לפעמים בשביל לעשות שיפוץ מפעים ויוצא דופן אין כל צורך להוציא הרבה כסף, לשכור מעצב או אפילו לקנות חומרים מיוחדים. לפעמים קצת שיירים שבורים והרבה תושיה זה כל מה שדרוש על מנת ליצור בית באמת פנטסטי, שנראה כאילו נשלף היישר מתוך האגדות. כך קרה במקרה של הבית המכונה 'בית החרס השבור', הנמצא בלוביירס, כפר במחוז נורמנדי הפסטורלי שבצרפת.
יצירה שנמשכה 50 שנה
רוברט ואסור ואשתו, בעלי הבית, החליטו לזנוח את הטפטים המסורתיים, להתמסר לאהבתם הגדולה לפסיפסים, ולעטר את ביתם, מבפנים ומבחוץ, בכל פיסת חומר יפה, צבעוני ונוצץ - מחרסינות, צדפים, זכוכיות צבעוניות ועד למרצפות ישנות שהתנפצו ויצאו מכלל שימוש. ואסור, שנולד בשנת 1908, היה בצעירותו החלבן האזורי ועבד בנוסף לכך גם בעסק המשפחתי כיצרן טקסטיל. תשוקתו הגדולה למוזאיקות התחילה כבר בשנת 1952, אז עלה לראשונה רעיון במוחו לעצב את מטבח ביתו כנהוג בכנסיות עתיקות, והוא יצר עיטורי מוזאיקה מחתיכות של כלי מטבח וכדים שבורים על גבי בטון רטוב. העניין מצא חן בעיניו כל כך עד שפשוט לעולם לא הפסיק, ובילה את חמישים השנים הבאות בתחביב הזה, כשבהמשך, כאמור, הצטרפה אשתו למלאכה. כשתמה העבודה על פנים הבית עברו ואסור ואשתו לקשט את החוץ, את הגינה, ולבסוף אפילו את מלונת הכלב שלהם.
לזוג לקח חמישים שנה להשלים את הפרויקט כולו, מתחילתו ועד סופו, וכל הקהילה תרמה מחפציה השבורים כדי שיהיו להם מספיק חומרים מנצנצים וצבעוניים לחיפוי הבית המיוחד. איש הזבל של הכפר שם בצד במשך שנים את כל הפריטים המתאימים, וכל חתיכת חרס שבורה נאספה בקפידה. לאחר שקיבל הזוג לידיו את הזבל, הכל נוקה היטב ואז היה ואסור יושב ומעלה רעיונות עיצוביים על פי אופי השלל שנאסף. חיבתו הגדולה של ואסור לפרפרים היא שהכתיבה את התמה העיצובית המרכזית.
רוברט ואסור נפטר בשנת 2002, ואלמנתו גם היא כבר אינה מתגוררת בבית, אך המקום עומד על תילו, מתוחזק ושמור היטב על ידי בנו של בני הזוג, קלוד, שממשיך להתגורר שם וגם הוא נהג לקחת חלק בעבודה על המוזאיקות המושקעות לצד הוריו. השימור של פרוייקט חייו של אביו חשוב מאוד לואסור הבן, שאף פתח סיורים יומיים בהם הוא מראה את הבית למתעניינים ומספר על ההיסטוריה שלו. גם כלבו של קלוד מתגורר בבית, והשניים מקבלים כמויות אדירות של אורחים מאחר שהמקום הפך לאחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות באיזור בחודשי התיירות המרכזיים, מאפריל ועד ספטמבר.