האם ניתן לנבא הפרעות קשב וריכוז?

הפרעת קשב וריכוז היא אחת ההפרעות השכיחות ביותר בילדות, ומשפיעה על כ-5.9% מילדי גיל בית הספר ברחבי העולם. מחקרים מצביעים על כך שהסביבה הביתית, במיוחד כאשר אחד ההורים או שניהם מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז, עשויה להשפיע על התפתחות ילדיהם – בעיקר בקרב ילדים הרגישים יותר להשפעות סביבתיות.

פרופ' אנדראה ברגר ופרופ' ג'ודי אורבך מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עם ד"ר צליל אינציגר מהמרכז האקדמי רופין, בחנו האם גורמים מוקדמים יכולים לנבא התפתחות של הפרעת קשב ופעלתנות יתר. צוות המחקר כלל לאורך השנים גם את פרופ' נעמה עצבה-פוריה וד"ר רבקה לנדאו מאוניברסיטת בן-גוריון, וכן את ד"ר שושנה ארבל וד"ר מיכאל קרפלוס מהמרכז הרפואי סורוקה.

החוקרים עקבו אחר כ-125 ילדים והוריהם החל מהלידה ולאורך שנות ההתפתחות, כאשר חלק גדול מהילדים שנכללו במדגם היו בנים – אוכלוסייה שבה שכיחות הפרעת קשב וריכוז גבוהה יותר. כ-70 מהילדים המשיכו להשתתף במחקר במשך כ-17 שנה, עד גיל ההתבגרות. מטרת המעקב היתה להבין כיצד מתפתחים תסמיני הפרעת קשב לאורך השנים, ומהם הגורמים המשפיעים על כך.

במהלך המחקר נבחנו תסמיני הפרעת קשב וריכוז אצל שני ההורים באמצעות שאלונים, לצד מאפייני המזג של התינוק, רמת העושר של הסביבה הביתית בילדות המוקדמת – כגון זמינות ספרים וסביבה לימודית מגוונת – ומידת המעורבות ההורית בפעילויות משותפות כמו משחקים או קריאת סיפורים. נתונים אלה נבחנו ביחס לתפקוד הקוגניטיבי של הילדים ולרמת תסמיני הפרעת הקשב בגיל בית הספר ובגיל ההתבגרות.

במאמר קודם שהתבסס על מחקר זה זוהתה תופעת "הרגישות המובחנת": יש ילדים הזקוקים לסביבה מותאמת במיוחד כדי לשגשג, בעוד אחרים מצליחים להסתגל למגוון רחב יותר של תנאים. נמצא כי גורמים שנחשבו בעבר שכאלה שמעלים את הסיכוי להפרעת קשה, ובהם רמת התסמינים של הפרעת הקשב אצל ההורים, לא בהכרח היו רלוונטיים, אלא העידו על רגישות גבוהה יותר להשפעת הסביבה הביתית.

במחקר הנוכחי בחנו מיהם הילדים הרגישים במיוחד. נמצא כי היבט מסוים במזג המולד - פעלתנות מוטורית גבוהה כבר בגיל חודש - היה קשור לרגישות סביבתית מוגברת. ילדים שהפגינו פעלתנות מוטורית גבוהה וגדלו להורים עם תסמיני הפרעת קשב וריכוז משמעותיים, נמצאו רגישים במיוחד להשפעות הסביבה הביתית בשנות הילדות המוקדמות.

רגישות זו באה לידי ביטוי בקשר ברור בין העושר הסביבתי בגיל 4.5 לבין התפקוד הקוגניטיבי בגיל 7. עבור ילדים רגישים אלה, סביבה מעשירה ותומכת היתה קשורה לתפקוד קוגניטיבי גבוה במיוחד, בעוד שסביבה פחות מעשירה נקשרה לתפקוד נמוך יותר. לעומתם, ילדים שלא הציגו שילוב זה של מאפיינים נמצאו פחות מושפעים מרמת ההעשרה הקוגניטיבית בבית.

בהמשך ההתפתחות נמצא כי תפקוד קוגניטיבי גבוה בגיל 7 - שנמדד באמצעות מטלות מעבדה שבחנו זיכרון וקשב מתמשך - ניבא פחות תסמיני הפרעת קשב וריכוז, הן בילדות והן בגיל ההתבגרות. עם זאת, הילדים הרגישים ביותר הפגינו רגישות זו הן לכיוון החיובי והן לשלילי: כאשר גדלו בסביבה מעשירה, הם הציגו את התפקוד הקוגניטיבי הגבוה ביותר במדגם, אך כאשר הסביבה היתה דלה יותר – תפקודם היה נמוך במיוחד. "הורים עם הפרעת קשב וריכוז שמצליחים לייצר סביבה ביתית מיטבית ומותאמת לילדיהם הרגישים, עשויים לצמצם בכך את התפתחות ההפרעה", הסבירה פרופ' ברגר.

מסקנת המחקר היא שניתן לזהות ילדים רגישים במיוחד כבר בשלב הינקות, על בסיס מאפייני המזג שלהם ורמת תסמיני הפרעת הקשב אצל הוריהם. דווקא אצל ילדים אלה, לאיכות הסביבה יש השפעה משמעותית במיוחד. "מעורבות הורית, משחק משותף, הקראת ספרים, סביבה לימודית עשירה ותמיכה רגשית חשובים לכל הילדים", ציינה ד"ר אינציגר, "אך עבור ילדים רגישים, ההשפעה של גורמים אלה עשויה להיות עמוקה במיוחד ולסייע בצמצום התפתחות הפרעת קשב וריכוז בהמשך החיים".

המחקר בחן גם את השאלה אם אפשר לחלק ילדים ל"רגישים" ו"לא רגישים" באופן חד משמעי. בפסיכולוגיה ההתפתחותית נהוג להשתמש במשל של "ילדי סחלב" – ילדים רגישים במיוחד הזקוקים לתנאים מדויקים כדי לפרוח – לעומת "ילדי סביון", שמסתגלים כמעט לכל סביבה. ממצאי המחקר מצביעים על תמונה מורכבת יותר: רגישות אינה נקבעת על ידי גורם יחיד, אלא על ידי שילוב של כמה גורמים, כמו מאפייני מזג מסוימים של הילד יחד עם רמת תסמיני הפרעת הקשב של ההורה. כל אחד מהגורמים הללו לבדו אינו מספק תמונה מלאה, אך כאשר בוחנים אותם יחד ניתן לזהות בצורה מדויקת יותר אילו ילדים רגישים במיוחד להשפעות הסביבה. בנוסף נמצא כי הקשר בין העושר הסביבתי לתפקוד הקוגניטיבי אינו אחיד, אלא משתנה בהתאם לשילובי הגורמים בין הילד להורה, מה שמדגיש כי אין חלוקה דיכוטומית לשני סוגי ילדים בלבד, אלא רצף רחב של רמות רגישות – תובנה שמאפשרת הסתכלות מותאמת ומדויקת יותר על צורכי הילד.