בימים אלו מופנית הדאגה של רובינו לסבים ולסבתות, שנמצאים בסיכון גבוה להיפגע מוירוס הקורונה. שגרת היום שהשתנתה, ההסתגרות בבית וההתנתקות הפיזית מהמשפחה הקרובה, כלל לא פשוטה להם ומשפיעה על מצבם הפיזי והנפשי, אך תמיד יש יוצאים מהכלל: שמעון גרינהוז בן ה-90, מורה במשרה מלאה למתמטיקה ופיזיקה ברמת 5 יחידות, ממשיך ללמד גם בימים טרופים אלה.
מדי יום, שישה ימים בשבוע, הוא נפגש למשך שעתיים עם תלמידיו ומלמד אותם באופן מקוון את שיעורי המתמטיקה. "מאוד התגעגעתי לתלמידים וחשבתי איך אוכל ליצור איתם קשר. המפקחת אנה וקנין סייעה לי למצוא תוכנה של שיעורים מקוונים במסוף של רשת עמל, שמאפשרת לי ליצור קשר איתם. כבר למעלה משבוע שאני נפגש עם התלמידים, לא תמיד כולם באים, לעיתים רק מחצית מהם, ולפעמים גם ארבעה או חמישה תלמידים, ואני מלמד את החומר שלא הספקנו ללמד במשך השנה", הוא מפרט. "אני ממש לא חש מועקה. אמרו לי שהסכנה היא בגילאי 70-80. היות ואני בן 90, אני מחוץ לכלל סכנה", הוא מתבדח.
שמעון גרינהויז סיים לימודי מתמטיקה ופיזיקה ואפילו השלים תואר במשפטים, אבל בחר בהוראה. "או שהחינוך וההוראה בחרו בי", הוא מחייך. "אני מורה כבר 74 שנים, עברו תחתיי 25,000 בוגרים בכל השנים שלימדתי. התחלתי ללמד כבר כשהייתי בתיכון, במשך 20 שנה הייתי מנהל בית ספר ו-64 שנה אני מורה בישראל באותו בית הספר. בתור מורה למתמטיקה, אפשר לומר שאני בן אדם די מרובע".
אתה מרגיש נוח ללמד בסביבה דיגיטלית?
"זה בכלל לא בא לי בקלות, אבל אני עושה את זה. יש לי קשיים ואם אני לא מצליח אני מתקשר לחתן שלי, והוא משתלט על המחשב ועוזר לי. התלמידים יושבים עם הספר ואני מכין מצגות למרות שאני די חלש בזה. יש לי נכדה בכיתה ו' והיא מכינה איתי ביחד את המצגות".
שמעון מספר שהדבר שהכי חסר לו בתקופה הנוכחית הוא המפגש עם התלמידים. "אני מתגעגע לראות את החיוכים שלהם. התלמידים מאוד חסרים לי. בשבילי הפגישות איתם הן סם החיים, אני נדבק אליהם והם אליי. כל ערב אני מחכה לבוקר הבא כדי להמשיך את המפגש איתם, ובכל פעם שאני נפגש איתם דרך המסך, אני אומר להם תודה שבאו וממש מתרגש מהפגישות איתם. לא רק שאני עוזר להם הם עוזרים לי, אני חש תוספת בריאות שאני נפגש איתם, זה ממש עושה לי טוב על הנשמה".
על סדר היום הצפוף אשר כלל משרה מלאה בלימודי מתמטיקה ופיזיקה לתלמידי כיתות י"ב וי"ג בבית ספר עמל בפתח תקווה, נאלץ שמעון גרינהויז לוותר, אך הוא דואג למלא את יומו בעשייה מהבית. מעבר לפגישה היומית עם התלמידים וההכנות לשיעורים המקוונים מדי יום, דואג שמעון גם לתמוך בחלק מתלמידיו באופן אישי בשיעורים דרך הסקייפ, וכמובן, נפגש בוידאו צ'אט עם שמונת נכדיו וארבעת ילדיו.
"אני לא יוצא החוצה, לפעמים באחת בלילה אני עושה סיבוב קטן. ישנתי מספיק שעות בחיים שלי, אני לא מפרגן לעצמי כרגע עם הרבה שעות שינה. אני קם בשבע בבוקר, עובר על החומר שאני צריך ללמד ומכין עוד כמה דברים. אוכל ארוחת בוקר עם אשתי, קורא חומר חדש במתמטיקה", הוא מפרט. "אני עדיין לומד ונמצא בקבוצת מורים ברשת עמל שנקראת 'מועדון חמש', איתם אני נפגש אחת לשלושה שבועות במחשב. אנחנו לומדים איך להסביר יותר טוב את החומר, איך לעניין את התלמידים ואיך להפחית את הרתיעה שלהם ממתמטיקה. זה נותן לי מוטיבציה ואני חש שאני תורם משהו לתלמידים. אחרי הכול אני אגואיסט, אם טוב לאנשים אחרים, טוב לי".
המצב הנוכחי מדאיג אותך?
"זה בוודאי מדאיג אבל אני לא בפחד שמשתק אותי. אני נזהר בעיקר בגלל דרישות הילדים שלי ומאוד מקווה שזה יעבור ונשתלט על זה. זו פעם ראשונה בחיי שאני עד למגפה כזו. אני חושב שכל אחד צריך להיות עם משמעת עצמית ולקיים את ההוראות. מי שנמצא למעלה מבין את המצב יותר טוב ממני ואני חייב למלא את ההוראות שלהם", הוא מסכם.