המשפטים שממש לא כדאי להגיד לילדים שלכם

"אין ממה לפחד", "די כבר, זה רק רעש", "תפסיק לבכות", "אתה כבר גדול בשביל לפחד", "מה קרה לך? זה שום דבר", "די להיצמד אליי". חלק גדול מההורים מכירים את הרגע הזה. ילד מפחד, נצמד, בוכה, מתקשה להירדם או שואל שוב ושוב שאלות – והמילים האלה פשוט יוצאות.

ואז מגיע גם הרגע השני: כי לא באמת רצינו לבטל את הפחד שלו, רצינו רק שהפחד יעלם, במיוחד בתקופות של חוסר ודאות – כמו ימים של מלחמה – כשהפחד נכנס לבתים. ילדים שומעים אזעקות, מרגישים את הדריכות של המבוגרים וחווים מציאות לא יציבה. כהורים אנחנו רוצים להרגיע אותם.

להתגבר על הפחד זה לא להילחם בפחד – ולא לפחד ממנו. פחד הוא רגש טבעי. פחד הוא לא תקלה במערכת. זה מנגנון הגנה חשוב ששומר עלינו. הפחד מזהיר אותנו מפני סכנות וגורם לנו להיות דרוכים וזהירים. לכן בתקופות מורכבות זה טבעי שילדים מפחדים. חשוב לומר גם משהו נוסף: זה טבעי שגם אנחנו ההורים מפחדים.

הגוף שלנו נמצא בדריכות מתמדת. כל אזעקה מקפיצה, כל הודעה בטלפון מקפיצה, והשינה לא עמוקה. אך ילדים עדיין לא יודעים לווסת פחד לבד. לכן כשהם מפחדים הם עושים את הדבר הכי חכם שיש: הם מחפשים את ההורה. הם נצמדים, מבקשים חיבוק, רוצים קרבה.

ודווקא כאן הרבה הורים מתחילים להיבהל. לא רק מהפחד של הילד – אלא מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו עליו. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו: אולי הוא יהיה חלש כשיהיה גדול? אולי הוא נהיה תלותי מדי? אולי הוא נהיה נזקק מדי? אולי הוא לא יהיה מספיק חזק? וכשאנחנו מספרים לעצמנו שהילד שלנו יהיה חלש, נזקק או תלותי – אנחנו נבהלים מהפחד שלו ומנסים לעצור אותו מהר.

וכאן נמצא השינוי הגדול. כשהיינו קטנים למדנו להיות חזקים, לא להראות חולשה או פחד. פיתחנו מנגנון הישרדותי שברגעי פחד אנחנו חייבים לנקוט פעולה, כי פחד זה לא טוב ולא מיטיב איתנו. רק שההיפך הוא הנכון. כשאנחנו לא מרשים לעצמנו להרגיש פחד, רגש כל כך קדום, אמיתי והכרחי לקיום שלנו, אנחנו דוחים את החלק הזה בתוכנו, אנחנו יוצרים פער אדיר בין החוץ לפנים.

כשאנחנו ההורים, המבוגרים המנהיגים בבית, מסכימים להרגיש בעצמנו פחד, לא להיבהל ממנו. כשאנחנו מסכימים להרגיש פחד שאינו חולשה, תלות או נזקקות, אנחנו מצליחים להחזיק גם את הפחד של הילדים שלנו וגם את שלנו.

כשהילד מפחד ונצמד זה פוגש גם צרכים מאוד אנושיים שלנו. לפעמים אנחנו רוצים רגע חופש, קצת אוטונומיה, שליטה על החיים שלנו – או פשוט רגע לנשום. בגישת עיניים טובות לעצמנו אנחנו מכירים בכך ששני הדברים יכולים להיות נכונים בו זמנית: הילד באמת מפחד, ואנחנו באמת עייפים, מותשים ומפחדים בעצמנו - עליו ועלינו.

מה כן כדאי לומר לילד שמפחד

לפעמים כמה משפטים פשוטים יכולים לעשות הבדל גדול. אפשר לומר למשל: "אני רואה אותך", "אני מבינה שאתה מפחד", "הפחד שלך מאוד טבעי", "אני פה איתך", "אני לא הולכת לשום מקום", "אנחנו עוברים את זה יחד". המשפטים האלה לא מעלימים את הפחד – אך הם נותנים לילד את הדבר שהוא הכי צריך: קשר וביטחון.

חמישה משפטים שכל הורה יכול להגיד לעצמם:

• לפעמים גם אנחנו צריכים רגע להירגע בתוך הסיטואציה. הנה כמה משפטים קטנים שאנחנו אומרות לעצמנו יכולים לשנות את כל החוויה.
• זה שהוא נצמד אליי עכשיו לא אומר שהוא חלש - זה אומר שאני המקום הבטוח שלו.
• אני לא יוצרת תלות כשאני מחזיקה אותו - אני בונה בו ביטחון.
• זה שהוא מעז לפחד לידי אומר שיש בינינו אמון.
• אני לא צריכה להעלים לו את הפחד - אני רק צריכה להיות שם.
• זה שהוא צריך אותי עכשיו זה לא כישלון שלי - זה הקשר בינינו.

המטרה שלנו כהורים היא לא לגדל ילדים שלא מפחדים. המטרה היא לגדל ילדים שלא מפחדים מהפחד. וכשאנחנו מפסיקים להיבהל מהפחד שלהם - הילדים לומדים משהו עמוק: פחד הוא רגש שאפשר לעבור אותו. בידיעה שיש לידם מבוגר שמוכן להחזיק גם רגעים מפחידים – נוצר הביטחון האמיתי.

הכותבת היא מנחת הורים, מלווה אימהות ואבות במשברים ובקשיים בהורות ובזוגיות, מובילה את קהילת "אמא אנושית", מפתחת גישת "עיניים טובות ליחסים"