תוך כמה זמן אנחנו מגיבים לבכי של תינוק?
באותה מהירות שבה אנחנו ממצמצים, מסתבר. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד גילו כי מכל הצלילים בעולם, החלק הרגשי במח מגיב הכי מהר לבכי של תינוק. בתוך 100 מילי-שניות, אם ממש נרצה לדייק. ואגב, נשים וגברים, גם כאלו ללא ילדים, הגיבו באותה מהירות
המח מתוכנת להגיב מהר לבכי של תינוק
למען הנפקת תשובות לסוגיה העתיקה והמעניינת, צוות החוקרים סרק את תנועות המח של 28 גברים ונשים והשמיע להם שלל רעשים, ביניהן גם קריאות מצוקה של חיות. להפתעת החוקרים, רק 100 מילי-שניות אחרי הופעת צליל הבכי, זמן שווה ערך למצמוץ עין מהיר, החלק הרגשי במח נכנס לפעולה. נתון זה הדהים את החוקרים, מאחר שבעבר נטען כי לא ניתן להפעיל רגשית את המח במהירות כזו. הרעשים האחרים כשלו ליצור תגובה דומה, מה שמביא את החוקרים להבין כי המח מתוכנת ביולוגית על מנת להגיב ספציפית לבכי תינוק.
החוקרים הופתעו גם לגלות במסגרת המחקר, שפורסם במהלך הוועידה האמריקנית השנתית למדעי המח בניו אורלינס, שנשים וגברים מגיבים לבכי בדיוק באותו האופן ובאותה מידה, וגם אם אין להם ילדים. "מה שקורה למעשה, זה שכשאנו שומעים תינוק בוכה, שני איזורים שונים במח הקשורים ברגש נדלקים, ומבחינה אבולוציונית יש בכך הגיון גדול", אומרת ד"ר כריסטין פרסונס. "נהוג להאמין שגברים אטומים לתינוקות, אבל זה פשוט לא כך. לחלק מהמשתתפים במחקר לא היה כל עניין בילדים, והם מעולם לא התנסו בטיפול בתינוקות, אך כולם הגיבו באותה מהירות ובאותו אופן".
במחקר נוסף שערך הצוות התגלה כי אותו סאונד בכייני שמפעיל היטב את בני האדם אף מפריע להם בתפקוד כשהם מנסים להתעלם ממנו. כשנתנו למבוגרים לשחק במשחק מחשב המצריך מהירות ודיוק, וברקע השמיעו להם צלילים שונים, המשחקים הצליחו להתעלם מכולם פרט לבכי התינוק, שגרם להם לבצע את המשימות הרבה פחות טוב. על פי החוקרים, המחקר עשוי לשפוך אור על מצבים של דיכאון אחרי לידה, בהם המח האמהי לא מגיב כיאות לתינוק, עכשיו כאשר נמצאו האיזורים המגיבים והמגורים מתגובה רגשית תקנית.
"אין ספק שבכי הוא מאוד אפקטיבי רגשית, בעיקר על אמהות, ומביא אותן לרחם על הילד ולנסות להקל עליו", אומרת אפרת פינקלר, מלווה התפתחותית. "ישנם מקרים בהם זה לא לגמרי תורם לילד, למשל בשכיבה על הבטן. הרבה תינוקות לא אוהבים את זה, ויש הורים שעם הבכי הראשון יוותרו לתינוק, ואז אפשר לראות תינוקות גדולים שלא שכבו מעולם על בטנם. זה שיקול דעת שאפשר להבין אותו, אבל הוא לא משרת את התינוק, את התפתחותו ואת צרכיו לטווח ארוך. אפשר להגיב לבכי בדרכים אחרות - כן להתייחס אבל לא לוותר. אפשר לראות את זה בגמילה, באוכל ובכלל בחינוך ובהצבת גבולות. לטובת הילד, מתישהו צריך ללמוד לפתח חסינות מסויימת לבכי ואפשר לעשות זאת כשרואים את טובת הילד ארוכת הטווח מול העיניים".