"ילדתי בגיל 20, ואז כמעט בגיל 40 – וההבדלים עצומים"

אם ילדתן בגיל מוקדם, בטח יצא לכן לתהות איך זה לגדל תינוק בגיל מבוגר יותר. מצד שני, אם הפכתן לאמהות בפעם הראשונה לקראת גיל 40, כנראה שאלתן את עצמך את השאלה ההפוכה בדיוק. חלק גדול מהאמהות לא חוות את שני המקרים, אך אנה ווד, שהחיים הביאו אותה להיות אמא בתחילת גיל 20, ואז היא ילדה שוב כשכבר הייתה בת כמעט 40, מודה שההבדלים ניכרים.

"התחתנתי עם בן הזוג שלי מהתיכון כשהייתי בת 20 וקצת, וכבר לא יכולתי לחכות שנקים משפחה", היא מספרת. ואכן, זה קרה מהר משחשבה: "עוד לפני שבכלל הספקתי לעכל, כבר הייתי בהיריון". היא עשתה הכל כדי להיות הכי מוכנה שאפשר: "הלכתי לפי כל החוקים. לא אכלתי גבינות רכות, קראתי ספרי הורות באובססיה – רציתי לוודא שהכול יהיה בדיוק כמו שצריך".

"כשהבן שלי נולד, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", היא מספרת, "אבל גם הבנתי שהחיים שלי הולכים להשתנות לגמרי ברגע". אף אחד מספרי ההורות שהיא קראה לא באמת הכין אותה ליצור הקטנטן שלא הסכים להתנהג בהתאם לכל מה שהם תיארו. "הייתי מעבירה לילות שלמים בוכה בשקט בזמן שאני מנסה להרדים אותו ומנסה להבין מה אני עושה לא נכון", היא מספרת. המחסור בשינה, הקושי להניק ורגשות האשם אכלו אותה מבפנים – "וכל זה בזמן שאנשים בגילי יצאו לשתות יין וטיילו בעולם".

"זה היה שלב של הרבה עליות וירידות, אבל עד שהבת השנייה שלי נולדה כבר נכנסנו לשגרה מסודרת, והתעקשתי לשמור עליה כמה שרק אפשר", היא מספרת. אלא שזמן קצר אחר כך, הנישואים שלה הסתיימו. "נשארתי לגדל לבד שני ילדים מתחת לגיל חמש. זה שבר אותי לגמרי, אבל עם כמה שזה היה כואב ומתיש, דווקא אז התחלתי לצבור ביטחון בתור אמא", היא מספרת, "עדיין הייתי בת עשרים פלוס עם אנרגיות ללכת לגן משחקים אחר כל סוף שבוע, לארח פליידייטים, להכין תחפושות מושקעות במשך שעות. ועם כל זה עוד נשאר לי כוח גם לטפח את עצמי, להתאמן, לעשות קבוע ציפורניים וללכת למספרה".

בגן היא הייתה האמא הצעירה והתוססת. "הערצתי את האמהות בנות ה-40, אבל לא הרגשתי שיש בינינו איזשהו קשר חוץ מהילדים. לאמהות האלה לא ממש היה חשוב מה חושבים עליהן, והן עשו דברים שהרגישו לי של מבוגרים – הלכו יחד לבראנצ'ים וקנו רכבים חדשים. אני נהגתי באוטו ישן ועוד ניסיתי להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה".

כמעט בגיל 40 – שוב אמא

אף שכבר היו לה בן ובת, אנה לא שללה את הרעיון של עוד ילדים. "אומנם הייתי רווקה, אבל אמרתי לעצמי שאולי אם האדם הנכון יגיע, זאת תהיה אפשרות מבחינתי. לא הייתי בלחץ להביא עוד ילד, אבל גם לא לגמרי הרגשתי שסיימתי עם ילדים".

אבל אז, לקראת גיל 40, אנה הכירה את מי שהפך לימים בעלה השני. "הוא היה מבוגר יותר ממני בעשר שנים, אבל הוא מעולם לא היה נשוי ולא היו לא ילדים. בסופו של דבר, כשהתחלנו לדבר על העתיד ועמדנו להתחתן, עלתה גם השאלה של עוד ילדים".

לדברי אנה, יש גיל אחד ספציפי שבו נעים במיוחד להיות הורה – "כשהילדים איפשהו בין גיל 7 ל-12", היא אומרת, "הם עצמאים יותר, הם מכינים לעצמם ארוחת בוקר, מתלבשים לבד, וגם עוזרים בבית. מצד שני, ההורמונים שלהם עוד לא התחילו להשתגע, ואף אחד לא צועק עלייך שהוא שונא אותך".

בדיוק כשהילדים שלה היו בגיל הזה, היא החליטה להביא עוד ילד. "הרגשתי את ההבדל מיד", היא אומרת, "בהשוואה לשני הראשונים, הרגשתי כאילו הזדקנתי בחמישים שנה. הכל כאב לי, והשלפוחית שלי פשוט עשתה מה שבא לה". ובכל זאת, יש בעיניה יתרונות בלהיות אמא בגיל מבוגר: "הפעם אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי. אני לא מענישה את עצמי על כל דבר שאני לא עושה מושלם", היא מתארת, "כשהציעו לי לתת לתינוקת בקבוק – התעקשתי להמשיך להיניק. כשהיו לה לילות קשים – נתתי לה לישון לידי במקום לתת לה לצרוח עד שהיא תירדם. עדיין חשוב לי לשמור על השגרה, אבל אני מרשה לעצמי גם לשבור אותה, ולעשות מה שמתאים לי ולמשפחה שלי".

היום הילדים שלה כבר בני 16, 14, ו-6. "עם כל האתגרים, הקטנה שלנו השלימה את המשפחה", היא אומרת. "מצד אחד, הדברים שהם מתמודדים איתם ומתעצבנים מהם די דומים. מצד שני, בזכות הפער הזה בגילים האחים הגדולים שלה מפנקים אותה, וזה גם אומר שיש לי בייביסיטרים צמודים בבית".

כ-20 שנה אחרי שחוותה איך זה להיות האמא הכי צעירה, היום אנה היא האמא הכי מבוגרת בכיתה של הקטנה שלה – "ואני מרגישה את זה", היא מודה, "אבל גיל הוא באמת רק מספר. חברויות נבנות על דברים משותפים, לא על שנת הלידה שלך או כמה שיערות לבנות כבר יש לך".