דוח מרכז טאוב: אין מחסור במורים בישראל, המשבר "מדומה"

"בזמן ששר החינוך מעניק פרסים לנשיא טראמפ, בבית הספר של ילדיי מתחננים למחנכים", כתבה העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס בתחילת החודש ברשתות החברתיות. "דרושה מורה למתמטיקה, ולא רק. המורה, רכזת מתמטיקה של השכבה, בת 30 ומעלה, נאלצה לחזור לגור אצל ההורים בדרום כי לא יכולה לשלם שכר דירה בתל אביב עם משכורת של מורה". אלבז-פלפס סיימה בקריאה להורים: "בזמן שאני הולכת ללמד את עצמי איך מסבירים חילוק שברים מעורבים לבת 11, תכתבו לי אם אתם מעוניינים ללמד מתמטיקה בשכבה ו' במרכז תל אביב".

הפוסט הוויראלי של אלבז-פלפס מבטא תחושה רווחת בקרב הורים רבים במערכת החינוך, שחווים מחסור במורים על בשרם. אלא שדוח חדש של מרכז טאוב לשנת 2025 מציג תמונה שונה לחלוטין ומגדיר את המצב כ"משבר מדומה".

לפי הדוח, שנכתב על ידי החוקר נחום בלס, על פי כל בחינה אמפירית מקובלת לא קיים מחסור במורים ברמה הכלל-מערכתית. הנתונים מראים כי בעשור האחרון גדל מספר המשרות במערכת החינוך ב-31%, קצב המהווה כמעט פי שניים מקצב גידול התלמידים. כתוצאה מכך, יחס התלמידים למורה ירד מ-13 תלמידים למורה ב-2015 ל-11.4 תלמידים למורה ב-2024, נתון המציב את ישראל בשורה אחת עם ממוצע ה-OECD.

בלס מדגיש כי בתחילת שנת הלימודים עומד שיעור המשרות הפנויות על פחות מ-0.2% מכלל המשרות. בעוד שבאוגוסט היו כ-4,000 משרות פנויות, בספטמבר ירד המספר לכ-500 בלבד, נתון הנמוך מרוב מדינות המערב ונחשב לתחלופה טבעית.

מול קביעת מרכז טאוב עומדים פרסומים המציגים תמונה מורכבת יותר. מחקר מנור מ-2025 מסביר כיצד ייתכן "היצף" סטטיסטי של מורים לצד כיתות שנותרות ללא מורה קבוע: המחסור אינו ארצי אלא ממוקד גיאוגרפית, כאשר 77% ממנו מרוכז במחוזות המרכז ותל אביב בשל עלויות מחיה גבוהות וחלופות תעסוקה אטרקטיביות.

אולם בלס דוחה גם טענה זו. במחקר עצמו ובמענה לשאלת mako הוא מציין כי גם בתל אביב עצמה גדל מספר המורים הכולל יותר ממספר התלמידים.

בעיית ההתאמה: מורים שמלמדים לא את מה שלמדו

מבקר המדינה ופרסומים נוספים מתריעים על "מחסור איכותי" חמור: כ-12 אלף מורים פעילים הם נטולי תעודת הוראה או הכשרה למקצוע אותו הם מלמדים. במקצועות כמו אנגלית ולשון, בין 26% ל-63% מהמורים אינם מוסמכים לתחום דעתם.

בלס מכיר בתופעה אך מציע פרשנות שונה. לדבריו, חלק מהמורים "הלא מתאימים" מלמדים כבר שנים רבות את המקצוע ויכולים בהחלט להיחשב כמתאימים. בנוסף, הוא מציין כי התופעה קיימת בכל המדינות ונובעת בחלקה מהקושי להתאים סגל מורים ספציפי לתוכנית הלימודים הנלמדת בבית ספר מסוים. "למשל, יכול להיות מצב שנדרשות 30 שעות הוראה שבועיות במתמטיקה", הסביר בלס, "ויש מורה אחד שעובד במשרה מלאה ומלמד 26 שעות. נותרו 4 שעות שצריך לכסות, ואז קשה למצוא מורה שהכשרתו הייעודית היא מתמטיקה".

לפי בלס, הגורם המרכזי לתחושת המחסור הוא החינוך המיוחד. הגידול המסיבי במספר המורים "נבלע" ברובו על ידי הגידול המואץ בחינוך המיוחד, שבו מספר התלמידים זינק בעשור האחרון ב-61%. מכיוון שבחינוך המיוחד הכיתות קטנות, עם ממוצע של 7 תלמידים בלבד, המערכת "שואבת" אליה מורים על חשבון החינוך הרגיל. בלס מציין כי משבר החינוך המיוחד מקשה על גיוס מורים בחינוך הכללי.

למרות הניתוח האופטימי של מרכז טאוב לגבי ההווה, נתוני הלמ"ס ממרץ 2025 חושפים צניחה של 21.9% במספר המורים החדשים שנכנסו למערכת בשנה האחרונה. בלס מכיר בירידה, אך מציין כי עדיין מצטרפים למערכת יותר מורים מאלה שעוזבים. לדבריו, הירידה יכולה לנבוע גם מכך שבמקומות מסוימים יש פחות תלמידים.

ממצאי סקר TALIS המעידים על שחיקה גבוהה ונטישה של חמישית מהמורים בתוך חמש שנים מעמידים בסימן שאלה את היכולת לשמר את ה"היצף" הסטטיסטי לאורך זמן. בלס מודה כי בסקר יש דברים שבהם המצב בישראל רע יותר ויש דברים שבהם הוא טוב יותר, אך בסך הכל, לדבריו, ישראל נמצאת סביב הממוצע.

בלס, שהיה חבר בוועדת שפירא מ-2025, טוען כי המפתח לפתרון אינו גיוס של עוד מורים אלא שינוי מבני: הקטנת כיתות הלימוד בחינוך הרגיל לממוצע של 19 תלמידים תוך שימוש בכוח האדם הקיים. לדבריו, מהלך כזה יאפשר שילוב אמיתי של תלמידי החינוך המיוחד ויפחית את השחיקה במערכת כולה.