הבית הכפרי במחוז טיירון שבצפון אירלנד נראה רגיל לחלוטין מבחוץ, אבל בפנים הוא עמוס בחפצים, תזכורות ואביזרים שהקפיאו את שנת 1911. מדובר למשל על עיתונים ישנים, שעונים שעצרו מלכת, חצי מקטרת מעושנת ונעליים של בעל הבית שהושארו בצד המיטה לאחר שפינה את הנכס.
צלמת בשם רבקה הוזמנה להציץ בבית, שלמעשה לא היה מאוכלס מאז שנת 1915. הדייר האחרון שגר בו הוא אדם שמזוהה רק בשם ״דסי״, והוא ככל הנראה האחרון משלושה אחים שקיבלו את הבית בירושה ושמרו עליו מכל משמר. לא הרבה ידוע על דסי, מלבד העובדה שהוא חי חיים מבודדים ומסביבו מזכרות מן העבר, כולל פחיות שימורים מתחילת שנות ה-20 שנמצאו סגורות על מדפי המטבח. דסי הלך לעולמו כשנתיים לאחר שעבר להתגורר בבית.
רבקה חלקה ברשתות החברתיות תמונות של חלל הבית, שעתיד בקרוב להיהרס לטובת מבנה חדש יותר. היא מספרת שנדהמה לחלוטין ממה שראתה בבית, כמו למשל ספרים ישנים, מגזינים, עיתונים מתחילת העשור (כשאחד מהם מדווח על טביעת הטיטניק ב-1912) ותמונות שהיו מפוזרות בכל עבר, כמו גם משקפי קריאה שהונחו על השולחן, שעוני כיס בתוך קופסת מתכת ושעון קיר שנעצר בשעה 12:15. בתוך המגירות בשידות התחבאו מאות מכתבים בכתב יד, ושלושה קומקומים ישנים חיכו על הכיריים. בקומה העליונה של הבית נמצאו מצעים מרקיבים, סיר לילה על הרצפה וכובע קסקט תלוי על מסגרת המיטה.
״אני חייבת להודות שכשראיתי את הבית מבחוץ לא הייתי בטוחה שהוא שווה את זה״, אומרת רבקה, ״אבל ברגע שפתחתי את הדלת עף לי המוח. נכנסתי למה שחשבת בתחילה שהוא בית קוטג׳ קטן, אבל בעיקרון מדובר במוזיאון להיסטוריה חברתית״.
רבקה אף מספרת כי חקרה אודות דסי וגילה שהוא היה טבח נהדר: ״הרבה חברים עדיין מדברים על לחם הסודה שלו שהוא היה אופה בתנור המקורי. הוא היה חוואי חם שחלב פרות למתחייתו והכין מהן חמאה. מספרים שאם הייתם נשארים לאכול אצלו ארוחת ערב וסיימתם את הארוחה, הייתם מקבלים מנה נוספת תוך מספר שניות. איש לא יצא ממנו על קיבה ריקה״.
רבקה אף גילתה כי בבית נמצאו חפצים שהיו שייכים לשוטר בשם אדווין מקווין, שהיה נשוי לאמו של דסי בשלב מסוים. בחדר השינה למשל נגלתה תעודה משנת 1894 ותמונה ממסוגרת שלו במדים.