שיעורים פרטיים, ציוד וגני ילדים: ההורים בישראל מכסים חור של 35 מיליארד שקל בתקציב החינוך
אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2025 חושף שחיקה מתמשכת בהשקעה הציבורית לכל תלמיד. בתוך שנתיים ירדה ההוצאה לנפש ביותר מ-6%, תקציבי הבנייה והשיפוץ נחתכו ב-5.7%, ומשקי הבית נותרים עם החשבון
שיעורי השלמה אחרי הצהריים, ציוד לימודי בתחילת שנה, גן פרטי לפעוטות. רשימת ההוצאות שהורים ישראלים נושאים על כתפיהם ארוכה, ובכל שנה היא מתייקרת. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2025 חושפים את הסיבה: המדינה אומנם משקיעה בחינוך 162.6 מיליארד שקל בשנה, אך ההשקעה לכל ילד ותלמיד הולכת וקטנה, ומה שנחסך מהקופה הציבורית נופל ישירות על הכיס הפרטי.
כשמנטרלים את האינפלציה ואת גידול האוכלוסייה, ההוצאה הלאומית לחינוך לנפש ירדה ב-2025 ב-3.5%. בשנה שלפניה כבר נרשמה ירידה של 2.6%. בסך הכל, בתוך שנתיים בלבד נשחקה ההשקעה הכוללת, ציבורית ופרטית, בכל ילד, תלמיד וסטודנט ביותר מ-6%.
המכה הכואבת ביותר ניכרת בסעיף התשתיות: ההשקעה בבניית כיתות חדשות, שיפוץ מבנים ורכישת ציוד מחשוב ומעבדות צנחה ב-2025 ב-5.7%, לאחר עלייה של 1.3% בלבד ב-2024. במדינה שבה צפיפות הכיתות גבוהה ב-33% מהממוצע במדינות ה-OECD, קיצוץ כזה פוגע ישירות באיכות הלמידה וברווחת התלמידים.
המגזר הממשלתי מימן ב-2025 כ-78.5% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך. היתרה, 21.5% שמתרגמים לכ-35 מיליארד שקל, יצאה ישירות מכיס משקי הבית ומתרומות. מעבר לכך, 10.9% מכלל שירותי החינוך במדינה נרכשו באופן עסקי לחלוטין: שיעורים פרטיים, קורסים למבוגרים, ספרי לימוד וציוד.
ומה עושים עם הכסף הציבורי? 74% מההוצאה השוטפת הממשלתית מופנים לשכר מורים וצוותי חינוך, 22% לקניית סחורות ושירותים, ו-4% לכיסוי בלאי.
איפה ההורים משלמים יותר
הפערים בנטל על ההורים משתנים בחדות לפי שלב הלימודים. בחינוך היסודי המדינה נושאת כמעט בכל העלות, 93.3% מההוצאה השוטפת, והנטל הפרטי עומד על 6.7% בלבד. בחטיבות הביניים והתיכונים שיעור המימון הממשלתי יורד ל-85.3% והנטל על ההורים עולה ל-14.7%. בגני הילדים, לילדים עד גיל שש, המדינה מממנת 79.5% וההורים מכסים חמישית מהעלות.
אבל הפער הגדול באמת נפער בהשכלה הגבוהה. באוניברסיטאות המדינה עדיין מממנת 67.4% מההוצאה השוטפת, אולם במכללות, אקדמיות ולא-אקדמיות, התמונה מתהפכת: המדינה מממנת 40.8% בלבד, והסטודנטים ומשפחותיהם נושאים ב-59.2% מהתקציב. מכיוון שבמכללות לומדים חלקים נרחבים מאוכלוסיית הפריפריה, פער המימון הזה מנציח אי-שוויון כלכלי וחברתי.
השחיקה בהשקעה לנפש בשנתיים האחרונות משקפת שינוי בסדרי עדיפויות ממשלתיים בתקופת מלחמה וחירום. במקביל, חלקו הגדל של תקציב החינוך המיוחד בתוך כלל תקציב משרד החינוך שוחק בפועל את התקציבים המופנים לכיתות הרגילות.
הנתונים הבין-לאומיים מוסיפים שכבה של דאגה: צפיפות הכיתות בישראל גבוהה ב-33% מהממוצע במדינות המפותחות, ו-38% מהמבוגרים בישראל נמצאים ברמת אוריינות נמוכה בקריאה, לעומת 27% בממוצע במדינות ה-OECD.