הילד מפחד ממתמטיקה? כך תגרמו לו לאהוב את זה

כמה ימים לפני בחינת הבגרות במתמטיקה, מצאתי את עצמי מסתכל בבית על שתי הבנות שלי, האחת בכיתה י"א והשנייה בי"ב, כל אחת מתכוננת בדרכה לבחינה. כהורה, זה רגע שמעורר לא מעט מחשבות: על לחץ, על ציפיות, ובעיקר על הביטחון שהילד מביא איתו למבחן.

ובתוך כל זה, חזרתי בזיכרון אחורה לתלמידה שלימדתי לפני יותר מעשור. היא הגיעה אליי עם תחושת מסוגלות נמוכה מאוד. בכל הזדמנות ביקשה לרדת מ-5 יחידות ל-4, וגם 3 יחידות נראו לה יעד סביר. לא היה קשה לראות שיש לה את היכולת, אך הדרך לשם לא עברה דרך תרגילים, אלא דרך עבודה עמוקה על ביטחון עצמי: לא לפחד מטעות, לא לוותר מהר, ולהסכים לחשוב עוד רגע, גם כשקשה.היום היא מנהלת בכירה באחת מחברות ההייטק הגדולות. ואם אני רוצה לדבר איתה, כנראה שאצטרך לעבור דרך שני סגנים. זה אולי אחד הדברים הכי יפים בהוראה הרגע שבו אתה מבין שהשינוי האמיתי לא היה רק במתמטיקה, אלא באופן שבו אדם תופס את עצמו.

"אני לא טוב במתמטיקה" - זה משפט שילדים אומרים לפעמים לפני שהם באמת יודעים מהי מתמטיקה. כהורים, זה רגע קטן אבל משמעותי מאחר וכאן מתחיל להיבנות היחס של הילד למספרים, ללמידה, ובעצם לעצמו. מתמטיקה איננה תכונה שנולדים איתה או בלעדיה. היא גם לא מקצוע ששייך רק ל"חזקים" או ל"חלשים". דווקא היום, כשילדים גדלים בעולם של מסכים, אלגוריתמים וכלי בינה מלאכותית, מתמטיקה היא הרבה מעבר ללוח הכפל או לציון במבחן. את החישוב עצמו הטכנולוגיה יודעת לעשות במהירות. אבל היכולת להבין את השאלה, לבדוק אם התשובה הגיונית, לזהות דפוס, להסביר דרך חשיבה ולא להיבהל מקושי, אלה מיומנויות שאי אפשר לדלג עליהן. לכן ביטחון מתמטי לא מתחיל בכיתה ט’ או רגע לפני הבגרות. הוא נבנה לאט, לאורך שנים, מהגן, דרך בית הספר היסודי ועד החטיבה. והשאלה הגדולה היא לא רק מה כדאי לעשות כדי לעזור לילדים, אלא גם מה עדיף להפסיק לעשות.

מה לא לעשות?

אל תגידו "אני הייתי גרוע במתמטיקה": זה משפט שנאמר לעיתים מתוך הזדהות, אך הילד שומע משהו אחר: "זה עובר בגנים". כך, בלי להתכוון, אנחנו מצמצמים את האמונה של הילד בעצמו. במקום להפוך את הקושי למשהו שאפשר להתמודד איתו, אנחנו מציגים אותו כתכונה קבועה.

אל תהפכו ציונים למדד היחיד: כשהשיח מתמקד רק ב"כמה קיבלת?", הילד לומד שהתוצאה יותר חשובה מהדרך. זה יוצר לחץ ולעיתים גם פחד מכישלון ומתמטיקה הופכת ממקום של חשיבה למקום של חרדה.

אל תמהרו לפתור במקומם: הפיתוי גדול לעזור, לקצר, "להתקדם". אך דווקא הרגעים שבהם הילד מתמודד, מתבלבל ומנסה שוב הם הרגעים שבהם מתרחשת למידה אמיתית. כשאנחנו פותרים עבורו, אנחנו לוקחים ממנו את ההזדמנות להצליח בכוחות עצמו.

אל תאמרו "זה קל": מה שקל לנו לא בהכרח קל לילד. משפט כזה עלול לגרום לו להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר אם הוא מתקשה. במקום זה עדיף לומר "בוא נחשוב יחד".

אל תשוו לאחרים: "תראה איך אח שלך מצליח" או "כולם בכיתה הבינו", משפטים כאלה לא מדרבנים, אלא פוגעים בביטחון. כל ילד מתקדם בקצב שלו, וההשוואה רק מחזקת תחושת כישלון. חשוב לזכור שמתמטיקה נבנית נדבך על גבי נדבך. לפעמים קושי בתרגיל מסוים הוא בעצם חוסר בהבנה בסיסית מהעבר. במקום להילחץ או לדחוף קדימה בכל מחיר, כדאי לעצור רגע, לבדוק בעדינות מה חסר ולהשלים את הפער בזמן. זה לא רק משפר הבנה הוא מונע הצטברות פערים וחרדה ומחזיר לילד תחושת מסוגלות וביטחון.

