מה עושים במקלט כשמפחדים מכלבים?

האזעקה תופסת אותנו לא מוכנים, והריצה למקלט המשותף מייצרת מפגש בין חרדת הטילים לפוביה מכלבים. השבוע הופץ ברשתות החברתיות פוסט ויראלי שתיאר סיטואציה מורכבת במקלט משותף בזמן אזעקה. על פי המתואר בפוסט, בתוך הצפיפות והלחץ של המרחב המוגן, שהה גם כלב שלפי טענת הכותב היה מעורב בעבר בתקרית נשיכה עם אחד הדיירים. דבר שגרם לכאורה למתח רב ולתחושת חוסר ביטחון בקרב השכנים.

אז איך כבעלי הכלבים אפזר לנהל את הדינמיקה העדינה שעלולה להיווצר, ואיך אתם כהורים לילדים החוששים מכלבים יכולים לעזור להם. לבעלי הכלבים: האחריות היא קודם כל שלכם. הכלב שלנו הוא חלק מהמשפחה, אבל במקלט הוא עלול להלחיץ חלק מהשכנים. במצב של עוררות גבוהה, גם הכלב הרגוע ביותר מרגיש את האדרנלין באוויר ויכול להגיב בצורה בלתי צפויה.

מה עושים?

רצועה: הקפידו על רצועה קצרה מאוד לאורך כל השהות במקלט. אל תניחו לכלב להסתובב חופשי, גם אם "כולם בבניין מכירים אותו". במקלט צפוף, שמירה על מרחב אישי היא חשובה לתחושת המוגנות של הסובבים.

ניהול עוררות פיזיולוגי: הדרך הטובה ביותר להרגיע כלב בלחץ היא דרך הפה. לעיסה או ליקוק משחררים אנדורפינים שמרגיעים את מערכת העצבים שלו. הצטיידו מראש ב"ערכת מקלט": צעצוע לעיסה או חטיף שיעסיק אותו. זה יאפשר לו להתנתק מההמולה ולהיות מרוכז בעצמו במקום בסביבה.

היו רגישים לסביבה: אל תחכו שיבקשו מכם. תפסו פינה מרוחקת והצהירו בביטחון: "הוא קשור וקרוב אלי". זה מוריד את מפלס החרדה של השכנים באופן מידי. אם הכלב לחוץ או בעל היסטוריה של תוקפנות, מחסום פה (זמם) הוא לא המלצה, אלא חובה מוסרית ובטיחותית במרחב סגור.

מה עושים עם ילדים שמפחדים וגם עם אלה שלא?

במקלט צפוף, ילדים עלולים לרוץ לעבר כלב מתוך רצון ללטף, או לחילופין להירתע ולהגיב בהתאם. שני המצבים עלולים להלחיץ את הכלב.

כלל "העץ": למדו את הילדים שאם הם נבהלים מכלב, עליהם לעמוד בשקט כמו עץ: רגליים יציבות, ידיים צמודות לגוף ומבט למטה. תנועה מהירה או צרחות רק ימשכו את תשומת הלב של הכלב, בעוד שעמידה פאסיבית תגרום לו לאבד עניין תוך שניות.

מילים: עודדו את הילד לבטא את הרגש שלו. משפט כמו: "אני קצת חושש מכלבים, אשמח אם הוא יישאר קרוב אליך", עוזר לילד להחזיר לעצמו את תחושת השליטה ומייצר תיאום ציפיות מכבד עם בעל הכלב.

בקשת רשות: הסבירו לילדים שגם הכלבים מרגישים את הלחץ והרעש שמסביב, ולפעמים הם פשוט צריכים את הפינה השקטה שלהם כדי להירגע. לכן, גם אם הכלב נראה הכי חמוד וידידותי בעולם, המקלט יכול להלחיץ אותו, ולכן כדאי קודם כל לוודא עם בעלי הכלב שאפשר לגשת אליו.

יצירת חייץ: אם המקלט צפוף, הניחו תיק או חפץ בין הילד לבין הכלב. הגבול הוויזואלי הזה יכול להעניק תחושת מוגנות.

הסחת דעת לילד: בדיוק כמו לכלב, גם לילד כדאי להביא תעסוקה, שתנתק אותו מהסביבה המלחיצה ותעזור לו לשמור על שקט פנימי.

הערך המוסף של כלבים במקלט: נוכחות של כלב רגוע וידידותי במקלט יכולה להיות מתנה אדירה. עבור לא מעט ילדים הכלב הוא "מסיח דעת" חיובי. עצם הליטוף (באישור), הצפייה בכלב רגוע או אפילו סתם הנוכחות הפרוותית שלו יכולים להוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) אצל הילדים ולייצר תחושת נורמליות. כלב במקלט יכול להיות המטפל הרגשי הכי טוב.

סולידריות: כלבים קולטים סיטואציות רגשיות. ככל שאנחנו המבוגרים נשמור על טון דיבור רגוע ונמנע מעימותים, כך הכלב (והילדים) ירגישו בטוחים יותר.

בסופו של דבר, המקלט הוא המקום שבו אנחנו הכי "ביחד" שיש. קצת פחות שיפוטיות והרבה יותר התחשבות ייצרו מהשהייה במרחב המוגן לנסבלת ואפילו מחזקת. בתקווה לימים שבהם המפגשים שלנו עם השכנים והכלבים שלהם יהיו רק בטיולים רגועים בחוץ .

הכותבת היא כלבנית טיפולית מוסמכת ומאמנת רגשית לילדים ונוער