הילד שלכם אלים? יש משהו חשוב שכדאי לכם לבדוק

ב-9 בפברואר יצוין יום הבריונות הבינלאומי. כמו בכל שנה, הרשת תתמלא בפוסטים חשובים נגד אלימות, בתי הספר יעבירו שיעורי חינוך על הכלה, והורים מודאגים יבדקו שהילד שלהם מוגן חברתית. חלק גדול מהשיח יעסוק בחינוך, בערכים ובגבולות. אבל בתוך המורכבות הזאת, יש קבוצת ילדים שנופלת לפעמים בין הכיסאות, וההתנהגות שלהם מפוענחת לא נכון. אבל מחקרים מראים שהייצוג של הילדים האלה בתוך מעגל האלימות - הן כתוקפים והן כקורבנות - גבוה באופן לא פרופורציונלי.

למה זה קורה דווקא להם?

כשהיד "עפה" לפני שהמוח חושב: כשאנחנו רואים ילד שדוחף ילד אחר בתור, או חוטף משחק בכוח, האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לתייג אותו כילד אלים. ישנם מקרים שמדובר אולי בבעיית התנהגות, אבל אצל ילדים עם הפרעת קשב (בעיקר מהסוג האימפולסיבי), המנגנון עשוי להיות שונה. במוח שלנו יש מנגנון שנקרא "אינהיביציה" (מעכב). דמיינו זאת כמו דוושת בלם ברכב. כשמישהו מעצבן אותנו, הבלם נלחץ ואנחנו עוצרים את התגובה. אצל ילדים עם הפרעת קשב דוושת הבלם הזו עובדת לפעמים לאט יותר. התוצאה היא שהיד מגיבה לפני שהאונה הקדמית במוח הספיקה לעבד את ההשלכות. במקרים האלו, זה לא קשור לרוע או תכנון לפגוע, אלא אימפולסיביות נוירולוגית. הילד לא תמיד מצליח לעצור את הדחף בזמן.

מלכודת ה"גם וגם": חלק מילדי הקשב הופכים למה שהספרות המקצועית מכנה "Bully-Victims"- ילדים שהם גם תוקפים וגם קורבנות. בגלל שילדים עם הפרעת קשב מתקשים לפעמים בקריאת סיטואציות חברתיות (למשל לא מבינים מתי בדיחה נגמרת), הם עלולים להתנהג בצורה שמושכת אש. בנוסף, בגלל הקושי בוויסות רגשי, התגובה שלהם להצקות היא דרמטית מאוד, בכי מהיר או התפרצות זעם. עבור ילדים שמחפשים להציק, התגובה הקיצונית הזו היא בדיוק מה שהם מחפשים, וכך הילד נקלע למעגל של הצקות ותגובות אלימות.

איך נדע אם זו הפרעת קשב או אלימות רגילה?

לא מעט הורים מתלבטים האם ההתנהגות של הילד נובעת מהפרעת הקשב או מבעיה חינוכית. הנה כמה סימנים שיכולים לעזור באבחנה:

תכנון מול ספונטניות: בריונות קלאסית היא בדרך כלל מתוכננת ושיטתית כלפי ילד חלש יותר. אלימות שקשורה להפרעת קשב היא ספונטנית, מתפרצת, ומתרחשת כתגובה לתסכול רגעי ("הוא לקח לי", "הוא הסתיר לי").

החרטה שאחרי: ילד עם אימפולסיביות כמעט תמיד יביע חרטה כנה מיד אחרי שהגל ירד ("לא התכוונתי", "זה ברח לי"). הוא מבין שעשה משהו לא בסדר. בריונות מכוונת תתאפיין יותר באדישות לסבל של האחר.

המצב החברתי: בריונים בדרך כלל נהנים ממעמד חברתי חזק בכיתה. לעומתם, ילדים עם הפרעת קשב שמעורבים באלימות, סובלים לא מעט פעמים מדחייה חברתית ומבדידות.

מה עושים? בודקים לפני שמענישים

לפני הכל, המסר שלכם להורים ולמורים הוא לא לוותר על גבולות, אלא להבין את המקור להתנהגות. אם הילד שלכם מעורב באלימות, שווה לעצור ולבדוק:

האם הוא היה מוצף? האם האלימות הגיעה אחרי יום ארוך ללא טיפול, או בסיטואציה של רעש ובלגן?

האם יש קושי בוויסות? המחקרים מראים שטיפול נכון בהפרעת הקשב (הדרכת הורים, טיפול התנהגותי או תרופתי) יכול להפחית דרמטית את מקרי האלימות, פשוט כי הוא עוזר לילד "ללחוץ על הבלמים" בזמן.

השורה התחתונה היא שאלימות היא לא מעט פעמים קריאה לעזרה. לפעמים העזרה הנדרשת היא חינוכית, אבל בחלק מהמקרים, העזרה הנדרשת היא אבחון וטיפול בקושי הנוירולוגי שיושב מתחת לפני השטח.

הכותבת היא היא מומחית בכירה בישראל בתחום הקשב, חוקרת וסופרת, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול לילדים ולמבוגרים, ומאחוריה חמישה ספרים רבי מכר וספר חדש נוסף.