"רציתי שהיא תפסיק לצעוק עליי, אז תקפתי אותה. חנקתי אותה למוות. מאוחר יותר יצאנו לטיסה. מעל האוקיינוס האטלנטי, פתחתי את הדלת וזרקתי את הגופה שלה החוצה": אלו מילותיו של רוברט בירנבאום, המנתח הפלסטי מניו יורק שהורשע בשנת 2000 ברצח של אשתו – גייל כץ. בירנבאום כפר באשמה במשך עשרות שנים בזמן שחוקרי המשטרה ניסו להוכיח את מעשיו המזוויעים. אז, כרעם ביום בהיר, הוא הודה ברצח 35 שנים מאוחר יותר.

בירנבאום וכץ הכירו אחד את השנייה בתחילת שנות ה-80. אחותה של הקורבן, איליין, סיפרה שזה התחיל כמו סיפור אהבה מהאגדות. בשיחה עם כלי התקשורת בארה"ב, היא תיארה איך המנתח הפלסטי יפה התואר הותיר עליה רושם של רומנטיקן מדופלם, בשלן נלהב, גולש סקי מוכשר וטייס אחראי – אך עד מהרה התחילו להופיע דגלים אדומים.

"יום אחד היא התקשרה אליי ממררת בבכי ואמרה שהוא ניסה להטביע את החתול שלה בשירותים", היא סיפרה. "אמרתי לה שהיא חייבת לזרוק אותו, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע. היא אמרה שהם ייפטרו מהחתול ושהיא חושבת שהכל יהיה בסדר. אמרתי לה שהיא חייבת להיפרד ממנו, אבל היא האמינה שהוא אוהב אותה". איליין תיארה תקרית אחרת שבה בירנבאום חנק את אחותה עד אובדן הכרה. בשלב מסוים, אפילו הפסיכולוג של גייל אמר לה שהיא מוכרחה לסיים את מערכת היחסים, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע. אז, ב-7 ביולי, 1985, גייל כץ נעלמה באורח מסתורי.

הגופה שנשטפה אל סטאטן איילנד

בירנבאום דיווח על היעלמותה של גייל למשטרה וטען שהשניים רבו לפני שזו עזבה את הבית בסערה. למרות זאת, אחותה לא קנתה את גרסתו. "היא לא הייתה אצל אמא שלנו או אצלי", אמרה איליין והוסיפה, "מאותו רגע ידעתי שאחותי כבר לא בחיים ובוב כנראה רצח אותה. הרי אין שום חשוד אחר". הימים הפכו לשבועות והשבועות לחודשים, ובמרוצת הזמן החוקרים החלו לבחון האם ייתכן שגייל אכן נרצחה.

אחת מפריצות הדרך הראשונות בחקירה הייתה כאשר אנדי רוזנצווייג, הבלש הממונה על החקירה, בדק את יומן הטיסות של בירנבאום וגילה שהוא יצא לטיסה ביום היעלמותה של גייל. יותר מזה, הוא חשף שהמנתח הפלסטי זייף את המסמך כך שייראה כאילו המריא ביום שלמחרת. אף על פי כן, הראייה הייתה נסיבתית ובהיעדר גופה, אי אפשר היה להגיש כתב אישום בעוון רצח. בסופו של דבר, תיק החקירה נסגר וחייו של בירנבאום המשיכו בינתיים כסדרם. בשבועות שאחרי התפוצצות הפרשה, המנתח אפילו נצפה במסיבות שונות באזור ההמפטונס כשהוא מלווה בנשים שונות.

מאי, 1989. כמעט 4 שנים אחרי היעלמותה של גייל כץ. רשויות האכיפה בניו יורק מוזעקות אל סטאטן איילנד בעקבות דיווחים על שרידי פלג גוף עליון שנשטפו אל החוף המקומי. באותה תקופה, בדיקות דנ"א וטכנולוגיה גנאולוגית פורנזית עדיין לא היו מפותחות מספיק. למרות זאת, חוקרים שלחו את הגופה למכון רנטגן בתקווה שטכנאי יצליח לזהות את גייל לפי צילום החזה שלה – עד מהרה, התשובה המזעזעת חזרה.

"הטכנאי השווה בין בתי הצלעות של גייל והגופה ואמר באופן חד-משמעי: 'זאת גייל'", סיפרה איליין. "עכשיו לפחות הייתה לנו גופה שיכולנו לקבור. הייתה לנו תחושה של סגירת מעגל". אף על פי שגופתה של גייל זוהתה, חוקרים עדיין לא יכלו לקבוע בוודאות שהיא נרצחה על ידי בירנבאום – הראיות עדיין היו נסיבתיות לחלוטין. בשלב הזה, המנתח כבר עבר ללאס וגאס ופתח קליניקה פלסטית חדשה ואפילו ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת, ד"ר סטפני יאנגבלאד.

ד"ר יאנגבלאד, כירופרקטית, תיארה את תחילת מערכת היחסים שלהם כחלומית – עם חופשות סקי בארגנטינה, נשפים יוקרתיים ואפילו משלחות רפואיות למקומות מרוחקים. למרות זאת, לא לקח הרבה זמן לפני שהמנתח החל להראות את פרצופו האמיתי והוא שוחח על אשתו הראשונה, זו שהוא לא אוהב לדבר עליה. "הדרך שבה הוא סיפר את הסיפור הזה, זה היה נורא חשוד", סיפרה. "הוא כל הזמן היה אומר לי: 'תשמעי, לא הרבה יודעים מזה. אני ממש אעריך את זה אם לא תספרי לאף אחד על העבר שלי'".

