"לא יכולתי יותר לשמוע את הסיפורים עליה. חנקתי אותה וזרקתי אותה לנהר"

כאשר פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, חאלד נאג'אר היה נחוש להוציא את משפחתו מהמדינה. תחילה שילם למבריחים כדי להעביר את בנו הבכור לאירופה, ובהמשך הצטרפו אליו אשתו ושאר ילדיו בהולנד. הרשויות המקומיות קיבלו את המשפחה בזרועות פתוחות והעניקו לה דיור, ריהוט, מסגרות חינוך וסיוע כלכלי.

המועצה המקומית בעיירה יור (Joure) סיפקה למשפחה דירה בת שבעה חדרים שהותאמה במיוחד לצרכיהם. חאלד אף קיבל סיוע בפתיחת פיצרייה ובהקמת חברת שליחויות. בשנת 2017 הוצגה משפחת נאג'אר בעיתון מקומי כ"משפחת פליטים למופת".

בתמונות שפורסמו אז נראתה ריאן בת ה-11 עם כיסוי ראש וחיוך רחב. מעליה הופיע פסוק מהקוראן שנכתב בגיר על לוח. אחיה הבכור, מוחאנד, שיבח אז את "האדיבות" של התושבים המקומיים ואמר: "תנו לנו הזדמנות להכיר זה את זה". שמונה שנים לאחר מכן, הסיפור קיבל תפנית מצמררת.

ימים ספורים אחרי יום הולדתה ה-18 של ריאן, גופתה נמצאה שרועה בנחל קטן. פיה היה חסום וידיה קשורות מאחורי גבה. התובעים מסרו כי נמצאו סימנים לכך ש"חנקו אותה", אך סיבת המוות הרשמית הייתה טביעה. המשמעות, לפי כתב האישום, היא שריאן הושלכה למים כשהייתה עדיין בחיים.

הרצח התרחש במאי 2024 והוגדר בידי הרשויות כרצח על רקע "כבוד המשפחה". בית המשפט בהולנד הרשיע את אביה של הקורבן ושני אחיה, מוחאנד בן 25 ומוחמד בן 23. האחים נידונו ל-20 שנות מאסר כל אחד, והאב ל-30 שנות מאסר. השופטת מירנדה לוטס אמרה בגזר הדין: "תפקידו של הורה הוא לתמוך בילדו ולאפשר לו לפרוח. חאלד עשה את ההפך".

ה"פשע" של ריאן, לפי משפחתה, היה שהיא הפכה ל"מערבית מדי". היא הפסיקה לכסות את שיערה, התחברה לבנים ולבנות מרקעים שונים והייתה פעילה ברשתות החברתיות. בתמונות שנמצאו היא נראית לבושה בג'ינס, נעלי סניקרס וקפוצ'ון, מחייכת ומסמנת וי למצלמה.

למרות מעורבות הרשויות בניסיון להגן עליה, ריאן לא הצליחה להשתחרר לחלוטין משליטת משפחתה השמרנית. לאחר שמלאו לה 18, הבהירה כי אינה רוצה עוד כל קשר איתם. לפי התביעה, בני המשפחה החליטו אז "לפתור את הבעיה".

בקבוצת וואטסאפ משפחתית כינה חאלד את בתו "נטל" ו"חזיר שצריך להישחט". באחת ההודעות כתב: "נחש יהיה בת טובה יותר". הודעה אחרת שנשלחה מהטלפון של האם קבעה: "היא זונה וצריך להרוג אותה". לפי ההערכות, ריאן נחטפה, נקשרה, הותקפה וגופתה הושלכה למים. חאלד נמלט לטורקיה לאחר הרצח ומשם חזר לסוריה. הוא נשפט והורשע בהיעדרו, וכיום הוא עדיין נמלט מהדין.

מאז שברח, חאלד התכתב עם כלי תקשורת בהולנד באמצעות מיילים וטען שהוא האחראי היחיד לרצח. אולם, בלשים קבעו כי שני בניו היו מעורבים גם כן. התביעה הדגישה כי "בלי שלושתם, ריאן לא הייתה מוצאת את מותה".

אחותה של ריאן, אימאן בת ה-27, התייחסה להשתלשלות האירועים בשיחה עם ה-DailyMail ואמרה: "הוא נשוי והקים משפחה חדשה. זה הצדק שמדברים עליו בהולנד? אבי היה אדם אלים, שתלטן ובלתי צפוי. הבית היה מלא פחד ומתח".

ביום הולדתה ה-18 העלתה ריאן תמונה עם בלונים לרשתות החברתיות. בסרטון חי בטיקטוק, ללא כיסוי ראש ועם איפור, קראה לרשויות "להוציא את הילדים" מידי הוריה. זמן קצר לאחר מכן כתבה לאחיה: "אני לא חוזרת יותר, זה נגמר". האב כתב אז בקבוצת הוואטסאפ כי אין להם "ברירה אחרת". הוא טען כי לפי "חוקי השריעה" מותר לו להרוג את בתו וביקש הצעות. אחת מהן הייתה "גלולת התאבדות מטורקיה", ואחרת הייתה להשליך אותה למים.

האחים נסעו לרוטרדם, שם שהתה ריאן אצל חבר. היא נעלה את עצמה בחדר, כשהיא אוחזת בסכין, אך שוכנעה לחזור הביתה כדי "להתנצל". מצלמות, נתוני טלפונים וצעדים שנמדדו במכשירים סלולריים חיברו את שלושת הגברים לזירת הרצח. שומר פארק מצא את גופתה למחרת והזעיק את המשטרה. חאלד הורה לבניו למחוק הודעות מפלילות לפני שנמלט.

בהודעה לאשתו כתב: "לא יכולתי יותר לשמוע את הסיפורים עליה. חנקתי אותה וזרקתי אותה לנהר". בהודעה אחרת כתב: "הטעות הגדולה שלי הייתה שלא חפרתי לה בור". בית המשפט קבע כי מדובר ברצח בכוונה תחילה, אכזרי וחסר רחמים.