שבע שעות בגיהינום: פרשת הרצח של שנדה שרר

הרביעייה הגיעה באמצע הלילה עם סיפור תמים. הן אמרו לה שהן לוקחות אותה לפגוש חברה. אך במושב האחורי חיכתה לה מלכודת. כך התחיל הלילה האחרון של שנדה שרר בת ה-12.

שרר הייתה תלמידה חדשה באינדיאנה, שתוארה כילדה חברותית ושמחה. "ילדה רגילה" – כך תיארו אותה עמיתיה. אולם, היו כמה שנאו אותה מאחורי גבה. הכל התחיל חודשים קודם לכן, לאחר ששרר הכירה את אמנדה הייוורין. השתיים הפכו במהירות לחברות קרובות ובהמשך גם לבנות זוג. הקשר הזה הפך לבעיה עבור מישהי אחרת.

במסיבת בית ספר באוקטובר 1991 הן נתקלו במלינדה לאבלס. לאבלס, בת 16, הייתה בת זוגה לשעבר של הייוורין – והקנאה שלה התפרצה. היא איימה על שרר בפומבי ואפילו דיברה על להרוג אותה. אמה של הילדה ניסתה להגן עליה והעבירה אותה לבית ספר אחר. זה לא עצר את ההידרדרות. בליל ה-10 בינואר 1992, לאבלס כבר הייתה מוכנה לעשות את הנורא מכל. היא גייסה שלוש חברות – לורי טאקט, הופ ריפי וטוני לורנס. הארבע נסעו לבית שבו שרר שהתה אצל אביה. הן אמרו לה שהן לוקחות אותה לפגוש את אמנדה. בתמימות, בת ה-12 האמינה להן. היא ביקשה שיחזרו אחרי שהוריה יירדמו ונכנסה לרכב. אז לאבלס קפצה מהמושב האחורי עם סכין.

הנערה איימה לשסף את גרונה של שרר אם לא תודֶה ש"גנבה" את בת זוגה לשעבר. היא ניסתה לענות, בוכה ומפוחדת. אבל זה כבר לא שינה דבר. הן נסעו לאזור מבודד. לטענת חלק מהן, הן חשבו בהתחלה שהן רק עומדות להפחיד אותה. הן טעו.

העינויים נמשכו שבע שעות. הן הפשיטו את שרר והחלו להכות אותה שוב ושוב. לאבלס הכתה את פניה עד שדיממה קשות מהפה. כשהאלימות לא הספיקה הן ניסו לשסף את גרונה, אך הסכין הייתה קהה מדי. הן דקרו אותה בחזה וחנקו אותה. לאחר מכן השליכו אותה לתא המטען – משוכנעות שהיא מתה. שרר, שעדיין הייתה בחיים, צרחה בתא החשוך. אז לאבלס וחברותיה חזרו.

טאקט דקרה את שרר שוב. לאחר מכן היא ולאבלס הוציאו אותה, היכו אותה והתעללו בה באמצעות מוט ברזל. כשחזרו לבית, טאקט תיארה את מה שעשו – וצחקה. לפנות בוקר הן עצרו בתחנת דלק. הן קנו בקבוק, רוקנו אותו ומילאו אותו בבנזין. משם הן נסעו שוב למקום מבודד. בשלב הזה, שרר כבר כמעט ולא יכלה לדבר. כל מה שהצליחה לומר היה "אמא". הן עטפו אותה בשמיכה, שפכו עליה בנזין ושרפו אותה למוות. אחרי הרצח הן הלכו לאכול מקדונלד'ס, צחקו והשוו בין הארוחה שלהן לגופתה השרופה של הילדה.

מאוחר יותר באותו יום, ציידים מצאו את גופתה של שרר והסיפור התפוצץ. תוך כמה ימים, שתיים מהנערות הגיעו עם הוריהן לתחנת המשטרה וסיפרו הכל. עד מהרה, לאבלס ושאר הבנות היו במעצר.

המשפט זעזע את ארצות הברית. כל הארבע הועמדו לדין בבית משפט למבוגרים והודו במעשיהן במסגרת הסדר טיעון. העונשים השתנו בהתאם למעורבות. לורנס וריפי קיבלו עונשים קלים יותר, בזמן שטאקט ולאבלס נידונו ל-60 שנות מאסר. עם השנים, כולן שוחררו לאחר תקופות מאסר שונות.

טאקט ניסתה להסביר בדיעבד: "לא הכרתי את שנדה בכלל. לא נכנסתי לאותו ערב בידיעה שמשהו יקרה... זה היה לחץ חברתי. זה יצא משליטה מהר מדי. זה משהו שלא היה צריך לקרות". על לאבלס נאמרו דברים קשים בהרבה. אמה של שנדה אמרה: "הרבה פעמים אמרתי שאם אתם רוצים לראות אדם שאין בו כלום, תסתכלו בעיניים של מלינדה – אין שם כלום". עם זאת, גם לה היה עבר מורכב.

לפי הפרסומים, אביה של לאבלס התעלל בה ובאחיה בילדותם. מומחים סבורים שזה השפיע על מצבה הנפשי וגרם לה לנהוג באלימות קיצונית. בכלא, כך נראה, היא השתנתה. היא החלה לאמן כלבי שירות לאנשים עם מוגבלויות. אמה של שנדה צפתה בה ואמרה: "ראיתי מישהי שכמעט נולדה מחדש. היא הייתה כנה. היא הייתה מלאה בחמלה". במהלך יוצא דופן, האם אף תרמה גור כלבים בשם אנג'ל כדי שלאבלס תאמן אותו. "זו הבחירה שלי... אם לא נותנים לדברים טובים לצמוח מדברים רעים – שום דבר לא משתפר", אמרה.

לאבלס עצמה התייחסה לשינוי שחל בהתנהגותה והודתה לאמה של שרר. "היא עזרה לי להחלים, לסלוח ולצמוח", אמרה. "אני לא אוכל להודות לה מספיק. אני עושה את זה בשביל שנדה". אולם, מאחורי המהפך של הרוצחת, נותרה עובדה אחת בלתי ניתנת לערעור: ילדה בת 12 עברה שבע שעות של עינויים על ידה – והכל התחיל מקנאה של בנות נוער.