"בכל אזעקה הילד שלי חוטף את הספר לממד ונושם"
פסיכולוגית קלינית מנצרת כתבה ספר ילדים שמלמד להתמודד עם חרדה דרך דמויות, נשימות ודמיון מודרך. מאז פרסומו הוא הגיע לאלפי משפחות, ובגנים הפכו אותו לפעילות יצירתית. אבל מאחורי הסיפור הפשוט מסתתרת מציאות מורכבת: ילדים בחברה הערבית מתמודדים לא רק עם פחד, אלא גם עם תחושת אפליה ומחסור בתשתיות מיגון
כרים אהב לשחק ולצחוק, אבל מאז שהאזעקות התחילו הוא הפסיק. הוא הרגיש כאילו ענן גדול וכבד מלווה אותו לכל מקום. הענן לא נתן לו לישון, לא נתן לו לצאת לחצר, לא נתן לו לחזור להיות ילד. זה לא רק סיפור ילדים. זה תיאור מדויק של מה שקורה לאלפי ילדים בישראל, וספר חדש בשם "האור שלא נכבה" מנסה לתת להם כלים להתמודד עם זה.
נג'לאא אסמר, פסיכולוגית קלינית בכירה ומנהלת מרכז מענה בבית החולים האנגלי בנצרת, כתבה את הספר מתוך צורך שעלה בשטח. "התחלתי לחשוב איך אפשר להגיע גם לילדים, שצריכים כלים", היא מספרת. "הרגשתי שאולי אפשר לקחת את הידע המקצועי ולהפוך אותו לסיפור פשוט ונגיש." הרקע ברור: כלים טיפוליים כמו נשימה, דמיון מודרך ושיחה על רגשות קיימים, אבל הם לא תמיד מגיעים לכל ילד, במיוחד בתקופות חירום.
בספר, כרים פוגש כוכב שמלווה אותו במסע פנימי. הכוכב מלמד אותו לעצום עיניים, לנשום עמוק, לשתף ברגשות ולדמיין מקומות בטוחים. הבחירה בדימויים של ענן וכוכב לא מקרית. "ילדים חושבים דרך תמונות ודמיון", אומרת אסמר. "הענן מייצג רגש של פחד או דאגה, הוא לא קבוע, הוא יכול להתפזר. הכוכב הוא מטאפורה למשאבים פנימיים, קול פנימי מרגיע." כך הילד לא רק מבין את הפחד, אלא לומד איך לפעול מולו.
אבל מאחורי הסיפור הפשוט עומדת מציאות שהיא הכל חוץ מפשוטה. אסמר מדגישה שילדים בחברה הערבית מתמודדים עם שכבה נוספת של קושי. "חלק גדול מהם חיים במציאות של זהות מורכבת ושייכות כפולה", היא אומרת. "בנוסף לפחד מהמצב הביטחוני, יש גם תחושת אפליה ומחסור בתשתיות מיגון." הילדים, היא מסבירה, קולטים את המתח מהסביבה, מהחדשות ומהמבוגרים, גם בלי שמדברים איתם ישירות. לכן המענה הנדרש הוא לא רק הרגעה רגעית, אלא יצירת מרחב שבו מותר לפחד ומותר לשאול.
אסמר מתייחסת גם לסטיגמה סביב בריאות הנפש בחברה הערבית, אבל לדבריה האתגר המרכזי הוא דווקא אחר: מחסור בשירותים נגישים ובשפה מותאמת תרבותית. "כשיש שירות שמותאם תרבותית, אנשים כן פונים וכן נעזרים", היא אומרת.
מאז פרסומו הגיע הספר לאלפי משפחות. בגנים שונים הפכו את הסיפור לפעילות יצירתית שבה ילדים יוצרים "כוכבים" שמסמלים כוחות פנימיים. הוא הפך לכלי שימושי הן בבית והן במסגרות חינוכיות. אחת האימהות סיפרה לאסמר שבכל אזעקה הילד שלה חוטף את הספר לממ"ד והם עושים יחד תרגילי נשימה. "הסיפור לא עזר רק לילדים", אומרת אסמר. "הוא עזר גם לי."