מה עושים כשהילד מקבל 45 במבחן בחשבון?

אז איך הורים יקרים, הילדים שלכם מתמודדים עם קשיים וכישלונות? לפני שנה הייתה לי בכיתה אמא אחת, שבכל פעם שהבן שלה קיבל ציון שלדעתה לא התאים ליכולות שלו היא ביקשה את המספר של המורה המקצועית כדי לוודא על מה ולמה הבן שלה קיבל את הציון הזה. אני כמובן העברתי לה את המספר. עולם חופשי. ואחרי שהוא היה בידה שאלתי אותה אם היא מודעת למסר שהבן שלה סופג מהצעד הזה.

"למה אתה מתכוון?" היא שאלה. "לזה", עניתי, "שבמקום שהבן שלך יעשה קודם כל בדק בית אמיתי ויבין שהסיבה תלויה בו ולא באף גורם חיצוני, או לכל הפחות ישלול את זה (שכן יש פעמים, נדירות אומנם, שהגורם החיצוני הוא באמת המשפיע), הוא ישר מגלגל את האחריות לעבר המורה המקצועית. הוא מאה אחוז. זו היא שאשמה".

הצעתי לה שתבדוק לפני השיחה אם הבן שלה שאל את עצמו את השאלות הבאות: האם הוא באמת למד למבחן ברצינות? האם יש לו חברים שכן הצליחו כי אז אי אפשר באמת לטעון שהמורה לא יודעת ללמד? האם הוא שאל את המורה ואמר לה בזמן שהוא פשוט לא הבין את החומר? אם כל התשובות נכונות, הו אז, שתתקשר. אבל אם לא, אז אולי כדאי קודם כל לסגור את הפינות הללו לפני השיחה מול המורה המקצועית.

אולם מעבר לכך, ציון שלילי הוא יותר מתוצאה. ציון שלילי הוא קודם כל הזמנה לתהליך חינוכי שבו אנחנו מדברים עם הילדים שלנו ושואלים אותם מה זה בעצם אומר על הדימוי העצמי שלהם, ואם הוא הולך להתפורר כמו קרקר בכל פעם שהוא ייתקל בציון כזה במתמטיקה, אנגלית או מדעים. האם הציונים הם אלו שיכתיבו לילדים שלנו את הדימוי העצמי שלהם? האם הילדים שלנו ימשיכו לנצח לחפש את אישור החברה ומערכת החינוך למצוינות שלהם, ובלעדיה הם פשוט ילכו לאיבוד? הרי אם עכשיו הורי ההליקופטר (כינוי להורים שחגים כמו הליקופטר מסביב לילדים שלהם ומגוננים עליהם) יתקשרו למורה בכל פעם שילדיהם ייתקלו בציון שלילי, מה הם יעשו בסופו של דבר כשילדיהם יתבוססו באכזבה לאחר שיידחו אותם מסיירת מטכ"ל, השייטת או 8200? ומה הם יעשו אחרי שהם לא יתקבלו לפקולטה היוקרתית לאוניברסיטה או אחרי שהם יפוטרו מהעבודה, או אחרי שהבחורה שהם יוצאים איתה תגיד להם שזה לא הם, אלא היא?

ובדיוק בגלל כל הסיבות הללו, כדאי לכם, להורים, לשאוף להטמיע אצל הילדים שלהם קודם כל את החוסן המנטלי, שעיקרו ההבנה שההצלחה אמורה להגיע מתוכם פנימה, ולאו דווקא מהסביבה ומהגורמים החיצוניים שלהם. החוסן המנטלי הוא זה שיגרום לילדים שלכם לשמוח בקלפים שאלוהים חילק להם, ולא להתחיל ולפזול לכל הכיוונים, מתוך מטרה להחליף אותם בקלפים של מישהו אחר.

אז הורים יקרים, בפעם הבאה שהילדים שלכם יגידו לכם שהם נכשלו במבחן, תשחררו רגע את הטלפון ואת המורה, ותמנפו את הציון השלילי הזה למנוע צמיחה מטורף בדרך לתובנות חדשות שיבנו את האישיות של הילדים שלכם. תאמינו לי שזו תהיה אחת מהמתנות הכי טובות שתוכלו להעניק להם.