רוצים שהבן שלכם ידע לקבל לא? צריך להתחיל בגיל 5

כשאנחנו חושבים על חינוך ילדים לכבוד, גבולות והסכמה, קל לדמיין שיחה רצינית שמגיעה אי שם בגיל ההתבגרות. אבל לדברי ד"ר בקי קנדי, פסיכולוגית קלינית ואם לשלושה השיחות האלה מתחילות קודם – בסיטואציות שהילדים פוגשים כבר עכשיו בבית, בגן, בבית הספר ובמפגשים עם חברים.

היכולת לקבל "לא", לשים לב למה שהאדם שמולך מרגיש, להגיד שמשהו לא בסדר או לא לעשות משהו רק כי כולם עושים אותו – אף אחת מהמיומנויות האלה לא מופיעה באופן קסום כשהילד מגיע לגיל 18. להפך, אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ידעו להשתמש בהן הם צריכים להתאמן עליהן כבר כשהסיכון נמוך והסיטואציות פשוטות יותר.

ללמד אותו שגם "לא" הוא תשובה: אחת המיומנויות החשובות ביותר היא היכולת לרצות משהו מאוד, לשמוע "לא". כדאי לעצור ולחשוב: מה קורה אצלנו בבית כשהילד רוצה משהו ואנחנו אומרים לו לא? האם הוא לומד שמותר לו להתאכזב, לכעוס ולהיות מתוסכל – אך שההחלטה עדיין נשארת? או שהוא מגלה שאם הוא מתעקש מספיק, מתווכח או מפעיל מספיק לחץ, בסופו של דבר ה"לא" עשוי להפוך ל"כן"?

לדברי קנדי, הורים אומנם נוטים לפעמים לוותר פשוט כדי לסיים את העימות. זה באמת יכול להפוך את הרגע הספציפי לקל יותר, אבל ילדים צריכים גם להתנסות במצבים שבהם הם רוצים משהו, לא מקבלים אותו, ולומדים שהם מסוגלים להתמודד עם התחושה הזאת. זה לא אומר שלא צריך להתייחס לרגשות שלהם. אפשר בהחלט לומר: "אני יודעת שאתה ממש רוצה את זה" – ועדיין לא לשנות את ההחלטה. היכולת לקחת ברצינות את הרגשות של הילד, בלי לתת להם לנהל כל החלטה, היא מיומנות שתשמש אותו גם בהמשך החיים.

ללמד אותו לשים לב לאדם שמולו: כבוד הוא לא רק לחכות שמישהו יגיד במפורש "לא". קנדי אומרת שחשוב ללמד ילדים לשים לב לאדם שנמצא מולם: מה קורה לו? איך הוא מגיב? האם משהו השתנה? האם צריך לעצור או לשנות את מה שאנחנו עושים? התרגול הזה יכול להתחיל במצבים הכי יום-יומיים. אם הילד נכנס לחדר בזמן שאתם מדברים בטלפון, אפשר לשאול אותו: "שמת לב שאני בשיחה? מה יכולת לעשות?", אם חבר שלו פתאום משתתק בזמן משחק, אפשר לשאול: "שמתי לב שהוא נהיה שקט. מה לדעתך זה אומר?", ואם הילד מתאבק עם אחיו והאח מפסיק לצחוק, אפשר לעצור ולשאול: "מה זה אומר לך שהוא הפסיק לצחוק?".

גם ויכוחים על צעצועים יכולות להפוך להזדמנות כזאת. אם ילד לוקח צעצוע מחבר ואומר: "אבל הוא לא אמר לא", אפשר להסביר: "הוא לא אמר שהוא מסכים. אם הוא לא אמר כן, זה לא שלך לקחת". המסר הוא פשוט: שתיקה היא לא הסכמה. גם אם מישהו קופא, נהיה שקט או מתרחק, מדובר במידע שצריך לשים לב אליו. המטרה היא לא להפוך כל משחק בין ילדים לשיעור על הסכמה, אלא לעזור להם לפתח בהדרגה את היכולת לקרוא את הסיטואציה ולהבחין באדם שמולם.

לתרגל איתם מה עושים כשמשהו לא בסדר: לשים לב שמשהו לא בסדר זה רק השלב הראשון. השלב הבא הוא לדעת איך להגיב – גם כשכולם מסביב עושים משהו אחר. נניח שהילד נמצא בהפסקה בבית הספר וקבוצה של ילדים צוחקת על ילד אחר שנפל. בהתחלה הוא אולי יצחק איתם, אך אחר כך ישים לב לסיטואציה. זו יכולה להיות הזדמנות לשיחה בבית: "שמתי לב שראית שהוא נפל. מה יכולת לעשות?". התשובה לא חייבת להיות אחת. הוא יכול לומר "תפסיקו", "זה לא מצחיק", להזמין את הילד להצטרף אליו או לפנות למורה או למבוגר אחר. לדברי קנדי, גם לבקש עזרה נחשב לפעול. ילד לא צריך להתמודד לבדו עם כל מצב לא נעים כדי להיחשב כמי שעמד לצד מישהו אחר.

ככל שהילדים גדלים, אפשר גם לתרגל איתם ממש את המילים. זה אולי נשמע קצת מלאכותי, אבל ברגעים שבהם יש לחץ חברתי, קשה לחשוב על המשפט המושלם. כשאנחנו בלחץ, אנחנו נוטים להשתמש במה שכבר מוכר לנו. לכן אפשר להציע לילד כמה משפטים ולשאול אותו מה הוא באמת היה אומר. ואם הוא אומר: "בחיים לא הייתי מדבר ככה", זה בסדר גמור. אפשר לשאול: "אז מה אתה כן היית אומר?". המטרה היא לא לתת לו טקסט שהוא צריך לשנן, אלא לאפשר לו להתנסות באמירת הדברים בקול עוד לפני שיזדקק להם באמת. חשוב גם לדבר איתו על הפחד שיכול להגיע יחד עם זה: אולי החברים יצחקו, אולי מישהו יכעס, אולי הוא יחשוש להסתבך. אפשר לומר לו שאלה רגשות טבעיים, ושאם משהו מרגיש לא בסדר – הוא תמיד יכול לפנות להורה או למבוגר אחר.

לתת לילדים להתנסות גם בלהיות שונים מהקבוצה: כולנו רוצים שהילדים שלנו ירגישו שייכים. אבל לפעמים, דווקא הרצון הזה גורם לנו לדחוף אותם לעשות מה שכולם עושים. "כולם הולכים, למה אתה נשאר בבית?". "נו, בוא, יהיה כיף", "אבל כל החברים שלך שם".

לדברי קנדי, כשאנחנו מבלים את כל הילדות בללמד את הילדים להשתלב בקבוצה, קשה לצפות מהם שיידעו פתאום לעמוד מולה כשהמצב הופך למורכב יותר. לכן, כשהילד בוחר משהו שונה מהחברים שלו, לא חייבים מיד לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו. אפשר דווקא להתעניין: "מעניין. כולם רוצים ללכת ואתה לא. ספר לי למה". גם אם בסוף הוא ישנה את דעתו, עצם האפשרות לבחור אחרת ולחשוב על הבחירה שלו היא תרגול חשוב.