אכזריות בלתי נתפסת: הרוצח הסדרתי הסיני שרצח 67 בני אדם

ב-14 בפברואר 2004, הוצא להורג יאנג שינהאי, אחד הפושעים האכזריים בתולדות סין, שרצח לפחות 67 בני אדם ואנס 23 נשים. הוא נולד בשנת 1968, למשפחה קשת יום במחוז חנאן – אחד האזורים העניים ביותר במדינה – והיה הצעיר מבין ארבעה אחים. מוריו תיארו אותו כילד חכם ומופנם מאוד. על אף שגדל בבית דל אמצעים, לא נראו בילדותו סימנים מקדימים למפלצת שאליה עמד להפוך בבגרותו.

בגיל 17 הוא נשר מהלימודים, עזב את הכפר שבו גדל והחל לנדוד ברחבי סין. הוא מתפרנס מעבודות כפיים מזדמנות, בזמן שבני גילו בנו קריירות והקימו משפחות. שינהאי ישן במפעלים ובאתרי בנייה, מבלי להשתקע בשום מקום.

עם הזמן הוא ניתק קשר עם קרוביו והפך לאדם חמקמק. מעטים ידעו היכן הוא גר, עובד או מסתובב. שינהאי נדד ממחוז למחוז, ושמר על פרופיל נמוך במדינה שמונה למעלה ממיליארד תושבים. איש לא שיער שאותו צעיר שקט יהפוך במהרה למי שיעמוד מאחורי אחד ממסעות הרצח הקטלניים ביותר בהיסטוריה של סין המודרנית.

תחילתו של מסע הרצח

יאנג שינהאי היה מוכר למשטרה עוד הרבה לפני שהעולם הכיר אותו בתור "הרוצח המפלצתי". הוא נשלח בין השנים 1990-1988 למחנות עבודה בעקבות סדרת מקרי גניבה. בשנת 1996 הוא נכלא לשלוש שנים לאחר שהורשע בניסיון אונס. זמן קצר אחרי שחרורו חלה נקודת מפנה קטלנית בחייו.

עד היום לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד ביצע שינהאי את רציחותיו הראשונות. למרות זאת, קרוב לוודאי שהן התרחשו בעיר פויאנג, שם דווח על שלושה נרצחים בחורף של שנת 2000. קורבנותיו היו לרוב חקלאים שהתגוררו באזורים מבודדים, אותם תקף בשעות הלילה המאוחרות.

שינהאי רצח לעיתים קרובות משפחות שלמות, באכזריות יוצאת דופן. הוא נהג להכות את קורבנותיו למוות, באמצעות פטישים, אתי חפירה וגרזנים. את בתי הקורבנות הוא בחר באופן אקראי, ולא חס על איש – מילדים ועד קשישים. חוקרים הבהירו שהוא פעל ללא מניע ברור, ולא היה שום קשר בין הקורבנות.

ב-6 בדצמבר 2002, התרחשה אחת מהרציחות הבולטות של שינהאי. בשעת בוקר מוקדמת, הוא תקף באכזריות חמישה מבני משפחת ליו בכפר ליוג'ואנג. ליו ז'נווי, אשתו, אימו, בנו ובתו, כולם נרצחו במכות פטיש. רק אדם אחד שרד – הסב ליו ג'ונגיואן בן ה-68, שישן באותו לילה בבית חדש שהמשפחה עמדה לעבור אליו. "היינו אמורים לעבור בתשעה בדצמבר", סיפר הסב. "מי יכול היה לדמיין שטרגדיה כזאת תקרה שלושה ימים לפני זה?".

לאחר הרצח, שינהאי קבר את כלי הרצח בבית קברות סמוך, והשליך את בגדיו המגואלים בדם לנהר. כך נהג להסתיר את מעשיו אחרי כל רצח שביצע. גורם המעורה בפרטי הפרשה סיפר כיצד שינהאי היה מגיע לזירות הרצח בבגדים חדשים, ועם נעליים במידה גדולה יותר משלו – כדי לבלבל את החוקרים. הוא הקפיד שלא להתעכב בבתי הקורבנות, ולא נשאר לאורך זמן באף עיר שאליה הגיע.

היכולת שלו להיטמע בסביבה הקשתה על המשטרה להתחקות אחריו. בלי מקום מגורים קבוע, עבודה יציבה או קשרים קרובים – תפיסתו הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור חוקרי המשטרה. במשך שלוש שנים מספר הקורבנות שלו המשיך לטפס, בעוד ששינהאי הצליח לחמוק מידי הרשויות שוב ושוב. עד שיום אחד הוא נתפס – כמעט במקרה.

"לא אכפת לי אם הגיע להם לחיות או לא"

בשנת 2003 כבר הייתה סין כולה אחוזת אימה. כפרים שלמים חיו בפחד, תושבים עמדו על המשמר בלילות עם כלי נשק מאולתרים. עד שיום אחד, הכול נגמר. ב-3 בנובמבר, בזמן בדיקה שגרתית במתחם בילויים בעיר צאנגג'ואו, שוטרים הבחינו בגבר שמתנהג באופן מחשיד. הם לקחו אותו לחקירה – וגילו שהאיש, יאנג שינהאי, מבוקש בגין רצח בארבעה מחוזות בסין.

בעקבות מעצרו, הרוצח המפלצתי הודה במעשיו ברוגע וללא כל התנגדות. הוא תיאר בפרטי פרטים כיצד רצח משפחות שלמות, וגרסתו אומתה בעזרת ממצאי DNA שנמצאו בכמה זירות.

המניע האמיתי לרציחותיו של שינהאי הוא בגדר תעלומה עוד בימינו. מעטים סבורים כי הוא פעל מתוך זעם בעקבות פרידה מאישה כלשהי, אחרים טוענים שהוא פשוט רצח לשם ההנאה. "הוא ביצע את הפשעים אך ורק במטרה לפגוע בחברה", טען אחד הבלשים. ביום הוצאתו להורג, שינהאי עצמו סיפק הסבר מעורפל באשר למניעיו: "כשהרגתי אנשים חשתי תשוקה שמשכה אותי לרצוח עוד. לא אכפת לי אם מגיע להם לחיות או לא, זה לא ענייני. החברה לא מעניינת אותי".

משפטו של שינהאי התקיים בדלתיים סגורות ונמשך שעה אחת בלבד. הוא לא ניסה להכחיש את המעשים או ביקש רחמים מהשופט. הוא קיבל עליו את הדין, ואמר כי אינו מעוניין להיות חלק מהחברה ממילא. על סמך העדויות החותכות, שכללו ממצאי DNA ואת הודאתו המפורטת, הרוצח המפלצתי הורשע ב-67 מקרי רצח ו-23 מקרי אונס. והרשויות חושדות כי ייתכן שביצע עוד פשעים בנוסף לאלו שהודה בהם.

ב-14 בפברואר 2004, בגיל 35, שינהאי הוצא להורג בירייה, ומסע הרציחות של אחד הפושעים הקטלניים והמסתוריים ביותר שידעה סין הסתיים. האם פעל מתוך זעם? האם הרג מתוך תשוקה? כמו רבים מהרוצחים הסדרתיים בהיסטוריה, הוא לא סיפק הסבר אמיתי מלבד הרצון להרוג.