הורים לתינוקות מעבירים לילות ארוכים ללא שינה, עם תינוק ערני מדי על הידיים. יש תינוקות שלא יירדמו בצורה אחרת, אחרים צריכים הנקה או סיבובים בלתי נגמרים בעגלה או באוטו.
מחזורי השינה של תינוקות קצרים יותר מאלה של מבוגרים. גם תינוקות שנרדמים בקלות יחסית בערב, יכולים להתעורר לא מעט במהלך הלילה, ולא תמיד מסוגלים להרדים את עצמם שוב. תופעה זו אופיינית אצל תינוקות שהורגלו להירדם בעזרת ההורים.

תינוקת עירנית בעריסה
תשכחו מזה, אני לא בכיוון. תינוקת ערנית | צילום: LisaValder, Istock

הנקה או ליטוף? 

הירדמות עצמית היא מיומנות נלמדת, ומומלץ להקנות אותה לתינוק כבר מהחודשים הראשונים לחייו. התינוק צריך ללמוד לחוש בטוח בעריסה כדי שיוכל להירדם בעצמו. יש כמה שיטות לגרום לתינוקות להירדם בעצמם, ולמעשה אין נוסחה אחת המתאימה לכולם.

הנקה או טיול בעגלה: לא כדאי

ג'ינה פורד, אחות מסקוטלנד שהפכה לגורו של הורים טריים ברחבי העולם, מציעה לא לקשור את השינה להרגל קבוע שאינו חלק מתהליך ההירדמות הטבעי של התינוק. בספרה "המדריך המלא לתינוקות מאושרים" היא מדגישה שאין להרדים תינוק תוך כדי הנקה או כל פעולה אחרת, כדי לא ללמד אותו לקשור הירדמות לאכילה או לתנועה. "התניה בין הפעולה לשינה עלולה ליצור קשיים בהירדמות כשהתנאים שאליהם התרגל התינוק לא מתקיימים", היא מסבירה. פורד טוענת שחשוב להימנע גם מההרגל הנפוץ של השכבת התינוק בחדר ההורים בשבועות הראשונים לחייו, וממליצה להשכיב אותו בחדרו מהיום הראשון, כדי שלא יחוש בהמשך תחושת נטישה. "אם תניחו לו לישון בחדרו מהיום הראשון", היא מסבירה, "הוא יראה בו מקלט רגוע ולא כלא או עונש".

שיטת חמש הדקות: התינוק נשאר בעריסה

לפי שיטה זו, משאירים את התינוק לבד במיטה, אומרים לו לילה טוב, יוצאים מהחדר ומניחים לו לבכות במשך שלוש עד חמש דקות. אחרי חמש דקות נכנסים לחדר להרגיע אותו ולאחר שנרגע יוצאים שוב מהחדר לחמש דקות, וכך שוב ושוב במשך ימים אחדים עד שהבכי נפסק והתינוק נרדם. שיטה זו מתאימה לטיפול במקרים של התעוררויות מרובות וקשיי הירדמות, אבל היא לא להורים שאינם עקביים ואינם סבלניים. אם הם נכנעים לבכי ונכנסים לחדר מיד עם תחילתו, התינוק יבין שהבכי שלו מפעיל את ההורים וימשיך לבכות עד שירימו אותו על הידיים. המצדדים בשיטה טוענים שבתוך שבוע, זוכים ההורים לשנת לילה רצופה. המתנגדים טוענים שמדובר בהתאכזרות, שטכניקת חמש הדקות גורמת טראומה לתינוקות.

מרגרט סאנדרלנד, פסיכולוגית הילדים הבריטית שכתבה ספר בנושא, טוענת ששיטות אלו עלולות ליצור שינויים מבניים במוח, שיגרמו לתינוקות אלה הפרעות רגשיות או נוירולוגיות כשיתבגרו. לדבריה, המתח שחווים התינוקות ברגעי המצוקה האלה, כשהמטפלים שלהם לא נענים לקול הבכי, עלול להביא לפגיעה ברקמות המוח. בשיטות אחרות ההורים נשארים בחדר, אך לא מרימים את התינוק עם הבכי הראשון, אלא מלטפים אותו בתוך המיטה ומצמצמים בהדרגה את המגע עם התינוק. האם יכולה לשבת על כיסא לצד עריסת התינוק בלילה, התינוק ינמנם ומדי פעם יפקח עיניים לבדוק אם ההורים שם, ואחרי יומיים-שלושה ישקע בשינה עמוקה בקלות.

