בלתי נתפס: רצח את כל משפחתו – ונלכד בעזרת תוכנית טלוויזיה

למראית עין, ג'ון ליסט היה מאז ומתמיד הבן, הבעל והאב המושלם. הוא עבד קשה בתור רואה חשבון בבנק כדי לפרנס את משפחתו, ולתחזק את האחוזה המפוארת שבה התגורר בווסטפילד, ניו ג'רזי, עם אימו, אשתו ושלושת ילדיהם. בבית המשפחה היו 19 חדרים, בהם אולם נשפים, עם קמינים משיש ותקרת ויטראז'. חייהם של ליסט ומשפחתו היו התגלמות החלום האמריקאי של תחילת שנות השבעים: הם נהגו לפקוד את הכנסייה בכל יום ראשון, וליסט אפילו לימד שם שיעורי דת לילדים. כלפי חוץ הכל נראה נהדר, אבל למרבה הצער, המציאות הייתה שונה לגמרי.

בשנת 1971 ג'ון ליסט בן ה-46 פוטר מעבודתו בבנק. הוא חיפש עבודה חדשה, אך ללא הצלחה. הוא לא היה מסוגל לספר למשפחתו שאיבד את מקור ההכנסה שלו – ושל המשפחה כולה – אז הוא פשוט המשיך להעמיד פנים שהוא הולך לעבודה בכל בוקר. בינתיים, הוא העביר את ימיו בקריאת עיתון בתחנת הרכבת המקומית, ומשך בסתר כסף מחשבונות הבנק של אימו כדי שיוכל להמשיך לשלם את המשכנתא.

ליסט סירב לבקש סיוע מהמדינה מתוך בושה גדולה, והרגיש שצעד כזה יתנגש עם עקרונות העצמאות שעליהם חינך אותו אביו. קשה להאמין שהפתרון שבו בחר לבסוף היה ראוי יותר, אך כפי שליסט יסביר מאוחר יותר, הוא הרגיש שזאת האפשרות היחידה שעמדה בפניו.

ב-9 בנובמבר 1971, ג'ון ליסט ירה למוות באימו אלמה בת ה-85, באשתו הלן, ובילדיו פטרישה בת ה-16, ג'ון ג'וניור בן ה-15 ופרדריק בן ה-13. הם נורו באופן שיטתי, בזה אחר זה. ליסט ליווה את ילדיו לבית הספר וכשחזר הביתה, ירה בהלן למוות בזמן ששתתה קפה. לאחר מכן, הוא עלה לקומה השלישית ורצח את אימו במיטתה. מאוחר יותר, הוא ירה בפטרישה ובבנו הצעיר פרדריק כשחזרו מבית הספר. ליסט הכין לעצמו כריך, סגר את חשבונות הבנק שלו, ויצא לעודד את בנו ג'ון במשחק הכדורגל שלו בבית הספר. לאחר מכן הוא הסיע אותו בחזרה הביתה – ואז ירה לו בחזה.

"הדרך היחידה להבטיח את מקומם בגן עדן"

ליסט הניח את הגופות של בני משפחתו על שקי שינה באולם הנשפים, ואז כתב מכתב לכומר שלו, בתקווה שיבין את הכוונה שמאחורי מעשיו: הוא חשש שהמפגש עם עולם מלא רוע ועוני יגרום למשפחתו להתנתק מאלוהים. הריגתם הייתה בעיניו "הדרך היחידה להבטיח את מקומם בגן עדן". עם זאת, ליסט לא היה מוכן לשלם את המחיר על מעשיו בעולם הזה.

בניסיון לבלבל את חוקרי המשטרה, הוא ניקה את זירת הפשע וגזר את פניו מכל התמונות המשפחתיות באחוזה. הוא ביטל את כל המשלוחים שאמורים היו להגיע לבית המשפחה, והודיע למורים בבתי הספר של ילדיו שהמשפחה יוצאת לחופשה של כמה שבועות. הוא הדליק את האורות והרדיו, והשאיר מזמורי דת מתנגנים בחדרי הבית הריקים. ליסט בילה את הלילה באחוזה שבה שכבו בני משפחתו המתים, ובבוקר למחרת יצא מהדלת – ונעלם.

