הורים: תפסיקו לתת לילדים חוברות עבודה בחופש

בכל שנה, לקראת סוף יוני, אני פוגשת שני סוגי הורים. יש מי שחוששים שהילדים ישתעממו, ויש מי שחוששים שהילדים יאבדו במהלך החופש את כל מה שלמדו. בדרך כלל שני החששות מובילים לאותה תוצאה: ניסיון למלא את הקיץ בפעילויות, מסגרות ותוכניות.

כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עסוקים, ייהנו וימשיכו להתפתח. ובכל זאת, אחרי יותר מ-30 שנה במערכת החינוך ותשע שנים כמנהלת בית ספר יסודי, למדתי שהשאלה החשובה ביותר היא לא כמה דברים הילדים יעשו בקיץ, אלא אלו דברים הם יעשו בעצמם.

כשילדים חוזרים לבית הספר בספטמבר, אפשר לראות די מהר כיצד נראה הקיץ שלהם. לא לפי מספר הקייטנות שבהן השתתפו, אלא לפי הביטחון העצמי, תחושת האחריות והעצמאות שהם מביאים איתם.

אחד הדברים הבולטים ביותר הוא היכולת ליזום. במהלך שנת הלימודים רוב הזמן של הילדים מנוהל עבורם. יש מערכת שעות, משימות, צלצולים והנחיות ברורות. החופש הגדול הוא כמעט התקופה היחידה בשנה שבה ילדים יכולים להתנסות בניהול עצמי.

לכן אני מציעה להורים לחשוב פחות על השאלה כיצד להעסיק את הילדים ויותר על השאלה כיצד לאפשר להם ליצור, להוביל ולהחליט. השיח על מסכים הוא דוגמה טובה לכך. בדרך כלל אנחנו מודדים שעות, אבל לעיתים חשוב יותר לבדוק מה הילדים עושים בזמן הזה. יש הבדל בין ילד שמעביר אחר צהריים בצפייה בתכנים לבין ילד שמצלם סרטון, עורך תמונות, בונה משחק, כותב סיפור, מקליט פודקאסט או יוצר תוכן סביב תחום שמעניין אותו.

לא פעם אני פוגשת תלמידים שמגלים בקיץ יכולות שלא באו לידי ביטוי במהלך השנה. ילד שמתקשה לשבת בשיעור יכול להשקיע שעות בבניית דגם מורכב. ילדה שלא תמיד אוהבת משימות כתיבה יכולה לנהל יומן מסע משפחתי או ליצור מדריך דיגיטלי בנושא שמסקרן אותה. ברגע שהילדים עוברים מעמדת הצרכנים לעמדת היוצרים, משהו משתנה באופן שבו הם לומדים. הקיץ הוא גם הזדמנות לפתח מיומנות שפחות מדברים עליה: פתרון בעיות. כהורים, אנחנו רגילים לעזור. אנחנו מזכירים, מארגנים, מתווכים ולא מעט פעמים גם פותרים. הכוונה כמובן טובה, אבל ילדים זקוקים גם להזדמנויות להתמודד. לא תמיד חייבים למהר לספק תשובה. לעיתים שאלה אחת טובה שווה יותר מעשרה פתרונות. "מה אתה חושב שאפשר לעשות?" היא שאלה שמפתחת חשיבה הרבה יותר מכל עצה שניתן במקומו.

אני חושבת שגם מה שאנחנו נותנים לילדים בבית ראויה למחשבה מחודשת. ילדים מרגישים היטב מתי נותנים להם תפקיד אמיתי ומתי רק מנסים להעסיק אותם. אפשר להפקיד בידיהם משימות שיש להן משמעות אמיתית: תכנון ארוחה משפחתית, ניהול רשימת הקניות, אחריות על השקיית הגינה, ארגון פעילות משפחתית או תכנון טיול קצר. כאשר ילדים מבינים שסומכים עליהם, הם בדרך כלל מפתיעים לטובה.

אנחנו חיים בעולם שבו כמעט כל רגע פנוי יכול להתמלא מיד בתוכן, מסך או פעילות. אבל מניסיוני, לא מעט מהיוזמות היפות ביותר של ילדים מתחילות דווקא ברגע שבו אף אחד לא סיפק להם תוכנית מוכנה מראש. חלק מהילדים ימציאו משחק, אחרים יבנו משהו, ייצאו לחקור, יקראו או ייזמו מפגש עם חברים. אלה רגעים שבהם הם לומדים להעסיק את עצמם, מיומנות שתשרת אותם הרבה מעבר לחודשי הקיץ.

רעיון נוסף שאני אוהבת הוא לעודד כל ילד לבחור לעצמו פרויקט קיץ אחד. לא משהו שההורים מגדירים עבורו, אלא נושא שהוא עצמו בוחר. זה יכול להיות גידול צמח, כתיבת סיפור, צילום, אפייה, לימוד קסמים, בניית דגם או כל תחום אחר שמעורר בו סקרנות. הפרויקט עצמו פחות חשוב. מה שחשוב הוא החוויה של התקדמות לאורך זמן, של התמדה ושל התמודדות עם תהליך שאי אפשר להשלים בלחיצת כפתור.

ובתוך כל זה, אין סיבה להפוך את הבית לבית ספר נוסף. במהלך השנים פגשתי הורים שלא רצו שהילדים "ישכחו את החומר". בית הספר של היום אינו מתמקד רק בהקניית ידע. המידע זמין כמעט בכל מקום, והתפקיד שלנו הוא לפתח אצל הילדים סקרנות, אחריות ויכולת להתמודד עם אתגרים. החופש הגדול הוא הזדמנות מצוינת להמשיך ולחזק את היכולות האלה. בספטמבר ילדים לא חוזרים מהחופש רק עם ידע. הם חוזרים עם חוויות, סיפורים, קשרים חברתיים, תחושת מסוגלות ומיומנויות של לומד עצמאי.

קריאה קצרה במהלך היום, שיחה סביב כתבה מעניינת, משחקי חשיבה, כתיבת חוויות מטיול משפחתי או תכנון משותף של פעילות הם חלק טבעי מחיי היומיום, והם מספקים הזדמנויות לתרגל את אותן מיומנויות שבית הספר מבקש לפתח. בסופו של דבר, כשאני פוגשת תלמידים בתחילת שנת הלימודים, הדבר שמעניין אותי אינו כמה הם היו עסוקים במהלך הקיץ. אני מסתכלת על דברים אחרים: האם הם מעזים לנסות, האם הם סקרנים, האם הם מאמינים ביכולת שלהם. אלה הדברים שילדים לוקחים איתם מהקיץ אל שנת הלימודים הבאה, ואלה הדברים שילוו אותם הרבה אחרי שהחופש הגדול יסתיים.

הכותבת היא מנהלת בית הספר היסודי "אלון יזרעאל" בעפולה, זוכת פרס רוטשילד לחינוך ע"ש מקס רואו