ההודעה הקטנה מהמחנך שריגשה את ההורים

כשהייתי מחנך של כיתה ט' שמעתי על ר"מ אחד שהיה לו מנהג מקסים: בכל יום הוא היה שולח להורים מחמאות ונקודות טובות שהוא היה שולח להורים והמנהג הזה היה פשוט ממיס אותם. הורה פעם אמר לי אחרי שפניתי אליו כמה פעמים בשבוע בגלל שהבן שלו היה מופרע ואתגר את כל המערכת שלנו. "תגיד, יש גם דברים טובים שאתה רואה בילד שלי?".

חשבתי על השאלה שלו. צודק. כשהילד שלו מתנהג בסדר, אני לא באמת אומר לו כלום. כי למה שאני אגיד בעצם? מה הוא רוצה פרס על זה? תודה שהילד שלו לא הופך את בית הספר? ואז ניסיתי להיכנס לנעליים של ההורה ולהבין מה הוא באמת מרגיש כאשר המחנך של הבן שלו לא מפסיק בעצם לפמפם לו כמה שההתנהגות של הילד שלו גרועה וכמה שהוא חייב תיקון. איזה הורה מסוגל לשמוע כל היום תוכחות כלפי הבן שלו?

אז החלטתי לעצור רגע ולחשוב על הדברים והתחלתי לחפש נקודות טובות על הילד שלו. אפילו אחת. אפילו קטנה. רק תפרגן ותיתן להורה איזה קצה חבל שהוא יוכל להיאחז בו. שהוא ידע. ויותר מזה ירגיש, שהמחנך של הבן שלו מצליח לראות גם את התכונות הטובות שלו ולא רק לעדכן אותו כל היום במה צריך שיפור.

יום אחד עשינו ערב כיתה וכמו בכל ערב כיתה תמיד צריך בסוף לנקות את הכיתה. לפני שניגשתי ואמרתי לאחד מהתלמידים כמו שאני אומר תמיד לקחת מטאטא, הבחנתי בתלמיד הזה מטאטא את הכיתה במרץ. הסתכלתי עליו: הוא היה שקוע כולו בפעולת הניקוי. פשוט ניקה. הייתי חייב לצלם את התמונה ולשלוח להורים שלו תוך כדי כך שכתבתי להם: "תראו את הילד המדהים שלכם! הראשון שהחליט לנקות את הכיתה מבלי שאמרתי לו כלום".

לאחר מכן ראיתי וי כחול וחיכיתי לתגובה שהתמהמה. רק בלילה אמא שלו התקשרה ואמרה לי שהם כל כך התרגשו מוואטסאפ ששלחתי להם. "הוואטסאפ שלך המתיק לנו את כל היום". חשבתי על הר"מ הנהדר הזה שיחי' ועל המנהג הנהדר שלו, כאשר שמעתי על נפילתו של המנהל הנערץ של תיכון "אורט פלך" בנים יוסי הרשקוביץ הי"ד. יוסי הכניס לבית הספר שלו את האפליקציה "נקודה טובה" שכל תכליתה לעודד את המורים והמחנכים לשלוח כמה שיותר מילים טובות וחיזוקים לתלמידים שלהם. האפליקציה שולחת את הפרגון אוטומטית, עם גרפיקה של מתנה מרגשת כזאת, ישר לתלמיד ולהוריו. יהי זכרו ברוך.