עורכת פורטל דולה, נעמי גטניו, אינה בעד שיטות אלה; לטענתה תינוק זקוק לקרבה של ההורים ולא אמור להתמודד בעצמו עם מצבים של בכי וחוסר אונים. לכן אפשר להרגיע את התינוק על ידי ישיבה לידו, ליטוף, או אפילו רק להניח עליו יד. בהמשך רק יושבים לידו, מתרחקים קצת ולבסוף כבר לא נשארים איתו בחדר כשהוא לומד להירדם לבדו.

ילד ישן בעגלת תינוק
עדיף לא להרגיל את הילד להירדם בעגלה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

שיטת הרם-הורד: האם מחוץ לתמונה

לפי הלוחשת לתינוקות טרייסי הוג, אם התינוק רגיל להירדם תוך כדי הנקה רצוי להעביר את המשימה לאב; שהאם לא תתערב, לא תיגש לתינוק ולא תעמוד בקרבתו. כך התינוק יבין שאין הנקה בסביבה, ויירדם.
הוג משלבת גישה זו עם שיטת "הרם-הורד", שבה מחזיקים את התינוק הבוכה על הידיים וברגע שהוא נרגע מניחים אותו בעריסה. בכל פעם שהוא בוכה מרימים ומרגיעים, ומיד כשהוא נרגע מניחים אותו בעריסה. הכלל הוא: לא משאירים תינוק רגוע על הידיים. אם מתמידים, האם לא נשברת והאב לא לוקח את התינוק למיטתו - התינוק לומד שההורים נמצאים שם בשבילו, ולומד להירדם. שווה להשקיע כמה לילות קשים כאלה, כדי שהתינוק ילמד להירדם בעצמו.

טקס שינה: אל תשחקו איתו בלילה

בספרו "לישון כמו תינוק" בהוצאת ידיעות אחרונות, אומר ד"ר אבי שדה, שילדים רבים יפתחו דפוסי שינה טובים בלי קשר להתנהגות הוריהם – גם אם אלה יעשו את כל השגיאות האפשריות. עם זאת, יש להתייחס ליום וללילה בצורה שונה, ולשדר לתינוק שבלילה ישנים וביום ערים. אפשר לעשות זאת על ידי שמירה על חשכה ועל שקט בלילה והימנעות ממשחקים ופעילויות בשעות לא מתאימות.

ד"ר שדה ממליץ ליצור טקס קבוע לקראת ההשכבה לישון. דפוס כזה יכול לכלול טיול בגינה, אמבטיה, האכלה, הקראת סיפור, עיסוי מרגיע או שירי ערש. דפוס זה צריך להיות קבוע, וכשהוא חוזר על עצמו התינוק לומד להתרגל אליו. הוא יודע למה לצפות ומחבר את השינה לכל התהליך שקודם לה. את כל הטקסים החברתיים, הפינוקים וההאכלה רצוי לסיים לפני שהתינוק מושכב במיטה לישון. רצוי שהוא יתרגל להירדם במיטה שלו, גם אם הדבר כרוך במחאה קצרה. רצוי גם להימנע ממתן מזון ושתייה ממותקת במהלך הלילה.

יש ללמוד לזהות סימני עייפות של התינוק ולהגיב בהתאם למקצב הישנוניות שלו. חוץ מזה, קחו בחשבון שדפוסי השינה של התינוק ילוו אותו גם בהמשך; אם התינוק הולך לישון ב-11 בלילה, זה יהיה דפוס השינה שלו גם כשיגדל. אם משכיבים אותו לישון בשעה 7 בערב, גם כילד הוא ילך לישון מוקדם. אם כבר הורגל ללכת לישון מאוחר, שינויים בתזמון השינה יכולים להיעשות בהדרגה ובקצב איטי מאוד, ולא במאבק חד פעמי עם התינוק.

בסופו של דבר לא חייבים לנהוג לפי שיטה אחת ספציפית; אפשר לשלב שיטות שונות לפי אופיו של התינוק והאינטואיציה שלכם, ולמצוא את הדרך המתאימה ללמד אותו להירדם.