מחקר: כחצי מהילדים פונים ל-AI לתמיכה רגשית

זה כבר מזמן לא רק כלי להכנת שיעורי בית - בני נוער פונים לצ'אטים מבוססי בינה מלאכותית גם כשהם מתווכחים עם ההורים, מרגישים בודדים, מתלבטים לגבי מערכות יחסים או פשוט צריכים מישהו לדבר איתו. בישראל התופעה בולטת במיוחד: סקר של איגוד האינטרנט הישראלי בשיתוף עלם, שנערך בנובמבר 2025 על ידי גיאוקרטוגרפיה שנערך על 502 בני ובנות 13-17, מצא כי 49% השתמשו בצ'אט לקבלת ייעוץ רגשי ו-55% השתמשו בו כחבר או חברה.

מחקר חדש מקנדה מראה מה בדיוק קורה בתוך השיחות האלה. כמעט 40 אלף תלמידים מכיתות ד' עד י"ב השתתפו במחקר, כשיותר מאחד מכל חמישה דיווח כי הוא משתמש בבינה מלאכותית למטרות רגשיות, ובהן תמיכה או קבלת עצה.

אצל התלמידים שדיווחו על שימוש ב-AI למטרות רגשיות, כ-58% קיבלו ציונים במדד של בעיות רגשיות שעברו את הסף הקליני. TMK אלה שלא השתמשו בו למטרות האלה, השיעור עמד על 29%. עם זאת החוקרים מדגישים נקודה חשובה: הממצאים אינם מוכיחים שהשימוש בבינה מלאכותית גורם לבעיות רגשיות. המחקר הוא מחקר חתך, ולכן אי אפשר לקבוע ממנו מה הסיבה ומה התוצאה. אחת האפשרויות שמעלים החוקרים היא שילדים ובני נוער שכבר מתמודדים עם קשיים רגשיים נוטים יותר מלכתחילה לפנות ל-AI.

ד"ר דפני קורצ'ק, פסיכיאטרית ילדים ואחת ממחברות המחקר, אומרת שהשאלה המרכזית היא אם הבינה המלאכותית עוזרת לילדים להתמודד עם חוויות קשות – או מחליפה את האפשרות לפנות לאנשים אחרים לקבלת תמיכה. לדבריה, רופאי משפחה, רופאי ילדים, מורים והורים צריכים להיות מודעים לכך. לא מספיק לשאול בני נוער אם הם משתמשים ב-AI אלא גם להבין מדוע הם משתמשים בו ובאיזה אופן.

למה דווקא הצ'אט?

המחקר הקנדי אינו היחיד שמצביע על התופעה. מחקר אמריקאי שפורסם שלושה חודשים קודם לכן וכלל מדגם מייצג של מתבגרים וצעירים בארצות הברית הגיע לתוצאות דומות: כ-20% מהמשתתפים דיווחו שהשתמשו בצ'אט כדי לקבל עצות בנושאי בריאות הנפש. אותם משתמשים גם נטו יותר לדווח שבעבר פנו לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. במחקר מאונטריו נמצא בנוסף כי תלמידים שהשתמשו ב-AI לצרכים רגשיים נטו יותר לדווח על בדידות ועל תחושה שהם אינם משמעותיים מספיק עבור אחרים.

קל להבין מדוע הצ'אט מושך ילדים ובני נוער. הוא זמין 24 שעות ביממה, לא צריך לקבוע איתו תור, השימוש בו אינו עולה כסף, והוא מציע יתרון שעשוי להיות משמעותי במיוחד בגיל ההתבגרות: אנונימיות.

ריאן מקביין, חוקר בכיר ומרצה בבית הספר לרפואה של הרווארד, מסביר שצעירים עשויים להיות מוכנים לספר לצ'אט דברים שהם מתביישים לספר להורה או לאיש מקצוע. גם פרופ' טרייסי ויילנקורט, המחברת הבכירה של המחקר מאונטריו ופרופסורית לפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת אוטווה, מצביעה על המשיכה שבאפשרות לשאול שאלות בלי להרגיש ששופטים אותך. היא אומרת שקל לה לדמיין כיצד כנערה בת 15 הייתה מעדיפה לשאול בוט אנונימי שאלה מביכה במקום להפנות אותה למבוגר בן 45.

יש גם מחקרים שמצביעים על פוטנציאל חיובי. ניסויים קליניים בכלים דיגיטליים המבוססים על עקרונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הראו ירידה בתסמיני דיכאון וחרדה. מחקרים אחרים מצאו שגם שיחות טקסט קצרות עם צ'אטבוטים עשויות להפחית ציונים במדדים כאלה.

ומה קורה כשהצ'אט טועה?

