משלחת גוליית: האיש שהולך מסביב לעולם כבר 27 שנה
קארל בושבי, צנחן בריטי לשעבר, החליט ב-1998 לצאת למסע רגלי סביב העולם. מאז הוא חצה יבשות, קרחונים וגבולות סגורים. הוא נתקע שוב ושוב בגלל בירוקרטיה, מלחמות, מגפות וקשיים כלכליים – אך הוא עדיין בדרך הביתה. במסע שנמשך כבר קרוב לשלושה עשורים, הוא הפך לאגדה מהלכת – פשוטו כמשמעו
קארל בושבי נולד בשנת 1969 בעיר הול שבאנגליה, למשפחה פשוטה בצפון המדינה. בגיל 16 בלבד התגייס לצבא הבריטי ושירת 11 שנים בצנחנים, שם פיתח את הקשיחות והמשמעת שיום אחד יידרש להן. אחרי שהשתחרר, הוא הבין שהחיים האזרחיים לא מספקים אותו – הוא רצה מבחן שידרוש ממנו הכול. כך נולד רעיון "משלחת גוליית", הליכה רצופה סביב העולם שתתחיל בצ'ילה ותסתיים בביתו באנגליה.
ב-1 בנובמבר 1998 הוא יצא לדרך מפונטה ארנס שבקצה הדרומי של אמריקה הדרומית, מצויד בתרמיל ואוהל. הוא חצה את האזורים הקפואים של פטגוניה, את המדבריות של פרו ומדינות מרכז אמריקה, והגיע עד ארצות הברית – שם המשיך צפונה לאלסקה. עד 2006 הוא כבר השלים יותר מ-27 אלף קילומטרים, אך אז הגיע האתגר הגדול: מעבר מצדו האמריקאי של מצר ברינג אל צדו הרוסי, אחד המסעות הרגליים הקשים ביותר עלי אדמות.
בושבי וחברו למסע, ההרפתקן הצרפתי דימיטרי קיפר, חצו את המצר הקפוא במסלול עוקף בן 14 ימים, כשמתחתיהם מי ים קפואים ומעליהם רוחות במהירות של יותר מ-100 קמ"ש. עם הגיעם לצד הרוסי נעצרו בידי חיילי גבול – לא משום שעשו משהו רע, אלא כי נכנסו לטריטוריה צבאית ללא רישיון. הם נאבקו במשך חודשים כדי להשיג אישור להמשיך, ובסיוע נדיר מצד סגן ראש ממשלת בריטניה דאז ג'ון פרסקוט והמיליארדר רומן אברמוביץ', המושל המקומי התיר להם להישאר ולהמשיך במסע. אלא שהשנים הבאות לא היו קלות יותר.
הרשויות ברוסיה הקשו על בושבי לקבל אשרות שהייה, והוא נאלץ לעזוב את המדינה שוב ושוב כדי לחדש את הוויזה שלו. בעונות החמות, כשהקרח נמס, הדרך הייתה חסומה בביצות ונהרות שאי אפשר היה לחצות. בחלק מהשנים – כמו ב-2008 – הצליח ללכת רק שלושה שבועות בלבד לפני שנאלץ לעצור. בנוסף, המשבר הכלכלי של 2008 גרם לו לאבד את רוב נותני החסות שלו, והוא נאלץ לחיות חודשים ארוכים במקסיקו כדי לחסוך כסף ולתכנן מחדש את המשך הדרך.
בשנת 2011 חזר בושבי לרוסיה והתקדם מאות קילומטרים נוספים דרך טונדרה קפואה, כשהוא נאבק בבדידות, בקור ובבירוקרטיה. שנה לאחר מכן נאסרה כניסתו למדינה, וב-2013 אף נאסר עליו לשוב לחמש שנים – מהלך שכמעט חיסל את החלום כולו. בתגובה, צעד יותר מ-4,800 קילומטרים מלוס אנג'לס לוושינגטון DC כדי למחות מול שגרירות רוסיה. מאבקו נמשך עד 2014, אז בוטל האיסור והוא הורשה להמשיך.
בושבי הגיע אל אולן בטור, בירת מונגוליה, ב-2017 ומשם המשיך מערבה דרך אוזבקיסטן. עד 2019 כבר עמד על סף הגבול עם איראן, אך שוב נעצר – הפעם בגלל מגפת הקורונה ובעיות ויזה. במקום לוותר, הוא חיפש דרך יצירתית לעקוף את האזור: ב-2024 הוא החליט לצלוח את הים הכספי בשחייה. הוא חצה את הים במשך 31 ימים עם שלושה שחיינים נוספים, כשבכל יום הם שחו שש שעות במצטבר, ונחו בלילה על סירה. הם עברו 288 קילומטרים עד שהגיעו לאזרבייג'ן. משם המשיך בושבי לכיוון אירופה.
באוגוסט 2025, כשהוא בן 56, עמד בושבי בארמניה והמתין לאשרת כניסה לטורקיה – השער האחרון בדרך חזרה ליבשת הולדתו. חודש לאחר מכן כבר נכנס לבולגריה, קרוב מתמיד לסיום. לדבריו, אם הכול ילך כמתוכנן, הוא צפוי להשלים את המסע באנגליה בשנת 2026 – כמעט שלושה עשורים אחרי שהחל.
"אני פשוט הולך הביתה", אמר פעם בראיון, כשהסביר מדוע הוא ממשיך למרות הכול. "זה נשמע פשוט, אבל זו ההבטחה שנתתי לעצמי – לא לעצור עד שאחזור לדלת שלי בהול". אחרי 58 אלף קילומטרים, עשרות מדינות ואלפי ימים של הליכה, נראה שבקרוב הוא יעמוד בהבטחה הזו.