הילד מכור למסכים? זה מה שחסר לו באמת

שני מחקרים מאוניברסיטת בר-אילן מצביעים על קשר בין תחושת ריקנות, ניתוק וחוסר נראות בקרב בני נוער לבין מגוון התנהגויות ממכרות. המחקרים, בהובלת פרופ' יניב אפרתי מהפקולטה לחינוך, בחנו את התופעה המכונה "תחושת היעדרות" ואת הקשר שלה ליחסים עם ההורים ולהתנהגויות ממכרות.

"תחושת היעדרות" מתארת חוויה של ריקנות פנימית, ניתוק ותחושה שאחרים אינם באמת רואים או מבינים את המתבגר. במחקר הראשון פיתחו החוקרים כלי מדעי למדידת התופעה בקרב 1,555 מתבגרים ישראלים בני 14 עד 18. המחקר נערך בשיתוף פרופ' מארק נ. פוטנזה מאוניברסיטת ייל, ובמסגרתו פותח "סולם תחושת ההיעדרות" (Sense of Absence Scale)שנועד למדוד חוויות של חוסר נראות וניתוק רגשי.

הממצאים הראו כי ציונים גבוהים במדד נקשרו באופן חזק לריקנות ולכאב נפשי, ובמידה מתונה יותר גם למחשבות אובדניות, לבדידות ולהתנהגויות ממכרות ברשת. מנגד, ציונים גבוהים יותר נקשרו לרמות נמוכות יותר של תקווה וחמלה עצמית. הקשר להתנהגויות דיגיטליות לא התמקד בתחום אחד. החוקרים מצאו קשר בין תחושת ההיעדרות לבין שימוש בעייתי במשחקי רשת, ברשתות חברתיות ובסמארטפונים.

הקשר עם ההורים

מחקר ההמשך בחן שאלה רחבה יותר: איזה תפקיד ממלאת תחושת ההיעדרות בקשר שבין היחסים של המתבגר לבין התנהגויות ממכרות? במחקר השתתפו 2,564 מתבגרים, והחוקרים בחנו את התופעה לצד התקשורת בין הורים למתבגרים ודפוסי התקשרות המאופיינים בחרדה ובהימנעות.

במקביל נבדקו מגוון התנהגויות ממכרות, ובהן שימוש באלכוהול ובסמים, משחקי רשת, שימוש בעייתי ברשתות חברתיות ובסמארטפון, קניות, הימורים, שימוש בעייתי בפורנוגרפיה והתנהגות מינית כפייתית.

החוקרים בחנו את הקשרים בין המשתנים ומצאו כי "תחושת ההיעדרות" מילאה תפקיד מרכזי כגשר בין עולם היחסים של המתבגר לבין עולם ההתנהגויות הממכרות. לדברי פרופ' אפרתי, הרעיון למחקר נולד מתוך שאלה שעסקה בגורמים העמוקים יותר הקשורים להתנהגויות ממכרות. "לא מעט מחקרים עוסקים בהתנהגויות סיכון בקרב בני נוער ובגורמים הקשורים להתפתחותן של התנהגויות ממכרות. כראש המעבדה להתנהגויות ממכרות, מצאתי את עצמי שואל שאלה מעט אחרת: האם קיימת חוויה בסיסית יותר, שעדיין לא זכתה לתשומת לב מספקת, ושיכולה לספר לנו משהו עמוק יותר על מה שעומד מאחורי הפנייה של מתבגרים להתנהגויות ממכרות?".

לדבריו, תחושת ההיעדרות משלבת שני היבטים: תחושה פנימית של ריקנות או חוסר, לצד חוויה בין אישית של חוסר נראות בתוך מערכות יחסים משמעותיות. "מתבגר יכול להרגיש שמשהו חסר בתוכו, ובאותו הזמן גם לחוות את עצמו כמי שאינו נראה מספיק על ידי האנשים המשמעותיים בחייו", אומר אפרתי. "החיבור בין החוויה הפנימית לחוויה הבין אישית הוא בדיוק המקום שעניין אותנו".

