בעיניה, הבעיה אינה רק עצם הנוכחות של הילדים ברשת, אלא היעדר המעורבות ההורית. "יש יוצרי תוכן שפונים לקהל צעיר עם תכנים שלא מתאימים לילדים, וההורים לא מודעים לזה.אני חושבת שכן צריכה להיות הגבלה מגיל מסוים", היא אומרת. "זה מפחיד לחשוב שילדים נחשפים לתכנים לא מותאמים בלי שההורים יודעים". בעיניה, האחריות אינה רק על ההורים או על הילדים, אלא גם על יוצרי התוכן עצמם - שצריכים לזכור שמאחורי המסך נמצאים ילדים, שעולמם מתגבש ממש עכשיו.

כנס "בין המסך ללב" לזכרה של ליאור בראנס ז"ל, יתקיים ב-25.1.26 במרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן, ויעסוק בילדות והורות בעידן הדיגיטלי, בהשתתפות רן בראון, ד"ר דליה אלוני ומיכל מצוב. לצד הרצאות על השפעת המסכים והבינה המלאכותית על ילדים ונוער, יתקיים גם פאנל בהשתתפות בני נוער, מנהל בית ספר, משפיענית ופסיכולוגית.