הנזק שעושים דפי הצביעה לילדים הקטנים שלכם

עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, בעוד כחודש, עומדת מערכת החינוך לגיל הרך בפני צורך בשינוי משמעותי. פרופ' שי רודין, ראש החוג לחינוך לגיל הרך באקדמית גורדון, מציע נקודת מבט מעמיקה על תפיסת החינוך מלידה ועד גיל 3. לדבריו, "מערכת החינוך לגיל הרך היא לא בייביסיטר – היא צריכה לעבור שינוי מהותי".

התפיסה הרווחת כיום אצל הציבור הישראלי, מציין פרופ' רודין, רואה במערכת החינוך לפעוטות, עד גיל 3, כמעין "בייביסיטר". כאשר תו התקן השכיח לגבי גננות במעונות הוא "שהיא תהיה נחמדה", וכמובן, "שהאוכל יהיה טעים". אולם, לדברי פרופ' רודין "מבלי להוריד מערכם החשוב של חביבות הגננת ושל המזון הטוב, עלינו לזכור שלא בכך מסתכם החינוך של ילדינו מלידתם ועד שיגיעו לגן העירייה".

הוא מדגיש שפעוטות הם "בעלי כושר חשיבה ונזקקים לגירויים קוגניטיביים ולא פחות חשוב מכך אפשרות ללמידה רגשית וחברתית". מכאן, לדבריו, "מי שמלווה פעוטות במסגרות השונות, צריך הכשרה מתאימה ואינו יכול להישען רק על רצון טוב וגישה לילדים".

פרופ' רודין מתאר מעון אידיאלי שיהיה מותאם לפעוטות כבר משלב תכנון המרחב, תוך בחינה מתמדת אם התכנון מאפשר התפתחות מיטבית. מעון כזה, לדבריו, צריך לכלול פינות שונות, שהילדים יכולים לבחור מביניהן היכן וכיצד לפעול ולהתנסות. השאלה המרכזית היא אם הפעולות מוכתבות, או שמא ניתן מקום גם לרצון, לתחומי העניין ולסקרנות של הפעוט.

אחת הדוגמאות הבולטות היא דפי הצביעה בפעוטונים ובגני הילדים. "מה חוסם יותר את התפתחותו האמנותית של הילד, מלתת לו דפי צביעה? למה שלא יצייר ויצור בעצמו?", הוא אומר, "עדיף להפגיש ילדים עם ציורים ופסלים, ולתת להם ליצור בעקבות המפגש איתם". הגישה הקיימת, שבה אנו מכתיבים מראש את התוצר הסופי, במקום לאפשר לילדים לחקור את תכונות החומר ולגלות בעצמם את יכולותיהם, יכולה להיות מתואמת טוב יותר.

בהקשר זה, הוא אומר, עולות תהיות גם בנוגע לפעילויות אחרות, כמו פעילויות הכנת "משה בתיבה": "האם לדעתכם, 30 ילדים שהכינו 'משה בתיבה', קיבלו בובת משה קטנה ו'פיסלו' את אותה התיבה, אכן הפעילו חשיבה באשר ליצירה שלהם? או שחיקו מודל מסוים שהוצג להם, מבלי לחשוב על פיתוח יכולותיהם, הדמיון שלהם, והחיבור שלהם לפעילות?". בהיבט הרגשי, פרופ' רודין ממשיך: "האם אנו מעניקים לילדים כלים להתמודד עם מצבים חברתיים שונים, או 'רצים' לפתור עבורם את הבעיות?" הוא מציין ש"פסי ייצור וצורך ביצירת 'שקט' אינם מקדמים חשיבה חדשנית, עצמאית, תחושת מסוגלות ובוודאי שלא מביאים בחשבון את הצורך הטבעי לסקרנות, חקר והשערת השערות".

למרות חשיבותם של שגרה והבהרת כללים וגבולות במסגרת החינוכית ליצירת מרחב בטוח להתנסות, פרופ' רודין מדגיש כי בתוך השגרה יש לאפשר לילד להיות פועל - ליצור במרחב, לדמיין ולשלב בין חומרים שונים, צעצועים שונים, ולבנות מה שהוא מחליט לבנות ולא מה שהוכתב לו. הוא קורא לראות את הילד, את הצרכים האינדיבידואליים שלו ולהתייחס לתחומי העניין שהוא מביא. לדבריו, אם לא נאפשר לילדים כבר משלב הלידה לחשוב וליצור, נקבל דור שאינו חושב, וזה עלול להוביל לדור צייתן שסולד ממערכת החינוך.

ספרי ילדים הם נושא נוסף שחלק גדול נוטים לעתים לזלזל בו בגילים הללו, הוא אומר. "לא כל ספר ילדים ראוי להיכנס למעון או לגן. יש לבחון ספרים באופן ביקורתי ולשאול – האם מדובר במפגש אמנותי שמקדם את הילד, או שבחריזה של גרביים ונעליים, ובאיורי AI שבמקום לספק לילד מידע נוסף ולאפשר לו מפגש עם טכניקה איורית, נראים כמו אמוג'ים? ככל שנפגיש את הילדים עם יצירות ראויות כבר מגיל לידתם, אוצר המילים שלהם יתעשר, ההבנה הרגשית שלהם תעמיק, ולימים, כשיגיעו ללימודים או יפגשו סיפור של עגנון, לא יחשבו שמדובר בשפה אחרת, אלא בשפתם".

בנוסף, פרופ' רודין מציין כי בעוד שמסכים אינם מקדמים התפתחות מיטבית, "עזרים טכנולוגיים חדשניים, דווקא כן". לדבריו שולחן אור, קוביות מוארות ו'חיפושיות' החושפות ילדים לשפת הקידוד אמורים להימצא בסביבה החינוכית של ילדים בגיל הרך, לא כתחליף לארגז החול ולספרי ילדים, אלא בנוסף להם. "חינוך מתחיל ביום הלידה", מדגיש פרופ' רודין, "מי שצריכים לעסוק במקצוע הם מי שהוכשרו לכך, ומי שרואים בילד אדם בעל יכולות וזכויות, ובחינוך - יעד להעצמת ילדים. מי שמנחיל ידע צריך להיות בעל הידע, שכן מי שלא למד נושא לעומקו – לא יוכל ללמדו. ילדים לא צריכים לגדול בתוך קופסאות אלא בתוך מרחב גדול דיו. סידור המרחב צריך לעודד עצמאות, מדפי הספרייה של הפעוטות צריכים להיות נמוכים, כך שהפעוט יכול לבחור ספר".

לדבריו, חשוב לא פחות, ש"בישראל של 2025 נבין שגם חינוך גופני ותזונה נכונה, מתחילים סמוך ללידה", שכן הם משפיעים על הנפש של הפעוט ועל האופן בו יגדל. "שינוי הפרספקטיבה ישפיע כמובן, גם על הגנים ובתי הספר", מסכם פרופ' רודין. "כי ילדים שנהגו בהם כאנשים בעלי יכולות כבר במעון, יבקשו בהמשך מסביבתם, להמשיך ולהעצים אותם". לקראת שנת הלימודים הבאה, הוא אומר המסר ברור: נדרשת חשיבה מחודשת ועמוקה על גישתנו לחינוך לגיל הרך, שתיצור מנוע צמיחה והעצמה עבור ילדינו.