הילד יודע מה צריך לעשות,  אז למה זה כל כך קשה לו?

הוא יודע שצריך להכין שיעורים, אבל לא מצליח להתחיל. היא מבינה את הכללים, אבל שוב מגיבה באימפולסיביות. לא מעט הורים נתקלים במצבים כאלה ושואלים את עצמם: האם זה חוסר מוטיבציה? עצלנות? חוסר גבולות? והתשובה היא - לא בהכרח. לעיתים מקור הקושי נמצא במקום אחר לגמרי: בתפקודים הניהוליים.

תפקודים ניהוליים הם מיומנויות מוחיות המתפתחות בהדרגה, בעיקר באונה הקדמית (הפרונטלית) של המוח. מחקרים נוירו-התפתחותיים מראים כי תפקודים אלה ממשיכים להבשיל לאורך הילדות ואף בגיל ההתבגרות. לכן הקושי אינו תמיד בולט בגיל צעיר, אך ככל שהילד גדל ורמת העצמאות המצופה ממנו עולה - כך גם האתגר התפקודי עשוי להפוך מורגש יותר.

חשוב להבין: ילדים עם קשיים בתפקודים ניהוליים אינם נראים אותו הדבר. אותו קושי בסיסי יכול להתבטא אחרת בגיל הגן, בבית הספר היסודי או בגיל ההתבגרות, בהתאם לדרישות הסביבה, למסגרת החינוכית ולשלב ההתפתחותי.

אם נדמיין את המוח כמשרד גדול - התפקודים הניהוליים הם המנכ"ל. הם אלו שמתאמים בין המחשבה, הרגש והפעולה, ומנהלים את כל מה שקורה מאחורי הקלעים: יוזמה והתחלת משימות, תכנון וארגון, ניהול זמן, שמירה על קשב לאורך זמן, שליטה בדחפים, ויסות רגשי והתמודדות עם שינויים ומעברים.

אצל ילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר קיימת לעיתים הבשלה איטית יותר של אזורים אלו במוח. כתוצאה מכך ניתן לראות קושי בהתנעה ובהתמדה, אימפולסיביות, קשיים בוויסות רגשי, במעברים ובשינויים, ובפתרון בעיות. עם זאת חשוב להדגיש: לא כל ילד עם הפרעת קשב יתקשה בכל התפקודים, ולכל ילד פרופיל תפקודי ייחודי משלו.

אז איך זה נראה ביומיום, לפי גיל?

גיל הגן (4-6): בשלב זה התפקודים הניהוליים עדיין בתהליך הבשלה, אך אצל חלק מהילדים הקושי בולט יותר. הוא עשוי להתבטא בקושי במעברים (סיום משחק, יציאה מהגן, מעבר בין פעילויות), בתגובות רגשיות חזקות שאינן מותאמות לגודל האירוע, בקושי לשחק משחקים עם חוקים, להתמודד עם הפסד או להתמיד במשחק, ובקושי לעקוב אחר רצף הוראות. לעיתים התנהגויות אלו נתפסות כ"עקשנות" או "רגישות יתר", אך בפועל מדובר בקושי בוויסות, בעיכוב תגובה ובתכנון.

יסודי צעיר (7-9): עם הכניסה לבית הספר הדרישות עולות, והקושי עשוי להתבטא בקושי ליזום ולהתחיל משימות באופן עצמאי, בשכחה של ציוד, מחברות והוראות, בקושי בארגון התיק ובשמירה על שגרות, בסף תסכול נמוך ובנטייה לוותר או להימנע ממשימות מאתגרות. לעיתים נדרש רצף תזכורות גם כאשר הילד מבין מה מצופה ממנו.

יסודי בוגר (10-12): בגיל זה מופיע לעיתים הפער שמטריד לא מעט הורים: "הוא חכם ומסוגל - אז למה זה לא קורה?". הקושי מתבטא בדחיינות, בקושי בהתמדה לאורך זמן, בניהול זמן ובתכנון, ובמאבקים ומתח בבית סביב שיעורים, מטלות ולקיחת אחריות. לפעמים כם תחושת המסוגלות והביטחון העצמי יורדים.

גיל ההתבגרות (12-18): כאן הדרישות גבוהות במיוחד, והקושי עלול להעמיק: דחיינות משמעותית, קושי בניהול עומס, לחץ וזמן, תנודתיות רגשית, קושי בקבלת החלטות ונטייה להתנהגויות מסכנות או להתמכרויות (מסכים, אלכוהול ועוד). מתווספים קשיים בניהול מערכות יחסים, בקשב מתמשך ובעיכוב תגובה, ולעיתים פגיעה בדימוי העצמי - "אני עצלן", "אני לא מספיק טוב", "משהו בי לא בסדר". ללא תמיכה מותאמת, הקושי עלול להשפיע על התפקוד הלימודי, הרגשי והחברתי.

אז מה עושים?

המטרה אינה רק להבין למה קשה, אלא לרכוש כלים ומיומנויות שישפרו את התפקוד בפועל. העבודה מתייחסת לסביבת החיים של הילד - בבית, במסגרת החינוכית ובפנאי - וכוללת זיהוי חוזקות לצד האתגרים, לימוד אסטרטגיות תפקודיות, בניית שגרות והרגלים מותאמים, התאמות סביבתיות, עבודה הדרגתית עם הילד וההורים, וחיזוק תחושת המסוגלות והוויסות הרגשי.

כלל זהב שחשוב לזכור: ויסות רגשי קודם לתפקוד - קודם רוגע, אחר כך ביצוע. חשוב להתמקד בהצלחות ולחזק את הילד או הילדה על המאמץ וההשתדלות. מומלץ להשתמש בתזכורות חיצוניות כמו לוחות חזותיים, פתקים וטיימר, לפרק משימות גדולות למשימות קטנות וברורות, להכין מראש למעברים ולשינויים, וליצור שגרה קבועה שמפחיתה עומס ניהולי.

לסיכום, תפקודים ניהוליים אינם נעלמים עם הגיל - הם משתנים, ודורשים ליווי ותמיכה מתמשכים. זיהוי מוקדם, שפה תפקודית נכונה וליווי מותאם יכולים לצמצם מאבקים, לחזק תחושת מסוגלות ולאפשר לילד ולמתבגר לחוות הצלחה, בקצב שלו. אם יש לכם חששות לגבי התפקוד או ההתפתחות של ילדכם, מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים.

הכותבת היא מנהלת מרפאת קשב ופעלתנות יתר במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית