"בגיל 13 כבר היו לי 20 תיקים במשטרה"

בגיל 13 כבר נפתח נגד מיכאל (שם בדוי) תיק ראשון במשטרה. בהמשך, הוא מספר, הגיעו עוד ועוד תיקים: אלימות, מעצרים, שחרורים, חלופת מעצר, פנימייה, ובשלב מסוים גם כמעט שנה וחצי בכלא אופק. במשך שנים הוא היה משוכנע שזה המסלול היחיד שמחכה לו. "לא הייתה לי תקווה", הוא מספר בשיחה עם mako, "אמרתי לעצמי: אני רוצה להיות עבריין. לא רוצה להתגייס, לא רוצה שום דבר. היו לי מלא תיקים במשטרה, אז מי בכלל יקבל אותי לצבא?".

בשבועות האחרונים עלו דיווחים על אלימות אצל בני נוער: קטטות, כנופיות, שימוש בסכינים וגם מקרים שהסתיימו ברצח. לא פעם מדובר בילדים שלא "נופלים" ביום אחד. הם מגיעים מרקע משפחתי מורכב, נפלטים ממסגרות, מצטרפים לחבורות עברייניות וצוברים עוד ועוד תיקים, עד שהאלימות הופכת לחלק מהיומיום.

מיכאל היה נער כזה בדיוק: ילד בן 13 שהחל בהידרדרות, נעצר שוב ושוב, חזר לרחוב, ובמשך שנים היה בטוח שאין לו דרך אחרת. היום, בגיל 22, התמונה שלו שונה לגמרי. הוא עומד לפני שחרור משירות מלא בצה"ל, משרת כנהג מבצעי, מדבר על חתימה לקבע ועל חלומות לעתיד, ומבקש להעביר מסר לנערים שנמצאים היום במקום שבו הוא היה: "זה לא שווה להרוס את החיים בשביל כמה דקות", הוא אומר. "ילד בן 15 לא צריך להסתובב עם סכין. סכין נועדה לחתוך תפוח בבית".

מיכאל גדל בירושלים, במשפחה מרובת ילדים. "המצב הכלכלי לא היה משהו", הוא מספר, "הייתי מסתובב ברחובות, עם אנשים לא טובים, גורמים עברייניים. בגיל 13 הייתי מסתבך, נעצר, משתחרר, ושוב מסתבך". לדבריו, מי שהכניסו אותו לעולם הזה זיהו מהר מאוד את נקודות החולשה שלו. "ניצלו את טוב הלב שלי. הייתי ילד קטן ותמים. ראו שחסר לי משהו - כסף, בגדים, אוכל. נתנו לי את זה, ואני עשיתי בשבילם דברים שהם ביקשו. הייתי כמו חייל בארגון. היו אומרים לי לעשות משהו, והייתי עושה".

"הגעתי ל-20 תיקים במשטרה"

כשמיכאל חוזר לשנים ההן, הוא לא מייפה את המציאות. "בגיל 13 התחילו להיפתח לי תיקים", הוא אומר. "כל כמה חודשים עוד תיק. הגעתי לכ-20 תיקים במשטרה, בעיקר על רקע אלימות. לא שלטתי בכעסים שלי. הייתי מתעצבן, מקלל, ישר מגיב באלימות". באותו זמן הוא הגיע לשירות המבחן לנוער דרך בית המשפט. הקשר הזה, שנמשך לדבריו עד גיל 19, היה אחד הדברים שהחזיקו אותו. "הם לא ויתרו עליי אפילו פעם אחת. גם כשהיה לי קשה ורציתי לשבור הכל ולוותר, הם תמיד ניסו שוב - להחליף קצינת מבחן, להביא גורמים אחרים, למצוא דרך אחרת. שירות המבחן ממש עזר לי".

ועדיין, קבלת העזרה לא הייתה פשוטה עבורו. "אמרו לי חלופת מעצר, אמרתי 'בחיים לא. אני אשב בכלא, אני לא רוצה שיקום'. הייתי אנטי לפנימיות, אנטי לקצינת מבחן. אמרתי שזה לא יעזור לי. אבל קצינת המבחן המשיכה לדבר איתי ולהתקשר, עד שבסוף שכנעה אותי. היא הצילה לי את החיים. אם לא היא, הייתי היום בכלא ולא בצבא".

בגיל 16.5 הוא הגיע לחלופת מעצר, ובהמשך לפנימייה בנתניה לנערים בסיכון. שם, לדבריו, התחיל ללמוד דברים בסיסיים שלא היו חלק מעולמו. "לימדו אותי לבטא את עצמי", הוא אומר. "שליטה בכעסים, איך להתמודד בלי להגיב ישר באלימות. אפילו דברים כמו לסדר את המיטה. דברים שלא חונכתי עליהם בבית".

המסגרת, הוא מדגיש, היתה חשובה. "ברגע שלילד משעמם, הוא מחפש מה לעשות. אם אני יושב כל היום בבית, אני בסוף אסתבך. בלי מסגרת אתה יכול להגיע למקומות שאתה לא רוצה להיות בהם. מסגרת זה לקום בבוקר, להגיע בזמן, לחזור, חדר כושר, בריכה, לטייל. גם אפשר ליהנות מהחיים. לא צריך להרוס את החיים בשביל רגע אחד".