החוקרים מציעים כי מתבגר שחווה לאורך זמן ריקנות, ניתוק או חוסר נראות עשוי לחפש דרכים להקל על התחושה. עבור חלק מהמתבגרים, התנהגויות מסוימות עשויות לספק באופן זמני תחושת חיבור, עוררות, סיפוק או בריחה. הביטוי לכך עשוי להשתנות ממתבגר למתבגר: שימוש ממושך במסכים וברשתות חברתיות, משחקי רשת או התנהגויות אחרות, ובהן אלכוהול, סמים, קניות והימורים. עם זאת, אפרתי מדגיש כי המחקר אינו טוען שכל מתבגר שחווה ריקנות יפתח התמכרות. לדבריו, הממצאים מעלים אפשרות אחרת: אצל חלק מהמתבגרים, ההתנהגות הממכרת עשויה להיות ניסיון להתמודד עם חוויה עמוקה יותר של חוסר וריקנות. במובן הזה, ההתנהגות עצמה אינה בהכרח כל הסיפור. היא עשויה לספק הקלה זמנית, אך לא בהכרח לפתור את התחושה שהובילה אליה, וכך להיווצר מעגל שבו המתבגר חוזר שוב ושוב לאותה התנהגות כדי להשיג מחדש את תחושת ההקלה.

לא רק כמה שעות במסך

למחקר עשויה להיות משמעות גם עבור האופן שבו הורים מתמודדים עם התנהגויות בעייתיות. המחקר אינו מצביע על אשמה הורית ואינו מאפשר לקבוע שקשיים ביחסים עם ההורים גורמים להתמכרות. עם זאת, הוא מדגיש את חשיבותם של הקשרים הקרובים בחייו של המתבגר תקשורת פתוחה, נוכחות הורית, הקשבה וזמינות רגשית עשויות לספק משאבים חשובים בתקופות של ניתוק וחוסר נראות.

"כשאנחנו מדברים על מניעת התנהגויות ממכרות בקרב בני נוער, קל מאוד להתמקד בהתנהגות עצמה", אומר אפרתי. "כמה שעות הוא בטלפון, כמה פעמים הוא משחק, במה הוא צופה, האם הוא צורך אלכוהול או האם צריך להציב יותר גבולות. אלה שאלות חשובות, אבל המחקר שלנו מציע להוסיף שאלה נוספת: מה המתבגר מנסה למלא באמצעות ההתנהגות הזאת?" לפי הגישה הזו, תפקיד ההורה כולל לא רק הצבת גבולות, אלא גם נוכחות, עניין, הקשבה ויצירת מרחב שבו המתבגר מרגיש נראה, נשמע ומשמעותי.

החוקרים מדגישים כי מדובר בקשרים סטטיסטיים ולא בהוכחת סיבתיות. בנוסף, מחקר ההמשך הוא מחקר חתך, ולכן אינו מאפשר לקבוע אם קשיים ביחסים עם ההורים מובילים לתחושת ההיעדרות, אם תחושת ההיעדרות מובילה להתנהגות ממכרת, או אם קיימים כיווני השפעה אחרים.

בסופו של דבר, שני המחקרים מציעים להרחיב את השאלה שמפנים להתנהגות של בני נוער. לצד השאלה כמה זמן הם מבלים מול המסך או באיזו התנהגות הם עוסקים, החוקרים מציעים לבחון גם את החוויה שמאחוריה. "המטרה אינה רק לצמצם התנהגות מסוימת", אומר אפרתי, "אלא לנסות להבין מה נמצא מתחתיה. לפעמים השאלה החשובה ביותר אינה רק 'מה הילד שלי עושה?', אלא 'מה חסר לו, ומה הוא מנסה למלא?".