הכירופרקטית הוסיפה כי היו עוד שני מקרים בהם הייתה עדה להתקפי זעם של בירנבאום מול אנשים אחרים. בעקבות התקריות, הם התחילו ללכת ליועץ זוגיות וזה בסופו של דבר שכנע את ד"ר יאנגבלאד להיפרד ממנו – הסיבה? "הוא אמר לי שחיי עשויים להיות בסכנה אם אשאר איתו", סיפרה. "אז עזבתי אותו".

הרשעה כנגד כל הסיכויים

השנה הייתה 1998 כשהבלש רוזנצווייג החליט להעיף מבט נוסף בתיק חקירת היעלמותה של גייל כץ. באותם ימים, החוקר הוותיק כבר היה על סף פרישה וקיווה לפתור כמה תעלומות שהיו לו לאורך הקריירה. תחום הגנאולוגיה הפורנזית כבר היה מפותח מאוד ביחס לשנות ה-80 והבלש הצליח לשכנע את משפחתה של גייל להוציא את גופתה מהקבר בשביל לוודא שזו באמת היא. בני המשפחה הסכימו, אבל שום דבר לא הכין אותם לתשובה.

"למרבה ההפתעה, התשובה הסופית קבעה שזו לא הייתה גייל אחרי הכל", סיפרה איליין. "כל שביב של סגירת מעגל שהיה לנו נעלם. הלכתי אחר כך לבלש ולפרקליטים ואמרתי להם: 'עכשיו, כדאי מאוד שתרשיעו אותו'".

בלשים החליטו לראיין את כל המעורבים בפרשה פעם נוספת ואפילו פנו לנשים אחרות שהיו בקשר עם בירנבאום לאורך השנים – כולל ד"ר יאנגבלאד. בשלב מסוים, הם הצליחו להגיע למאהבת כלשהי שטענה ששמעה אותו מגיב לידיעה שמצאו את גופתה של גייל בחופי סטאטן איילנד ואומר: "אני בספק רב שזאת באמת היא". עם עדות המאהבת ויומן הטיסות המזויף משנות ה-80, הוצא נגדו צו מעצר ופרקליטים הגישו נגדו כתב אישום בגין רצח מדרגה שנייה. בשנת 2000, 15 שנה אחרי היעלמותה של גייל כץ, בירנבאום הובא לבית המשפט.

"ידענו שזה הולך להיות המשפט הקשה בחיינו", סיפר דן ביב, אחד התובעים. "לא היו שום ראיות פורנזיות, שום עדי ראייה למעשה או אפילו גופה. כל הראיות שהיו לנו היו נסיבתיות. זה היה תיק שבקושי נסגר". לטענתו, אחד האתגרים במהלך המשפט היה להוכיח שהמנתח יכול היה לזרוק את גופתה של גייל תוך כדי טיסה מעל האוקיינוס האטלנטי. על כן, הם ביימו שחזור של המקרה והקרינו אותו מול חבר המושבעים.

צוות ההגנה של בירנבאום השקיע את רוב הזמן בבית המשפט בניסיון לייסד את גייל כאישה לא יציבה מבחינה נפשית ומכורה לסמים – טענות חסרות שחר שאיליין הכחישה בכל תוקף. הם אפילו הזמינו לדוכן העדים אדם שטען שראה את גייל במאפיה מקומית אחרי היעלמותה. למרות זאת, ביב ושאר התובעים הצליחו להפריך את הטענה הזו.

חבר המושבעים התדיינו לגבי המשפט במשך חמש וחצי שעות לפני שהגיעו להכרעה וקבעו שבירנבאום אשם ברצח. "אני לעולם לא אשכח את זה", סיפרה איליין. "לחצתי את היד של אחי בכל הכוח, דפקתי אותה בברך שלו ואמרתי: 'אשם? שמעתי נכון?'. הייתי המומה לחלוטין. תחושת ההקלה... היא בלתי ניתנת לתיאור".

בירנבאום הורשע ברצח מדרגה שנייה ונידון לתקופת מאסר של 20 שנה עד מאסר עולם. לאורך השנים, הוא ניסה לערער על ההרשעה אך ללא הואיל. אז, 20 שנה אחרי שנשלח לכלא, כרעם ביום בהיר, הוא הודה במעשיו. איליין משוכנעת שזה ניסיון שלו לשפר את סיכוייו בוועדת השחרורים. "חושבים שזה משנה משהו שהוא הודה אחרי 20 שנה? אני אומרת לכם שזה בדיוק אותו אדם שהכרתי לפני שלושה עשורים", סיפרה איליין. "הוא לא השתנה בכלל... ואין לו טיפת חרטה על מה שעשה".

גופתה של גייל כץ מעולם לא נמצאה, אך אחותה איליין נוצרת את זיכרונה דרך "הבית של גייל" – ארגון ללא מטרות רווח שנוסד על שמה כדי לתת סיוע לקורבנות של אלימות במשפחה. "שרידי גופתה עדיין נמצאים שם איפשהו ולנו אין שום קבר ללכת אליו", ציינה איליין. "'הבית של גייל' הוא כל מה שנשאר לנו. זה המקום היחיד שבו אני מרגישה אותה עדיין איתי. שם היא נותנת לכולנו השראה".