כאן מתחילה הבעיה. לדברי המומחים, אי אפשר תמיד לדעת איזו תשובה הילד יקבל. במקרה אחד הצ'אט עשוי לזהות סימנים מוקדמים לבעיה נפשית ולעודד את הילד לפנות לקבלת עזרה. במקרה אחר נער עשוי לומר שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר בגלל חרדה, והצ'אט עלול להציע לו להישאר בבית. התגובה הזאת יכולה להישמע אמפתית, אך ויילנקורט מסבירה שאיש מקצוע לא בהכרח היה נותן עצה כזאת לילד הסובל מחרדה, משום שהימנעות עלולה לחזק את הבעיה. ופה נמצא הבדל חשוב בין מבוגרים לילדים. מבוגר עשוי לזהות מתי הבינה המלאכותית טועה או נותנת עצה בעייתית. לילד בן תשע או לנער בן 15 אין בהכרח את היכולת לעשות זאת.

השאלה אינה נוגעת רק לעצות שגויות. מומחים חוששים גם מהאפשרות שהצ'אט יתחיל לתפוס את מקומם של הקשרים האנושיים שבאמצעותם ילדים לומדים להיות במערכות יחסים. ביל גייטס התייחס לאחרונה לסוגיה והעלה חשש מפני עולם שבו AI תמיד זמין ונוטה להסכים עם המשתמש, יחסוך מילדים את התסכולים הבין-אישיים הרגילים שבאמצעותם הם מפתחים מיומנויות חברתיות. הוא השווה את הסביבה הזאת למעין חממה מוגנת, שבה ילדים עלולים להיות מבודדים מחלק מהחוויות שמלמדות אותם כיצד להסתדר בעולם.

מקביין מצביע דווקא על הסיטואציות היום-יומיות של גיל ההתבגרות: נער שמנסה להבין למה הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש, מתלבט מה ללבוש למסיבה או מנסה להבין איך לפתור אינטראקציה חברתית. במקום להתמודד עם ההתלבטות, לדבר עם חבר או לפנות לאדם אחר, הוא יכול מיד לבקש מה-AI תשובה. לדבריו, ההתמודדות העצמאית עם מצבים כאלה עשויה להיות חלק מהתהליך שמוביל להתבגרות ולבניית זהות.

עם זאת, החוקרים אינם טוענים שצריך להוציא את ה-AI מחייהם של ילדים. אחת האפשרויות המבטיחות ביותר היא להשתמש בו כ"גשר": כלי שמזהה כי החוויה שהילד מתאר דורשת תשומת לב נוספת ומפנה אותו למקור תמיכה אמין, למשל מטפל או מבוגר שהוא סומך עליו.

פרופ' שרי מדיגן מאוניברסיטת קלגרי, שהייתה שותפה לכתיבת מאמר מערכת על המחקר, אומרת שה-AI עשוי להיות מועיל אם הוא עוזר לילד להבין שיש בעיה שדורשת טיפול. החשש מתחיל כשהילד אינו מקבל הפניה כזאת, או כשהשיחה עם הצ'אט הופכת לתחליף לקשר אנושי.

נכון לעכשיו, עדיין אי אפשר לדעת מה קודם למה: האם ילדים שמתמודדים עם קשיים פונים יותר לבינה מלאכותית, או שהשימוש בה עצמו עלול לתרום לקשיים עצמם. הנתונים שפורסמו הם חלק ראשון של מחקר אורך, שאמור בעתיד לעזור לחוקרים להבין טוב יותר את כיוון הקשר. החוקרים אומרים שיש צורך גם במחקרים ניסויים נוספים.

אך יש מי שחושב שאי אפשר פשוט להמתין לתוצאות. ד"ר דימיטרי כריסטאקיס, חוקר במכון המחקר Seattle Children's אומר שהמחקר אומנם אינו מוכיח סיבתיות, אל בהחלט מתיישב עם האפשרות שקיים סיכון מוגבר לילדים. מבחינתו, העובדה שהתלמידים השתמשו ב-AI לתמיכה רגשית הציגו בעיות רגשיות בעלות משמעות קלינית מצדיקה תשומת לב כבר עכשיו. כריסטאקיס משווה את המצב לימים הראשונים של הרשתות החברתיות וחושש שאנחנו שוב מאמצים גישה של "נחכה ונראה". לדבריו, אמצעי ההגנה צריכים להתפתח במקביל למחקר ולא רק אחרי שיהיו בידינו כל התשובות.

קורצ'ק מציעה בינתיים גישה פשוטה יותר להורים ולאנשי מקצוע: לדבר עם בני הנוער על השימוש שלהם ב-AI מתוך סקרנות, ולא להסתפק בשאלה אם הם משתמשים בו. השאלה החשובה יותר היא למה הם פונים אליו ומה הם מקבלים ממנו. כי בסופו של דבר, השאלה אינה אם בינה מלאכותית היא "טובה" או "רעה" לילדים. השאלה היא אם היא עוזרת להם להגיע לעזרה אנושית כשהם זקוקים לה – או מתחילה להחליף אותה.