אז מה כן לעשות?

קודם כל לדבר על מתמטיקה כחלק מהחיים. לספור יחד, לחשב, למדוד, לשאול שאלות ולחבר בעיות. להראות שזה לא רק מקצוע, אלא דרך חשיבה.

לפעמים את אותה השאלה ניתן לפתור בכמה דרכים שונות. ילד אחד יצייר, ילדה אחרת תשתמש בציר מספרים, וילד שלישי יפרק את המספרים לקבוצות. כשילדים פוגשים משימה שאפשר לגשת אליה בדרכים שונות, הם לומדים שאין תמיד "דרך אחת נכונה". הם מפתחים חשיבה גמישה, לומדים להסביר את הבחירה שלהם ובעיקר מגלים שהם יכולים למצוא דרך שמתאימה להם. החשיפה לאסטרטגיות שונות לא רק מפתחת יצירתיות, אלא גם בונה ביטחון וכל ילד יכול למצוא את הדרך שעובדת עבורו ולהסביר אותה.

דוגמה 1: שבילים חדשים לכיתה ג' - מטח

הגמישות הזאת חשובה במיוחד, כי היא משנה את החוויה של הילד. מתמטיקה היא גם דרך לראות את העולם. למשל, בפעילות שבה ילדים מתבקשים להבין מה רואים כשמסתכלים על מבנה מלמעלה, הם אינם רק "פותרים תרגיל". הם מפתחים ראייה מרחבית, דמיון, יכולת לתרגם בין ייצוגים והסתכלות עמוקה יותר על צורה ומבנה.

דוגמה 2: שבילים חדשים לכיתה ג' - מטח

בפעילות אחרת, שבה הילדים משלימים צורה מחלקים נתונים, הם נדרשים לתכנן, לדמיין, לבדוק אפשרויות ולגלות גמישות מחשבתית. הם משלימים צורה מחלקים נתונים, תהליך שמחייב תכנון, דמיון וגמישות מחשבתית. משימות כאלה, שהן חלק מספרי הלימוד, אמנם חורגות לעיתים מדרישות תוכנית הלימודים, אבל דווקא בהן יש את היופי. הן מפתחות מיומנויות חשיבה חשובות שמלוות את הילדים הרבה מעבר לשיעור המתמטיקה.

דוגמה 3: שבילים חדשים לכיתה ב - מטח

אולי הכי מפתיע לגלות עד כמה ילדים צעירים מסוגלים לחשוב לעומק, הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים. במשימה שבה מופיעות צורות במקום מספרים למשל, ילדים בכיתות הצעירות מתמודדים למעשה עם רעיון אלגברי וצריכים להבין את הקשרים ביניהן כמו פתרון של מערכת משוואות עם נעלמים. כך, בלי לקרוא לזה "אלגברה", הם לומדים לזהות דפוסים, להסיק מסקנות ולבנות טיעון מתמטי. זה בדיוק היופי: כשאנחנו נותנים לילדים הזדמנות לחשוב ולא רק לחשב אנחנו מגלים שהם מסוגלים הרבה יותר ממה שחשבנו.

דוגמה 4: שבילים חדשים לכיתה ג' - מטח

טעות היא לא כישלון היא חלק מהדרך. ילדים שלא מפחדים לטעות הם ילדים שמוכנים לנסות. לא פעם בכיתה ילד מציג פתרון ושאר התלמידים מניחים שהוא נכון. דווקא כאן כדאי לעצור ולשאול יחד: האם זה באמת נכון? איך אפשר לבדוק? דוגמה לפעילות שמזמינה תלמידים לבחון פתרונות, לזהות טעויות ולחשוב בעצמם.

דוגמה 5: שבילים חדשים לכיתה ג' - מטח

כשכבר יושבים יחד על תרגיל, שיעורי בית או הכנה למבחן, חשוב לא פחות מהפתרון הוא האווירה. כדאי להגיע רגועים ככל האפשר, להיות קשובים, להכיל טעויות ולא למהר לתקן.
המסר לילד צריך להיות ברור: המתמטיקה חשובה, אבל לא על חשבון הקשר והביטחון.
כי הכי חשוב, לא כדאי לאבד את היופי של ההורות בגלל תרגיל אחד.

לשדר אמונה. לא אמירה כללית כמו "את/ה חכם", אלא משהו מדויק וספציפי כמו "ראיתי איך ניסית שוב, זה מה שחשוב". הדרך לבגרות במתמטיקה לא מתחילה בכיתה י’, אלא קודם. היא מתחילה בבית בשיח, בגישה ובאופן שבו אנחנו, כהורים, מתייחסים למתמטיקה. כי זה לא רק על מספרים. זה על הביטחון של הילד לחשוב ולא לפחד. בעולם טכנולוגי מתפתח המיומנות של החשיבה הביקורתית, אנליטית, הן חשובות והמתמטיקה היא הבסיס.

הכותב הוא מנהל אשכול STEM במטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית, בצוות שמוביל את פיתוח סדרת ספרי הלימוד "שבילים חדשים", מרצה לחינוך מתמטי וחוקר בתחומי הערכה