כשאין מסגרת: איך נראה החופש אצל ילדים על הרצף?

עבור הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי, החופש הגדול אינו רק אתגר לוגיסטי – הוא בעיקר אתגר רגשי. המעבר החד מהשגרה הברורה של המסגרות החינוכיות לחוסר הוודאות של ימי החופש עלול לטלטל את עולמם של הילדים – ושל הוריהם. התחושה שהכל "פתוח" ולא מתוכנן יכולה להתפרש אצל לא מעט ילדים כמצב של כאוס רגשי. ודווקא אז, נדרשת מההורים רגישות, גמישות והבנה עמוקה של הצרכים הרגשיים של הילד.

אספתי לכם כמה דרכים שיכולים לסייע להורים להתמודד עם תקופת החופש בצורה רגישה, יציבה ומחברת.

להבין ולתת שם לרגש: לא מעט ילדים על הספקטרום מתקשים לתמלל את רגשותיהם. כשהורה מבחין בעצב, תסכול או נסיגה – חשוב לשקף זאת בקול רך, כדי לעזור לילד להבין את עצמו: "אני רואה שקצת קשה לך היום, אולי בגלל שלא הלכת לגן כמו תמיד". מטרת השיקוף אינה "לתקן" את התחושה אלא לתת לה תוקף – להבהיר לילד שהוא מובן.

תיקוף רגשי במקום הסחות דעת: לעיתים אנו נוטים להציע מיד פתרונות – בריכה, גלידה, משחק. אך דווקא ההתמקדות ברגש – בהכרה שהוא לגיטימי – היא שמרגיעה באמת: "זה באמת מבלבל שאין גן וצריך להחליט כל יום מחדש מה עושים. זה מרגיש מוזר בגוף, נכון?".

לייצר שגרה בתוך החופש: שגרה אינה חייבת להיות נוקשה, אך חשוב ליצור סדר יום חלקי הכולל "עוגנים" קבועים:

• זמנים קבועים לארוחות ושינה
• פעילויות יומיות חוזרות (למשל, זמן משחק אחרי ארוחת הבוקר)
• פעילויות שבועיות קבועות (בכל יום שלישי – בריכה)
• לוחות זמנים ויזואליים - שימוש בתמונות וציורים לתכנון היום/השבוע. שילוב של קביעות עם אפשרות לבחירה מייצר תחושת שליטה.

תחושת שליטה דרך בחירה: כשאין מסגרת קבועה הילד עלול להרגיש אבוד. בתוך סדר היום, אפשר לאפשר בחירות פשוטות: "מה תרצה לעשות קודם – לצייר או לשמוע סיפור?", "איזו חולצה תבחר ללבוש הבוקר?". בחירה קטנה יוצרת תחושת שליטה גדולה.

ויסות הדדי ברגעי קושי: החופש עלול להביא עמו הצפה רגשית. במצבים של התקפי זעם – זכרו:

• קבלו את הרגש. גם אם ההתנהגות קשה, הילד חווה מצוקה.
• הישארו נוכחים פיזית ורגשית.
• שקפו את התחושה ("נראה שקשה לך עכשיו")
• תנו תוקף לרגש ("זה באמת מתסכל כשדברים לא הולכים כמו שרוצים")
• הציעו כלים לוויסות: נשימות, ספירה, חיבוק לכרית, מעבר למקום שקט.

לפעמים הילד רק צריך אתכם – לא פעילות: שימו לב אם הילד רוצה להתקרב, או שואל שוב ושוב "מה עכשיו?". לעיתים הנוכחות הרגשית שלכם – בלי אטרקציות או הפעלות – היא מה שהוא באמת צריך.

תנו מקום גם לעצמכם: כהורים, אתם העוגן הרגשי של הילדים. מצאו רגעים למנוחה, ושקפו גם את התחושות שלכם – באופן מותאם: "גם לי קצת קשה שאין מסגרת. אני מנסה לחשוב איך נוכל לעשות לעצמנו טוב היום."

הכותבת היא עו"ס קלינית, מטפלת רגשית התפתחותית ורכזת התחום הרגשי ב"טיפולי" – החברה להתפתחות הילד