מדהים: הילדה הזו בחרה איך יקראו לה

חלק גדול מהילדים שמתקרבים ליום הולדתם השישי מקווים לקבל בובה, אופניים או טיול גדול, וההתרגשות שלהם סובבת סביב חוויות מוכרות. משפחת בידל, לעומת זאת, מתכננת מתנה מסוג אחר לגמרי, כזו שנוגעת בזהות העמוקה של הבת שלהם. וכך, כשבתם תנשוף על הנרות החודש היא תופתע לקבל את הדבר שרצתה: שם שהיא עצמה בחרה.

בריאיון ל-TODAY.com מסבירה אמנדה בידל, אם ממישיגן, כי לבתה ניתן בלידה השם מרגרט כדי לכבד את זכר סבתא-רבתא שנפטרה. בידל מספרת שהשם נבחר מתוך כוונה טובה ומשפחתית, וההורים האמינו שהוא ילווה את הילדה בגאווה. אך המציאות התפתחה אחרת לגמרי והילדה פחות אהבה את השם שניתן לה.

"מהרגע שהיא יכלה לדבר היא אמרה: 'לא, אני לא מרגרט, אני מייזי'", מספרת בידל בת ה-33. "מההתחלה היא דחתה את השם מרגרט לגמרי". היא מדגישה שזה לא היה עניין חד-פעמי או גחמה חולפת. גם כשההורים ניסו להסביר לה שמרגרט הוא שם עם היסטוריה היא לא השתכנעה. וגם לאחר שאמנדה ובעלה דן ניסו להשפיע עליה בעדינות, והציגו את מרגרט כ"שם מפואר" ואת מייזי ככינוי חיבה, הילדה נשארה נחושה. בידל מתארת כיצד כל ניסיון לשנות את דעתה הסתיים באותה נקודה, עם חיוך קטן וסירוב ברור. מבחינת הילדה, מייזי היה השם היחיד שקיים עבורה.

הבלבול הזה ליווה את המשפחה בכל מפגש רשמי, ובידל מספרת שהם היו מגיעים למשל לרופא, וכשהאחות היתה קוראת "מרגרט" הילדה בכלל לא היתה מרימה אליה מבט. בבית הספר כל הטפסים נשאו את השם הישן, אבל בכיתה קראו לה מייזי. "היא כל הזמן תיקנה אנשים", אומרת אמה.

לאט לאט התחושה החלה להכביד על בידל , והיא מצאה את עצמה תוהה למה היא מתעקשת על שם שבתה לא מרגישה שהוא שייך לה. לדבריה, היא הבינה כי בתה תצטרך להסביר את העניין הזה כל חייה, והמחשבה הזו לא נתנה לה מנוח. רעיון השינוי החוקי ריחף במשך שנים מעל שולחן המטבח, ובידל העלתה אותו שוב ושוב בפני בעלה. ההורים היססו כי קיוו שאולי יום אחד תתחבר לשם מרגרט ותראה בו חלק ממנה, אך זה מעולם לא קרה. בסופו של דבר הם הבינו שהגיע הזמן לשינוי.

לדבריה, לא היה רגע אחד שדחף להחלטה, אלא תהליך שקט של שיחות קטנות ונשנות. בידל מתארת איך הם דיברו על כך בערבים רגילים, בלי נאומים גדולים, רק עם רצון להבין את הילדה. "שאלתי אותה שאלות פשוטות ופתוחות לגבי השם שהיא רוצה, והקפדתי לא לכוון אותה לתשובה מסוימת. כל פעם הילדה אמרה ששמה מייזי, ושמרגרט נמצא רק באמצע ולא בהתחלה".

לפני יום הולדתה השישי יושלם הטיפול במסמכים, וההורים מתכננים להפתיע אותה עם הבשורה שהשם שבחרה, מייזי מרגרט-אוליביה, הוא כעת חוקי. בידל שיתפה את ההחלטה ב-Threads וקיבלה גל עצום של תמיכה, עם סיפורים אישיים של מגיבים. חלק מהמגיבים התמקדו בצד המעשי והסבירו ששינוי בגיל צעיר יחסוך שנים של אי-נוחות. אחרים פשוט כתבו שזה מרגיש כמו מחווה יפה ואמיצה, וקראו לזה "מתנה משמעותית": "התגובות חיזקו את תחושת השלמות", אומרת בידל.

עבורה, היא אומרת, ההחלטה סימלה משהו גדול יותר מהמילים בתעודת הזהות, אלא הבנה שילדים ראויים לאמון גם בגיל צעיר: "זה קשור לתפיסה חינוכית והורית רחבה, ולא רק לוויכוח על צליל של שם. אני מרגישה שלמדה להקשיב לבת שלי". בינתיים מייזי לא יודעת דבר על מה שמחכה לה, וההפתעה נשמרת כסוד מתוק של ההורים. הוריה כבר מדמיינים איך בתם תתרגש ותקפוץ: "אני פשוט יודעת שזה בדיוק מה שהיא תעשה", אומרת האם.