אחרי המעבר בפנימייה, חלופת המעצר והכלא, מיכאל החליט שהוא רוצה להתגייס. הדרך לשם לא הייתה פשוטה. לדבריו, היה לו פטור והרקע הפלילי הקשה עליו מאוד. "עברתי מדורי גיהינום כדי להתגייס. קצינת המבחן עזרה, נתנה המלצות, דיברה עם גורמים, וגם בלשכת הגיוס עזרו לי".

"זו פעם ראשונה שלא ברחתי"

תחילה שובץ למסלול לוחם בגולני, אך לדבריו בשל עברו הועבר לחוות השומר. "הגעתי לטירונות של חודשיים ועברתי אותה בהצלחה. המליצו עליי, ומשם הגעתי להיות נהג מבצעי. היום אני נכנס לפעילויות עם יחידות מובחרות, כל פעם יחידות אחרות. אני אוהב את מה שאני עושה. אני שומר על המדינה שלי וגאה בדרך שעברתי".

המילה שחוזרת אצלו שוב ושוב היא גאווה. "זו פעם ראשונה שלא ברחתי ממסגרת. בדרך כלל הייתי בורח מבתי ספר, מפנימיות, מכל דבר. הייתי מוותר לעצמי. עד שהבנתי שגם אם אני מוותר על עצמי - יש אנשים שלא מוותרים עליי. היום אני קם כל בוקר, שם מדים ושמח. זו גאווה. אנשים שומעים את הסיפור שלי ואומרים לי כל הכבוד".

לצד ההישגים, המחיר של העבר עדיין מלווה אותו. "אני בתהליך לבקש חנינה, שימחקו לי את ההרשעות", הוא אומר. "אני גם מתמודד עם תביעות וחובות. אף אחד לא יעזור לי בזה - אני אצטרך להתמודד עם מה שעשיתי". גם בחייו האישיים הדרך מורכבת. מיכאל מוגדר כחייל בודד ואינו בקשר עם משפחתו כבר כמה שנים. "המשפחה ניתקה איתי קשר כי התגייסתי. זה לא כיף, אבל זה החיים. מתמודדים. לא נולדנו עם כפית זהב בפה".

כשמדברים איתו על אלימות בקרב בני נוער היום, התשובה שלו כמעט מיידית: "מושפעות חברתית".
לדבריו, חלק גדול מבני הנוער לא מסתובבים עם סכין מתוך הבנה של המשמעות, אלא מתוך רצון להיראות חזקים. "אחד יוצא עם סכין כדי להיראות גבר, אז חבר שלו עושה אותו דבר. בסוף זה יכול להרוס חיים שלמים".

מיכאל אף מסרב לראות בבני הנוער "דור אבוד". "זה דור חכם מאוד, שגדל עם סמארטפונים. הם יכולים להצליח. פשוט חלקם הולכים למקומות לא טובים, ואפשר לתקן". לדבריו, מאחורי חלק גדול מהמקרים יש מצוקות שלא נראות לעין. "יוקר מחיה, בעיות בבית, משפחות בלי כסף. הם מוציאים כעסים בחוץ כי אין מי שידבר איתם. הם לא יודעים לבטא רגשות, אז זה יוצא באלימות, בקללות, לפעמים באלכוהול, סמים, רחוב. כל אחד עם המצוקה שלו". מבחינתו, הפתרון לא יכול להיות ענישה בלבד. "צריך יותר הרצאות לבני נוער בסיכון, להביא אנשים שהיו שם, אולי גם פסיכולוגים. אנחנו אחרי מלחמה, הרבה אנשים במצב נפשי קשה".

יותר מהכול הוא מדגיש את החשיבות של בקשת עזרה: "אם קשה לך - תשתף מישהו קרוב. תפנה לרווחה, לקצינת מבחן, למישהו שיכול לעזור. לבקש עזרה זה דבר טוב. היה לי מדריך בפנימייה שאמר לי: 'אל תוותר לעצמך, יש בך כוחות שאתה לא מדמיין'. תמיד יש ברירה".

"פתיחת תיק פלילי היא אירוע משברי"

גם בשירות המבחן לנוער במשרד הרווחה מדגישים כי לצד אכיפה והרתעה, נדרשת גם התערבות טיפולית. לדברי בטי חנן, מנהלת אגף בכיר שירות המבחן לנוער וקצינת מבחן ראשית לנוער במשרד הרווחה "פתיחת תיק פלילי היא אירוע משברי לכל נער, למשפחתו ולקהילה. מניעת עבריינות חוזרת והחזרת הנער למסלול נורמטיבי הן מטרה חברתית חשובה. מאחורי כל עבירה יש נערים עם סיפורי חיים מורכבים, שזקוקים ליד מכוונת ולגבולות ברורים. כשהמענה מקצועי ומותאם אישית - בני נוער יכולים לשנות מסלול חיים. שירות המבחן פועל בדיוק לשם כך: להפוך נקודת משבר לנקודת מפנה". "ענישה חשובה להרתעה ולגמול, אבל היא לא חזות הכל", מוסיף נביה חורי, מנהל תחום נוער עובר חוק בשירות המבחן לנוער, "השיקום הוא לטווח הארוך ומטרתו למנוע המשך פגיעה - בפוגע ובקורבן".

בעוד זמן קצר מיכאל אמור להשתחרר מצה״ל, אך הוא כבר חושב על ההמשך. "אני רוצה לחתום קבע", הוא אומר. "להישאר בצבא, לעשות מילואים אם אפשר. יש לי חלומות - להיות מיליונר, נהג מרוצים, להקים משפחה, להביא ילדים. יש לי מטרות, ואני אגשים אותן".