הסופר כתב איך היה רוצח את אשתו – ואז התברר שזה בדיוק מה שעשה

הגולגולת שלה נמצאה מתחת לרצפת הבטון של המחסן בגינה. הפועלים חשבו שמדובר בפסולת שנקברה, אבל אז ראו את צורת העצם. תוך שעות, המקרה הפך מאגדה מקומית לחקירת רצח. הקורבן: האנלורה גודפרינון. היא הייתה אשתו של ריצ'רד קלינקהאמר – הסופר ההולנדי שדיבר במשך שנים על רצח כאילו היה רעיון לעלילה. במשך כל השנים האלה היא הייתה קבורה כמה מטרים ממנו.

הסיפור התחיל בשנת 1991. גודפרינון נעלמה, וקלינקהאמר דיווח למשטרה שמצא את האופניים האדומים שלה בתחנת רכבת סמוכה. כבר אז, החברים שלה לא האמינו לו. "הוא לא חיפש אותה", נזכרה יאני ברקהמר, שעבדה עם האנלורה בבית החולים. גם אחרים סיפרו על מריבות אלימות והתפרצויות קשות. עבורם, זה לא היה מסתורין. למרות זאת, למשטרה לא היו ראיות.

חיפושים נרחבים נערכו בבית, שכללו כלבי גישוש וסריקות מהאוויר. אולם, שום ראיה לא נמצאה. בלי גוף, בלי הוכחות – לא היה תיק. קלינקהאמר עוכב לחקירה, אך שוחרר במהרה. הוא נשאר לגור בביתו, כתב, שתה והמשיך בחייו. ואז עשה משהו שאיש לא ציפה לו.

שנה אחרי היעלמותה של גודפרינון, הוא הגיע למו"ל שלו עם כתב יד חדש. הספר נקרא "יום רביעי, יום בשר טחון" – שם שמרמז על פירוק גופה. התוכן היה קיצוני אפילו יותר. הספר תיאר שבע דרכים שונות שבהן יכול היה לרצוח את אשתו. אחת מהן כללה טחינת גופתה והאכלתה ליונים. המו"ל דחה את הספר והחשדות סביב קלינקהאמר רק התעצמו.

המו"ל שאל אותו ישירות אם רצח את אשתו. קלינקהאמר ענה: "עוד לא הגיע הזמן לדבר על זה". הוא לא עצר שם. בראיונות לתקשורת הוא השתעשע עם הרעיון אף יותר. "יכול להיות... הכפריים אומרים שחתכתי אותה לחתיכות או שמתי אותה בבריכה", אמר באדישות. "כל אחד מסוגל לרצוח מישהו, איפשהו, סתם ככה פתאום". לשכנים הוא הראה בור שחפר בגינה ואמר שהוא מספיק גדול לגופה. המשחק הזה – בין בדיחה לאיום, הפך לחלק מהדמות שלו.

"הוא אהב את הפרסום", אמר המו"ל שלו. "אבל באותו זמן אמר לי שאשתו הייתה אהבת חייו". הסתירה הזו רק העמיקה את התחושה שמשהו לא תקין אצל קלינקהאמר. השנים חלפו ובשנת 1997, הוא עבר לאמסטרדם כדי להתחיל חיים חדשים. במקביל, ניסה להכריז על אשתו כמתה כדי למכור את הבית ולקבל קצבת אלמן. אז הגיע הרגע ששינה הכל.

הדיירים החדשים בביתו החלו לשפץ את הגינה. מתחת לרצפה, הם מצאו את מה שאיש לא מצא קודם. בדיקות פורנזיות אישרו את זהות הגופה. זו הייתה גודפרינון. באותו ערב המשטרה עצרה את קלינקהאמר, והוא הודה במעשיו בחקירה.

לדבריו, ב-31 בינואר 1991, פרץ ויכוח אלים ביניהם. "מאותו רגע אני לא זוכר הרבה... היא צעקה, צרחה – לא הפסיקה לצרוח... זה רודף אותי עד היום". הוא הכה אותה למוות עם מפתח ברגים. לאחר מכן קבר אותה מתחת למחסן והסתיר את הריח באמצעות קומפוסט. כל השנים האלה, הוא חי מעל הקבר. ב-2001 הוא הורשע ונידון לשבע שנות מאסר. בפועל, שוחרר אחרי שנתיים בלבד בשל התנהגות טובה. העונש הקל עורר ביקורת.

גם אחרי שמעשיו המזוויעים נחשפו, היו מי שהמשיכו לתמוך בקלינקהאמר. שכן אחד אמר: "הוא היה אדם מוזר, אבל אדם טוב בעינינו". אפילו בת זוגו החדשה, שצעירה ממנו ב-35 שנה, נשארה לצדו. "הרבה אנשים מזועזעים, אבל החברים שלו כאן יודעים מי הוא", אמרה. "זה לא משנה כלום עבורנו". סיפורו נגמר ב-2016, כששם קץ לחייו בגיל 78. כמעט עשור עבר בין הרצח לבין גילוי האמת. ובזמן הזה, הוא לא רק התחמק מעונש – הוא גם כתב על הפשע שלו.