חודש שלם חלף עד שהשכנים החלו לחשוד שמשהו אינו כשורה בבית משפחת ליסט. כשהשוטרים פרצו לבית ב-7 בדצמבר 1971, הם שמעו נגינת עוגב מתנגנת במערכת הכריזה הפנימית של הבית. הם מצאו גם את המכתב של ליסט, שבו הסביר שהגופות על רצפת אולם הנשפים שייכות לבני משפחתו. סוכני ה-FBI איתרו את רכבו של ליסט חונה בנמל התעופה ג'ון פ. קנדי בניו יורק, אך ללא כל זכר לליסט עצמו. שביל העקבות שהותיר אחריו נקטע.

האמת המטרידה על רוברט קלארק

על אף שתיק הרצח של משפחת ליסט הגיע למבוי סתום, התובעים בניו ג'רזי סירבו לוותר על מרדפם אחר הצדק. פריצת הדרך בחקירה הגיעה סוף סוף בשנת 1989. התובעים פנו למייקל לינדר, המפיק הראשי של תוכנית הטלוויזיה America’s Most Wanted ("המבוקשים ביותר באמריקה"), שעוסקת בחיפוש אחר פושעים נמלטים מהחוק. הסיפור של משפחת ליסט סיקרן את לינדר והוא התעקש לשדר תמונה עדכנית של ג'ון ליסט – שכן עברו שנים רבות מאז הרציחות.

"זאת הייתה משימה מושלמת לפרנק בנדר", סיפר לינדר מאוחר יותר. בנדר היה מומחה מוביל בתחום הזיהוי הפלילי, והוא הסכים ליצור פסל של ראשו וכתפיו של ליסט, כפי שהעריך שהוא אמור להיראות 18 שנה לאחר הרצח. בנדר פיסל אף נשרי, גבות מאפירות ומשקפיים עם מסגרת עבה, שכן פסיכולוגים שיערו שליסט ימשיך להעדיף את המשקפיים שהרכיב בצעירותו, כדי להזכיר לעצמו את הימים שבהם זכה להצלחה. כשסיפור הרצח שודר לבסוף בתוכנית ב-21 במאי 1989, 22 מיליון איש צפו בדיוקן המרשים של ג'ון ליסט – ופרץ של דיווחים הגיע לרשויות.

אחד הדיווחים הגיע מצופה שמתגוררת בעיר ריצ'מונד, וירג'יניה, שמצאה דמיון חשוד בין הפסל שראתה בתוכנית לבין שכנה, רוברט קלארק – גם הוא רואה חשבון שהקפיד לבקר בכנסיה באופן קבוע.

הרשויות התייצבו בביתו של קלארק ודיברו עם אשתו – שהכירה את בעלה במפגש חברתי בכנסייה בשנת 1977 ונישאה לו שמונה שנים מאוחר יותר. כך, ברגע אחד, הגיעה לסיומה התעלומה שנמשכה 18 שנה: ליסט, כך התברר, החליף את זהותו בהצלחה ועבר להתגורר בקולורדו תחת השם הבדוי רוברט קלארק, עליו שמר גם כשעבר מאוחר יותר לריצ'מונד. ב-1 ביוני 1989, עשרה ימים בלבד לאחר שסיפור הרצח שודר בטלוויזיה, משטרת וירג'יניה עצרה את ליסט.

במשפטו ב-1990, טענו סנגוריו של ליסט שהוא סבל מהלם קרב בעקבות שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה. פסיכולוגים מומחים אף טענו שליסט היה בעיצומו של משבר אמצע החיים. מנגד, התובעים הטיחו שזה לא היה תירוץ לרצח של חמישה חפים מפשע. המושבעים הרשיעו את ג'ון ליסט, והשופט גזר עליו חמישה מאסרי עולם.

בריאיון לרשת ABC בשנת 2002, ליסט הסביר כי לא התאבד לאחר שרצח את משפחתו כי חשש שבכך ימנע מעצמו להיכנס לגן עדן. כל מה שרצה היה להתאחד עם אשתו, אימו וילדיו בעולם הבא, שם האמין שלא יהיה כאב או סבל.

ג'ון ליסט מת בכלא בשנת 2008 כשהוא בן 82. האחוזה בניו ג'רזי שבה נרצחה משפחת ליסט עלתה באש ונשרפה כמה חודשים אחרי הרצח. הרשויות מעולם לא מצאו את הגורם לשריפה, ובמרוצת השנים נבנה על המגרש בית חדש. זכר הרצח רודף את תושבי ווסטפילד, ועל פי דיווחים, ישנם ילדים שעדיין מסרבים לעבור ליד המקום.